1.
האישום וההליך
1.1 בכתב האישום המקורי (ת"פ 4156/05) הועמדו לדין הנאשם (פוטומקה) יחד עם נאשם נוסף (הקטין).
1.2 על פי אותו כתב אישום, הגיעו ביום 4.7.05 בשעות הערב שמועות לאזני הנאשמים לפיהן ליאוניד גרסימצוק (המנוח), אולג ביילין (אולג) ואלכסנדר רמנוב (אלכס) נמצאים במגרש נטוש מול ביתו של הקטין ומפריעים לדיירים.
1.3 הנאשמים קשרו קשר לפגוע בשלושה ולגרום להם לחבלות חמורות.
הנאשמים הגיעו לדירתו של הקטין, שם החליף הקטין את נעלי הספורט שנעל לנעליים צבאיות שפגיעתן קשה יותר והצטייד בחרב. פוטומקה, שהיה כבר נעול בנעליים צבאיות, הצטייד במוט ברזל והשניים יצאו מהדירה ופנו למגרש שבו היו השלושה.
כאשר הגיעו הנאשמים למגרש החלו תוקפים את השלושה בבעיטות ובאגרופים בכל חלקי גופם. הם עזבו את המקום כאשר השלושה מדממים והמנוח מחוסר הכרה.
1.4 כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נגרמו למנוח פצע קרע בכבד, שברים בעצמות האף, שברים רבים בצלעות מימין ומשמאל, דימומים תת עוריים, פצעי קרע, שפשוף ושריטה בפנים ובגפיים ומותו נגרם מנזק חמור לכבד עם איבוד דם רב.
כתוצאה ממעשי הנאשמים נחבל אלכס בפניו (המטומה גדולה ובצקת), בראשו, בחזהו, בבטנו ובאגן משמאל. הוא אושפז בבי"ח רמב"ם ונזקק לטיפול רפואי.
כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמו לאולג שברים רבים בפנים, לרבות באף ובארובות העיניים, המטומות גדולות בעיניים ונפיחות בפנים וגם הוא אושפז בבי"ח רמב"ם ונותח.
1.5 הנאשמים הואשמו בעבירות של הריגה, חבלה בכוונה מחמירה וקשר לביצוע פשע.
הנאשמים היו מיוצגים בנפרד והראיות נשמעו עד תום. הקטין בחר שלא להעיד.
1.6 לאחר שנסתיימה כמעט פרשת ההגנה, הודיעו ב"כ המאשימה והקטין כי הגיעו להסדר טעון. האישומים הופרדו.
הקטין הודה בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שבו לא הואשם בהריגה, אלא בחבלה בכוונה מחמירה, בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובקשר לביצוע לפשע. כתב האישום המקורי הושאר נגד פוטומקה בלבד.
לאחר שהקטין הודה בעובדות כתב האישום המקורי ועונשו נגזר, הוא העיד מטעמו של פוטומקה. פוטומקה חזר לדוכן העדים ונחקר גם הוא, לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש בענינו של הקטין.
לאחר מכן סיכמו ב"כ הצדדים.
1.7 במהלך הסיכומים הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו לכלל הסכמה שהתביעה לא תבקש להרשיע את פוטומקה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(1) ו-29 לחוק העונשין (שתי עבירות) אלא בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333, 335 ו-29 לחוק העונשין (שתי עבירות) וזאת ביחס לפגיעות שנפגעו אולג ואלכס.
מחלוקת נותרה בקשר לאישום בהריגת המנוח, כשטענת הסנגוריה היא שיש להרשיע את פוטומקה לכל היותר בחבלה בכוונה מחמירה, העבירה בה הורשע הקטין ביחס למנוח.
1.8 ב"כ המאשימה הדגיש את שיתוף הפעולה שבין הנאשמים, כאשר שניהם פעלו בצוותא מן הרגע הראשון שבו קיבל הקטין את הודעת הטלפון וחזר לביתו כדי להכות במתלוננים, ההצטיידות בכלי משחית, הירידה למגרש וההכאה החוזרת ונשנית בשלושת האנשים שבמקום. מהתנהגותו של פטומקה מבקש ב"כ המאשימה ללמוד על יסוד הכוונה הנדרש לעבירת ההריגה. בהקשר זה הוא גם מפנה לכישוריו הגופניים ולכושרו הגופני של פוטומקה לעומת המתלוננים, כדי להצביע על קיומו של מצב נפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירת הריגה. עוד הוא מציע ללמוד מן ההתנהגות ומן האמירות של פוטומקה, שאין מקום לטעון כי האלכוהול ששתה השפיע על יכולתו במידה המשליכה על האפשרות להרשיעו בעבירות שיוחסו לו. בנסיבות אלה, טוען ב"כ המאשימה, שהשאלה מי נתן את המכה המכרעת שגרמה בסופו של דבר למותו של המנוח, אינה חשובה, שכן העבירה בוצעה בצוותא ולכן כל אחד מן הנאשמים נושא באחריות לכל המעשים שנעשו על ידם.
1.9 הסנגור מבקש בדרך הטבע לנתק את ה"צוותא" מההריגה. הוא מצביע על ראיות לפיהן הקטין חבט בעוצמה בפניו ובגופו של המתלונן. התשריט שמציע הסנגור הוא של פעילות נפרדת, תחילה הקטין - שלו היתה סיבה לכאורה לכעוס על המנוח - יורד למגרש ופוגע קשות במנוח ואחריו, בהפרש זמן, מגיע פוטומקה ומכה את המנוח ואת האחרים.