הכרעת דין בתיק פ 5172/01

א. פתח דבר

בתקופה הרלבנטית לכתב האישום עסקה נאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") במכירה והתקנת מעליות, וכן בייצור ומתן שירותים למעליות.

על פי הנטען בכתב האישום, נאשמים 4-2 (להלן:"הנאשמים") היו  מנהליה הפעילים של הנאשמת ו/או פקידים אחראים בה.

הנאשמת והנאשמים מואשמים בכך שבתקופות שבין אפריל 95' ועד יוני 98' , ובין אוגוסט 98' ועד אוקטובר 98', הגישו לשילטונות מע"מ דוחות כוזבים הכוללים ידיעות בלתי נכונות ובלתי מדוייקות, בלא הסבר סביר, בכך שרשמו בדוחות סכום בלתי נכון לתשלום, והתחמקו מתשלום מס בסכום כולל של 3,658,941 ש"ח (סכום קרן).

לאור הסכום הכלול בדו"ח אוקטובר 98 (סכום העולה על כפל קנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין תשל"ו-1977) והנאשמת והנאשמים מואשמים בביצוע העבירות בנסיבות מחמירות.

הנאשמת והנאשמים מואשמים איפוא בביצוע 39 עבירות של מסירת ידיעות בלתי נכונות (לתקופות שבין אפריל 95' ועד יוני 98'), ללא הסבר סביר בכוונה להתחמק ממס - עבירות על סעיף 117 (א) (3) ביחד עם סעיף 117 (ב) לחוק מע"מ תשל"ו 1975 (להלן: " חוק מע"מ"), וכן שתי עבירות של מסירת ידיעות כוזבות (לתקופת הדיווח אוגוסט - ספטמבר 1998) - עבירות על סעיף 117 (ב) (1) לחוק מע"מ, וכן מסירת ידעה כוזבת בנסיבות מחמירות, בכוונה להתחמק ממס (לתקופת הדיווח אוקטובר 98'),  עבירות על סעיף 117 (ב) (1) ביחד עם סעיף 117 (ב2) (3) לחוק מע"מ.

הנאשמים במסגרת אחריותם כמנהלים מואשמים גם בביצוע 42 עבירות על סעיף 119 לחוק מע"מ.

בחודש ינואר 1999 נכנסה החברה להליכי כינוס נכסים.

ב. גדר המחלוקת.

אין מחלוקת כי נאשם 2 שימש כמנהלה האדמיניסטרטיבי של הנאשמת. נאשם 2 היה מנהל השירות, ונאשם 3 שימש כמנהל טכני בנושאי תכנון ויצור מעליות רכש מחו"ל. 

נאשמים 2 ו - 3 הודו כי שימשו מנהליה הפעילים ו/או פקידים אחראים בנאשמת.

נאשם 4 כפר בכך ששימש כמנהלה הפעיל של הנאשמת, ולטענתו, הוא היה אחראי רק על פונקציות טכניות בנושא הרכבת מעליות, לא היתה לו נגיעה בענייני כספים.

לטענת ב"כ נאשמים 2 ו - 3 החברה-הנאשמת לא שילמה את תשלומי המע"מ מבלי שהיתה לנאשמים מודעות לאי-דיוקים המצויים בדוחות שהוגשו, ולא היתה להם כוונה להתחמק מתשלום מס, ואילו בשנים 98'-97' הנאשמים לא שילמו את חובה של הנאשמת למע"מ עקב אילוצים כלכליים.

באשר לדוחות ביתר, לטענת הנאשמים אין לראות בהם דוחות הכוללים ידיעות בלתי נכונות, ובוודאי שלא היתה כוונה להתחמק ממס למי שהיה מוכן לשלם ביתר.

נאשמים 2 ו - 3 הודו כי הגישו דוחות כוזבים הכוללים ידיעות בלתי נכונות לתקופת הדיווח מינואר 97' ועד יוני 97', אוגוסט - ספטמבר 1997, ונובמבר 97' עד אוקטובר 98', אך טענו כי עשו כן ללא כוונה להתחמק מתשלום מס, ויש להם הסבר סביר להגשת הדוחות הבלתי נכונים.

נאשמים 2 ו- 3 אישרו כי דיווחו ביתר בדו"חות התקופתיים לחודשים יולי  95', נובמבר 95', אפריל ומאי 96', יולי ואוגוסט  96', אוקטובר עד דצמבר 96', יולי 97' ואוקטובר 97', אך אין לראות בכך מסירת ידיעות בלתי נכונות, ובוודאי שלא היתה להם כוונה להתחמק מתשלום מס.

באשר לדו"חות לשנים 96-1995 טענו הנאשמים כי הנאשמת דיווחה על כל עיסקאותיה ושילמה את מלוא המס הנובע מהם (למעט דו"ח מאי 1995).

נאשמים 2 ו - 3 הסתייגו מסכומי המס הנטענים בכתב האישום, ובכוונתם להתחמקות ממס, כמו גם מהנסיבות המחמירות.

נאשם 4 כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום, ולטענתו, הוא טיפל בהרכבת מעליות, ובצד הטכני של פעילות הנאשמת, ולא היה מעורב כלל בתחום הפיננסי, אשר טופל לטענתו, בלעדית ע"י נאשם 2.

עוד לטענתו, לא היתה לו כל ידיעה או חשד קל לביצוע עבירות מע"מ ע"י הנאשמת באמצעות נאשמים 2 ו- 3, וראייה לכך יש לראות בפנייתו לביהמ"ש בבקשה למינוי מנהל מיוחד שיחקור התנהלותה של הנאשמת.