הכרעת דין בתיק פ 5026/06

1.         העובדות

1.1        שלושה צעירים, דוברי רוסית, נכנסים לחנות בה עובד כמוכר באיזור הצ'ק-פוסט. במהלך שיחה עם המתלונן חובט בו אחד מהם במוט ברזל בראשו ובחלקי גוף נוספים והוא מופל לרצפה על ידי האחרים. השלושה נוטלים מן החנות מחשב נישא וכן שעון יד יקר וטלפון סלולרי שברשותו של המתלונן.

1.2        זמן קצר לאחר מכן, מסיע נהג מונית שלושה צעירים דוברי שפה זרה, שהוא אינו יכול לזהותה ואשר אינה אנגלית או ערבית, במוניתו מאיזור הצ'ק-פוסט להדר הכרמל. לאחר סיום השיחה הוא בודק את המושב האחורי, מקום ישיבת הנוסעים במונית, כפי שהוא נוהג לעשות לאחר כל נסיעה, ומוצא שם כרטיס SIM של טלפון סלולרי. הוא מכניס את כרטיס ה- SIMלטלפון שלו, יוצר קשר עם אחד המספרים שמופיעים שם, ומועבר על ידי מקבל השיחה לטלפון אחר. כשהוא מתקשר מתברר לו שאחיה של האשה המדברת אתו, הוא המתלונן, שהטלפון שלו, שבו היה כרטיס ה-SIM, נגנב באותו בוקר.

            נהג המונית נשאל ואומר שאיש מהנוסעים לא החזיר מחשב נישא.

1.3        מעט מאוחר יותר, בהדר הכרמל, עוקב צוות של שתי שוטרות ושוטר אחרי שני צעירים המוכרים להם. השניים נכנסים לחנויות לממכר טלפונים סלולריים. הצוות מעכב את השניים ובחיפוש על גופו של האחד, נמצא בתוך התחתונים טלפון סלולרי, שמזוהה לאחר מכן על ידי המתלונן כטלפון שלו, ובתחתוניו של האחר נמצא השעון, שמזוהה על ידי המתלונן כשעון שנשדד ממנו.

1.4        החשודים נחקרים במשטרה ומוסרים שנפגשו באקראי. הטלפון הסלולרי נרכש על ידי האחד מנרקומנים בהדר. השעון נמצא על ידי האחר בקופסת סיגריות בהדר יום קודם לכן.

            אלה העובדות כפי שעלו וכפי שהתבררו.

2.         טענת האליבי

2.1        הנאשם 1 (יורי) טוען שבשעת בצוע השוד היה בביתו ברח' החשמל 78 בחיפה. הנאשם 2 (סטניסלב) טוען שבשעת בצוע השוד היה עם חברתו בטכניון שבנווה שאנן.

לאחר שמיעת ראיות וסיכומים, אני מחליט להרשיע את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום: קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, ושוד בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק העונשין.

2.2        אף ששני הנאשמים העלו טענת אליבי, הם לא הביאו עדי הגנה והסתפקו בעדויות שלהם בלבד.

טענת האליבי של יורי התבססה על גירסה שמסר במשטרה, לפיה ישן בביתו. לטענתו, גירסה זו אומתה על ידי סבתו שנחקרה במשטרה ולא הובאה כעדת תביעה.

זה המקום לציין כי סניגוריתו של יורי סטתה פעמים מספר במסגרת הסיכומים וטענה לראיות שלא הוכחו במשפט.

הסבתא לא הובאה כעדה, אם כי גירסתו של יורי לפיה היה בבית עם הסבתא, עלתה בהודעתו במשטרה (ת/21 בש' 14). באותו ענין הוסיף שם שסבתו חולה ואינה יכולה לומר דבר, אם כי היא יכולה להעיד שעד 10.00 היתה בבית.

2.3        כדי להעמיד את לוח  הזמנים על מכונו, נציין שהמתלונן העיד שפתח את החנות בין 09.30 ל-09.45 וכי השודדים נכנסו לחנותו בסביבות השעה 10.00 בבוקר (עמ' 8 ש' 28).

ההסבר היחיד שנתן יורי לאי זימונה של הסבתא להעיד היה שהיא בת 82-83 ומאושפזת בבי"ח אם כי "באותו יום [השוד] המצב שלה היה נורמלי, בסדר פחות או יותר" (עמ' 45 ש' 19).

למותר לציין שלא הומצאה תעודה רפואית ולא נתבקשה הזדמנות אחרת להעדת הסבתא.

            מעבר לראיות החיוביות, המוכיחות את השתתפותו של יורי בשוד, הרי המנעות מהבאת הסבתא להעיד, כדי שתתמוך בגירסתו בדבר אליבי, פועלת לחובתו, על פי הכלל "שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"פ 112/52 אריה גבוב נ' היוה"מ לממשלה פ"ד ז (1) 251).

לפיכך, טענת האליבי של יורי אינה נתמכת בראיה, אף שהיתה יכולה להתמך בעדותה של הסבתא.