הכרעת דין בתיק פ 5086/05

1.         הנאשם הועמד לדין בסידרה של עבירות: הכשלת שוטר, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, החזקת נשק שלא כדין, איומים, התנגדות למעצר והחזקת סם לצריכה עצמית.

2.         השוטרים סרגיי שווב (להלן: "סרגיי") וחיים אלימלך, בהיותם בסיור שגרתי בתחנה המרכזית הישנה, מאתר המשמש מקום מפגש לנרקומנים, הבחינו בנאשם ובאחר, שעוררו את חשדם. השוטרים, שלבשו מדי יס"מ, ניגשו לשני החשודים וביקשו מהם להזדהות. שני החשודים הוציאו תעודות מזהות.

            עד כאן העובדות שאינן שנויות במחלוקת.

פרשת התביעה

3.         סרגיי העיד, כי הבחין שהנאשם החזיק בידו מבחנה המשמשת לעישון סמים. הוא פנה לנאשם, שהתנהג בצורה מוזרה ובלתי רגילה, ולבקשת הנאשם הציג בפניו תעודה מזהה. סרגיי ביקש מהנאשם שיוציא את הדברים שיש לו בכיסים והנאשם עשה כן. סרגיי הבחין שהנאשם מנסה להסתיר נייר מקופל, הוא נטל לידו את הנייר ומצא בתוכו חומר החשוד כחשיש. סרגיי הודיע לנאשם שהוא מעוכב לחקירה בחשד להחזקת סם. לפתע, בלי התרעה מוקדמת, הנאשם חטף מידיו של סרגיי את התעודה המזהה והתחיל לברוח מהמקום כשהחשוד השני בורח לכיוון השני.

            סרגיי רדף אחרי הנאשם וצעק לעברו "עצור משטרה" וכעבור 80-70 מ' הוא צמצם מרחק ובעט ברגלו של הנאשם וכתוצאה מכך הנאשם נפל ארצה, אך מייד התרומם, דחף את סרגיי והשניים נפלו על הארץ, כאשר סרגיי שוכב על גבו ואילו הנאשם "רוכב" מעליו. הנאשם היה מאוד עצבני ואגרסיבי, ניסה לחנוק אותו ולהכותו באגרופים תוך השמעת דברי איום "אני אהרוג אותך"  "אתה רוצה קרב מכות". סרגיי לפת את הנאשם בשתי רגליו וצעק לעזרה, אך אף אחד מהנוכחים במקום לא סייע לו. הנאשם נשך בחוזקה בירך של סרגיי וגרם לו לכאבים מאוד חזקים ועל מנת להחלץ מהנשיכה סרגיי נתן מכות אגרוף בראשו של הנאשם ואכן הנאשם הירפה מהנשיכה.

            האקדח של סרגיי נשמט מהנרתיק, הנאשם תפס את האקדח, כיוון אותו לראשו של סרגיי וניסה לדרוך אותו כשהוא צועק "אני אהרוג אותך, אני אירה בך, אתה מת". אנשים שעמדו מסביב, כנראה חברים של הנאשם, צעקו לו בערבית "תירה בו". סרגיי הצליח להוציא את האקדח מידיו של הנאשם, הוציא מהאקדח את המחסנית ובאמצעות הקת היכה בראשו של הנאשם ופצע אותו. חרף זאת, הנאשם המשיך לגהור מעל סרגיי, היה אגריסיבי וניסה לחנוק אותו בשנית ולדברי סרגיי (עמ' 10 שורה 8): "הוא דימם חזק מהמכות האלה, אך זה לא עצר אותו והוא המשיך להיות תוקפן". סרגיי הצליח להוריד את הנאשם מעליו, הפך אותו עם החזה כלפי מטה ובאמצעות ידו חנק אותו, עד שהאחרון התעלף ורק בשלב זה נרגע והפסיק להיאבק.

            סרגיי הציג תעודה רפואית ת/3  וצילומים של הנשיכה והשריטות ת/4.

4.         מתנדב משא"ז, חיים אלימלך, נילווה כאמור לסרגיי. הוא רדף אחרי החשוד השני שברח לכיוון אחר ועל-כן לא ראה את הארוע האלים. הוא הגיע לזירת הארוע בשלב שבו סרגיי כבל את הנאשם. הוא הבחין בפצע שנגרם לסרגיי מהנשיכה.

5.         שני עוברי אורח, משה דניאל ועודד קרני, נקלעו באקראי לזירת הארוע ומסרו עדות התואמת בכל פרטיה לעדות של סרגיי. השניים התרשמו מהאלימות הקשה שהפעיל הנאשם כלפי סרגיי, שהיה שרוע על הארץ, בלי שאיש נחלץ לעזרו, וכדברי עודד קרני בעמ' 7: "אחרי שהשוטר נתן לאזרח מכות בראש עם האקדח, גם זה לא עזר והאזרח המשיך להיאבק בו ונשאר עליו... חששתי שהשוטר יפסיד את המאבק ופחדתי מהסיטואציה" ובהמשך בעמ' 8 אמר : "למרות שהשוטר היה בנוי טוב הערבי נלחם כמו חיה".

פרשת ההגנה

6.         מטעם ההגנה העיד רק הנאשם. לגירסתו הוא הגיע לת"א לקנות בגדים ולצורך כך היו לו בארנק 3,000 ש"ח. השוטר ביקש ממנו להזדהות וביקש לערוך עליו חיפוש. השוטר שם את רגלו על כף הרגל של הנאשם ודחף אותו, כינה אותו במילות גנאי והיכה בו באגרופים. עקב כך הוא חטף את תעודת הזהות שלו וברח.

            השוטר רדף אחריו, שם לו רגל והפילו. השוטר היכה בו בפנים ואיים שיהרוג אותו, הוא רצה לברוח, אך השוטר חנק אותו עם רגליו. השוטר היכה בראשו עם האקדח ולאחר מכן כבל אותו והזמין עבורו אמבולנס.

            לאחר שקיבל טיפול רפואי הוא הוחזר לתחנת המשטרה שם השוטר נתן לו מכת אגרוף בפנים, שם לו חולצה על הפנים והיכה אותו עם קרש בגב.

            שוטר נוסף, לקח את התמונה שלו מהארנק וכן את הכסף. הנאשם הציג תעודת רופא נ/1.

מימצאים ומסקנות

7.         עדויות עדי התביעה תואמות ומשלימות זו את זו באופן שלא השאירו מקום לספק, כי מדובר בעדויות אמת. שני האזרחים, אנשים מבוגרים ומכובדים, הינם עדים אובייקטיביים שבינם לבין סרגיי לא היה כל קשר ולא היה תאום בגרסותיהם. שני העדים תארו את הארוע כהוויתו ואין לי אלא לקבוע, כי עדותם היא אמת לאמיתה.

8.         לעומת עדי התביעה, שכאמור דיברו אמת, הנאשם מסר גירסה בלתי אמינה בעליל, הגזים והפריז, דיבר מעולם הדמיון וסתר את הודעתו במשטרה בנקודות מהותיות. הנאשם טען, כי הגיע לת"א כדי לרכוש בגדים, דא עקא, הארוע התרחש בשעה 23.30, שעה שכל החנויות סגורות. לא זו אף זו, הנאשם טען, כי שוטר נטל את הכסף שהיה בארנקו, עובדה שזכרה לא בא בהודעה ואף לא הוטחה בחקירה הנגדית במי מהשוטרים שהעידו,  ומכאן שמדובר בגירסה שנולדה במוחו הקודח של הנאשם במהלך העדות בביהמ"ש ואין לה אחיזה במציאות.

            הנאשם הפליג בגוזמאותיו  כאשר טען, כי סרגיי היכה אותו באגרופים ובאמצעות קרש בתחנת המשטרה. גם לעובדה זו אין זכר בהודעה במשטרה וממילא סרגיי לא נחקר בנקודה זו בחקירה הנגדית וניכר היה כי הוא העלה גירסה זו לראשונה בביהמ"ש.