הכרעת דין בתיק פ 4939/07

1.     בתאריך 21.3.06, בשעה 11:50, במהלך סיור ברח' שד' שאול המלך 4, תל-אביב, הבחינו, שוטרי בילוש תחנת ירקון, בנאשם ואחר, אשר עוררו את חשדם. בחיפוש בכליו של הנאשם נמצא ארנק ובתוכו טבעת זהב משובצת באבן יהלום ותליון זהב עם הכיתוב "אפרים" (להלן: "התכשיטים").

2.     הנאשם עוכב, בגין חשד להחזקת נכס החשוד כגנוב, ובליווי צוות הסיור הגיע לביתו. בהגיעם למקום ניסה הנאשם להעביר לחברו, ששהה בבית, צמיד (גורמט) זהב (להלן: "הצמיד").

3.     כתב האישום מייחס לנאשם, בגין החזקת התכשיטים והצמיד, עבירה של  החזקת נכס חשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

4.     בגרסתו עשה הנאשם הבחנה בין מקור התכשיטים למקור הצמיד.

5.     בעוד שאת התכשיטים רכש, לטענתו, בנסיבות כפי שיפורט בהמשך, דבק בגרסתו שאת הצמיד קיבל במתנה מאמו, המתגוררת באוקראינה, בעת ביקור שערכה אצלו שנתיים קודם לתפיסתו.

6.     גרסת הנאשם, לגבי נסיבות החזקת התכשיטים, אינה מותירה ספק שהנאשם קיבלם להחזקתו בנסיבות המקימות חשד סביר שהתכשיטים גנובים.

7.     בגרסתו הראשונה, עוד בשטח, מסר הנאשם, לשוטרי הסיור, שרכש את התכשיטים בשוק הפשפשים - את הטבעת תמורת סכום של 100 ש"ח ואת התליון ב- 25 ש"ח.

בהמשך, בדרכו לתחנת המשטרה, שינה מעט את גרסתו וסיפר לאחד משוטרי הסיור, שישב עמו בג'יפ המשטרתי, שרכש את התכשיטים, תמורת 100 ש"ח, מספר ימים קודם, מנרקומן, אותו הוא מכיר בשם קיריל, במרפאת אידלסון, שם נפגשו לקבלת תחליף סם.

בחקירתו במשטרה הודה הנאשם, למעשה, שלא ברר אצל קיריל את מקור התכשיטים, "אנחנו יש חוק אצלנו, לא שואלים מאיפה", לא נתן דעתו לשאלה האם התכשיטים גנובים, אף שיודע שקיריל גונב  "לפעמים הוא גונב זה בטוח, זה בלתי אפשרי להיות משתמש ולא לגנוב".

בביהמ"ש טען שרכש את התכשיטים תמורת 150 ש"ח והוסיף וספר שקיריל סיפר לו שהתכשיטים מסבתא שלו, אך "האמת שלא כל כך האמנתי לו, אבל לא שאלתי".

8.     הלך הנפש המספיק להרשעתו של נאשם בעבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, ככל שזה מתייחס לרכיב הנסיבתי, של החשד שהנכס גנוב, הינו רשלנות, קרי: "די בכך שאדם סביר בנעלי הנאשם היה 'חושד' שהנכס הינו גנוב ואין נפקא מינה אם התגבש חשד כזה אצל הנאשם עצמו".(ראה קדמי, על הדין בפלילים, חלק שני, מהדורה מעודכנת, תשס"ו-2005, עמ' 825)

9.     מגרסתו של הנאשם, כמפורט לעיל, עולה שהנאשם עצמו חשד באפשרות שהתכשיטים גנובים, אך עצם עיניו מלדעת. ברי אם כן, שכל אדם סביר, בנתונים שהיו בפני הנאשם היה חושד שמדובר בתכשיטים גנובים.

10. אין מחלוקת שהצמיד לא נתפס יחד עם התכשיטים, אלא רק בעת שהנאשם ניסה להעבירו לחברו, בהגיעו, יחד עם שוטרי הסיור, לביתו.

11. הנאשם לא חלק על כך שניסה להעביר את הצמיד לחברו, אך לטענתו עשה זאת בגלוי, לעיני השוטרים, שלפחות אחד מהם ידע על הימצאות הצמיד על ידו, זאת כדי להימנע מלהכניסו לבית המעצר אבו כביר. לטענתו, בטרם הגיעם לביתו, בעת שישב בניידת אזוק בידיו, הבחין, אחד משוטרי הסיור, שישב לידו, בצמיד, הוריד לו אותו מהיד, התבונן בו והחזיר לו אותו, לאחר שטען בפניו שקיבל את הצמיד מאמו.

12. לטענת שוטרי הסיור, הבחינו לראשונה בצמיד בעת שהנאשם ניסה להעבירו בהסתר לחברו, כשהגיעו לביתו, מה שעורר את חשדם שגם הצמיד גנוב.

13. לטענת השוטר, רועי צור, הבחין לראשונה בצמיד בעת שהנאשם ניסה להעבירו בהסתר לשותפו לדירה. להשקפתו, לו הנאשם היה מחזיק  בצמיד כדין, היה מציג בפניהם את הצמיד בשטח, אומר שזה מאמו ולא מנסה להסתירו.

14. השוטר, מייזל שמוליק, דחה את טענת הנאשם לפיה היה אזוק. לדבריו הנאשם עוכב לחקירה ולא נעצר, ובנסיבות של עיכוב אין כובלים את החשוד. לענין טענת הנאשם, לפיה הבחינו בצמיד כבר בעת שישב בניידת בדרכם לביתו, הבהיר שאין הגיון בטענה זו, בהתחשב בכך שהנאשם עוכב בחשד להחזקת תכשיטים החשודים כגנובים, ולו היו מבחינים בצמיד בניידת, הצמיד היה נתפס ולא מוחזר לו, כפי שלא הוחזרו לו התכשיטים.

15. המחלוקת היא, אפוא, בשאלה באיזה שלב הבחינו השוטרים לראשונה בצמיד, האם כטענת הנאשם עוד בניידת, או, כטענת השוטרים, רק בעת שניסה להעבירו בהסתר לחברו בהגיעם לביתו.

16. טענת הנאשם, לפיה השוטר שהבחין בצמיד, כבר בניידת, החזיר לו אותו, אינה סבירה ומשוללת הגיון נוכח העובדה שהנאשם עוכב בחשד להחזקת תכשיטים החשודים כגנובים. מה ההגיון בתפיסת התכשיטים ובהחזרת הצמיד לנאשם, בטרם נבדקה אמיתות טענתו, ומבלי  שהוכח מקורו. מכאן, נראית לי אמינה והגיונית טענת השוטרים לפיה, לו היו מבחינים בצמיד, קודם לנסיון העברתו לאחר, היו תופסים גם אותו ולא מחזירים אותו לנאשם, כטענתו.