הכרעת דין בתיק פ 4990/05

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירות על סעיפים 145(א)(2)(3), 204(א)(ב) ו208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. נטען בכתב האישום כי הנאשם בנה, מבלי שהיו היתרי בנייה בידו, שלושה מבנים: דיר כבשים בשטח של כ-270 מ"ר וסביבו גדר, מבנה מגורים עשוי פח ויריעות אריג בשטח של כ-30 מ"ר, ומבנה מגורים נוסף בשטח של כ-50 מ"ר, עשוי קונסטרוקציית ברזל ומצופה אריג.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, אולם טען כי קמה לו הגנה מן הצדק וכי יש לבטל בשל כך את כתב האישום. טען ב"כ הנאשם כי המאשימה נקטה אפליה כלפי מרשו, כאשר הוא היחידי באזור בו מצויים המבנים, אשר אכפו החוק כנגדו.

אכיפה בררנית, יכול שתקים לנאשם הגנה מן הצדק, אשר במקרים מסוימים עלולה אף להוביל לביטול כתב האישום.

בשנים האחרונות, התגבשו בפסיקת בתי המשפט הכללים להחלתה של הדוקטרינה של ההגנה מן הצדק. אביא להלן את עיקרי הכללים שנקבעו:  

א.         הגנה מן הצדק תקום לנאשם רק במקרים חריגים ביותר כאשר העוול זועק לשמים, כאשר הרשות מתעמרת בנאשם באופן שאין הדעת סובלת את המשך ההליכים הפליליים (פסק דין יפת, להלן). 

ב.         המדובר הוא במקרים חריגים ביותר בהם היתה פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות (פסק דין יפת, להלן). 

ג.          בדרך כלל ידרש נאשם להראות קשר סיבתי בין התנהגות הרשות לבין הפגיעה בזכויותיו, לעיתים יכול שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לרשלנות הרשות או לנסיבות שאינן תלויות בה, אך לא ניתן להבטיח לנאשם משפט הוגן. 

ד.         הכרעה בשאלה האם קיימת לנאשם הגנה מן הצדק אם לאו, אמורה להיעשות לאחר עריכת איזון בן העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי: אינטרס העמדת העבריינים לדין ומצוי דין עמם, הוצאת האמת לאור, קיומן של מנגנוני הרתעה וענישה, שמירה על ביטחון הציבור, הגנה על זכויותיו של הקורבן, הגנה על זכויותיו של הנאשם, הרתעת הרשות מפני נקיטת הליכים נפסדים על ידה, שמירה על טוהר ההליך השיפוטי, שמירה על אמון הציבור בבתי המשפט. 

ה.         בדיקת נסיבות קיומה של הגנה מן הצדק תעשה בשלושה שלבים: זיהוי הפגמים שנפלו אצל הרשות; בחינה האם בקיום ההליך הפלילי יהיה משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות; אם קיימת פגיעה חריפה כאמור, יש לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגם באמצעים מתונים יותר מאשר זיכויו של הנאשם בשלב המקדמי הזה (הלכת בורוביץ, להלן). 

ו.          כאשר מדובר הוא בעבירות על חוק התכנון והבניה, החלת ההגנה מן הצדק עלולה לפגוע באינטרס הציבור למיגור עבירות התכנון והבניה ובהשלטת החוק בתחום זה, כמו גם בהגנה על המרקם התכנוני ובשמירת אמון הציבור בשלטון החוק. 

ז.          החלת הדוקטרינה של הגנה מן הצדק בתחום התכנון והבניה, עלול להיות בה משום תמריץ לנאשמים השונים להפר את החוק ולא להזקק להליכי קבלת היתר כדין.

הכללים דלעיל עולים מפסיקת בתי המשפט בהליכים הבאים: ע.פ 2910/04 יפת נ' מ"י פ"ד נ' (2) 221; ע"פ 4855/02 מ"י נ' בורוביץ, ע"פ (י-ם) 9847/05 מ"י נ' אורה מושב עובדים ואח'.

פסק הדין בעניין בורוביץ, בקבעו את המבחן התלת שלבי דלעיל, ריכך מעט את הכללים שנקבעו בפרשת יפת (ההתנהגות השערורייתית), ולמעשה הציג גישה מרוככת יותר להחלת ההגנה.

לאחרונה, זכתה ההגנה מן הצדק למקום בספר החוקים הישראלי, משהוסף לסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, סעיף (10) הקובע כדלקמן:

"149. לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן -

...

(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

האם היה בתיקון האמור בחוק כדי לשנות מן ההלכות שנקבעו עד כה בהתייחס לכללים להחלת ההגנה מן הצדק בהליך פלילי?  בית המשפט העליון נזקק לאחרונה לשאלה זו, וציין כי יתכן ונפתח עתה פתח להרחבת היקף  הגנה, אולם, כוונת המחוקק לא הייתה להביא לשינוי דרמטי.  

וכך נאמרו הדברים בע"פ 5672/05 5679/05 טגר ואח' נ. מדינת ישראל, מפי כב' השופטת ד' ברלינר: