הכרעת דין בתיק פ 4928/05

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין וכן עבירה של רשלנות בהחזקת חיה לפי סעיף 338 (6) לחוק.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 19.4.04 בשעות הבוקר, בעת שמשה קמיל רדוביץ' (להלן: "המתלונן") טייל עם כלבו בסמוך למגרש הכדורסל ברחוב תרפ"ב ברמת גן, שהה הנאשם עם כלבו מסוג אמסטף בתחומי המגרש הנ"ל, כאשר הכלב הנו ללא זמם וללא רצועה. במעשה זה, נמנע הנאשם מלנקוט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בהחזקת כלב.

על פי הנטען, באותן נסיבות, נבחו הכלבים זה על זה וכלבו של הנאשם יצא מתחומי המגרש דרך פרצה בגדר והחל לנשוך את כלבו של המתלונן, תוך שהוא גורם לו לקרע באוזנו שבעקבותיו נזקק לטיפול וטרינרי תרופתי. בתגובה לכך, החל המתלונן להכות את כלב האמסטף במטרה להציל את כלבו המותקף ובעודו רכון מעל שני הכלבים, הגיע אליו הנאשם ותקפו בכך שבעט בחוזקה בפניו. מעוצמת המכה, עפו משקפיו של המתלונן מפניו. כתוצאה מהפגיעה, סבל המתלונן מנפיחות בפניו, רגישות מעל רקה ועין ימין וכן כאבים עזים, אשר בגינם נזקק לטיפול רפואי.

ראיות התביעה :

1.                 המתלונן העיד, כי ביום האירוע, בעת שטייל עם כלבו כשהוא קשור ברצועה, הוא ראה את הנאשם בתוך מגרש הכדורסל השכונתי יחד  עם כלבו מסוג אמסטף, כאשר הכלב משוחרר במגרש. לדברי העד, שני הכלבים החלו לנבוח אחד על השני מבעד לגדר המגרש, ואז, הוא משך את כלבו ופנה להתרחק מהמקום. לפתע הבחין העד, לדבריו, שכלבו של הנאשם הצליח בדרך כלשהי לצאת מבעד לגדר המגרש והחל לתקוף את כלבו כשהוא נושך את ראשו ואוזנו של הכלב. העד ניסה להפריד בין הכלבים תוך שהוא בועט ומכה באגרופיו את כלב האמסטף במטרה לשחרר את כלבו מאחיזתו. לדברי המתלונן, בעודו רכון מעל שני הכלבים, הוא לא הבחין בנאשם שהגיע אף הוא למקום, כאשר לפתע מצא עצמו מועף לאחור על הארץ. או אז הוא  הבין לדבריו, כי  הסיבה לנפילתו הייתה בעיטה חזקה שקיבל בפניו מהנאשם ואשר כתוצאה ממנה עפו משקפיו מעל לעיניו. הנאשם אמר לו באותה הזדמנות שלא להתקרב אל  הכלבים, שכן,  הדרך היחידה לפתור את העניין היא להמתין עד אשר האמסטף יירגע וישחרר את אחיזתו מכלבו.  לדברי המתלונן, הנאשם עצמו לא ניסה, אולי מחמת שלא יכול היה, להשתלט על האמסטף והוא עצמו נאלץ להמתין בחוסר אונים עד אשר, לאט לאט, האמסטף אכן שיחרר את אחיזתו מכלבו.

לדברי המתלונן, כתוצאה מן התקיפה שתקף אותו הנאשם  נגרמה לו אדמומיות באזור המצח והאוזן והוא פנה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים, שם נבדק עם חשש לזעזוע מוח וקיבל מספר ימי חופשת מחלה - ראה תעודה רפואית- ת/1.

2.                   זיוה בכר רדוביץ, אשתו של המתלונן העידה, כי לאחר קרות האירוע שב בעלה הביתה וסיפר לה על נסיבות האירוע ועל כך שהותקף, ואז, היא ירדה מביתה על מנת לאתר את התוקף ולקחת את פרטיו. כאשר הגיעה לרחוב, היא  ראתה את הנאשם כשהוא משוחח עם שתי בעלות כלבים ומספר להן את שאירע. לדברי העדה, היא ניגשה לנאשם והטיחה בו את העובדה שהוא נתן לבעלה בעיטה בראשו, ואז הוא החל לצעוק ואמר שכלבו השתחרר לו.

לדברי  העדה, כאשר  אמרה לנאשם כי זה לא תקין בעיניה שכלב כמו שלו מסתובב משוחרר וכי לא מקובל עליה שהוא נתן בעיטה לבעלה בראשו מאחר והדבר יכול היה להסתיים באסון, הוא התנצל בפניה.

לדברי העדה, מאחר שהנאשם התנצל, היא ובעלה ראו את הפרשה כמחוסלת ונמנעו מהגשת תלונה במשטרה, אלא שלאחר כשבוע אירע מקרה נוסף בין כלבו של הנאשם לכלב אחר באזור, ולכן החליטו שיש הצדקה לפנות למשטרה.

ראיות ההגנה :

הנאשם העיד, כי ביום האירוע יצא לטייל עם כלבו מסוג אמסטף, כאשר הכלב היה קשור ברצועת חנק, אך ללא זמם. לדברי הנאשם, הוא הכניס את כלבו לתוך מגרש כדורסל, שהנו מגרש המוקף לכל אורכו בגדר ברזל בגובה של כ-4-5 מטרים, סגר את השערים ושיחרר את הכלב מרצועתו, כאשר הוא מצוי לידו כל העת. לדבריו, המתלונן עבר במקום עם כלבו, אשר החל לנבוח ולחשוף שיניים כלפי כלבו שלו, כאשר הכלבים נעים זה לצד זה לאורך הגדר ונובחים זה על זה, עד שלפתע כלבו מצא פירצה בגדר ודרכה יצא החוצה. לדברי הנאשם, מדובר בפירצה קטנה, שקשה להבחין בה, ולראיה, כאשר כלבו יצא דרכה הוא נחתך ברגלו ובפניו ונזקק לטיפול רפואי בשל כך. הנאשם העיד, כי ברגע שהבחין בכלבו היוצא משטח המגרש, פתח את השער ורץ לכיוון הכלבים המתקוטטים על מנת לתפוס את כלבו. בהגיעו, ראה את המתלונן מכה את כלבו, והוא ניסה בידו האחת לתפוס את כלבו ובשניה להדוף את המתלונן, בכדי שהלה לא יינשך בעצמו תוך כדי מריבת הכלבים.

לדברי הנאשם, בהמשך, הוא פנה לביתו ואז ראה כי כלבו פצוע ושב לעבר המגרש בכדי לראות ממה בדיוק נפצע הכלב. בדרך הוא פגש לדבריו באשת המתלונן ושוחח עמה. לדברי הנאשם, הוא  אמר לאשת המתלונן כי הוא מתנצל, אך כוונתו הייתה שהוא מצטער על קרות האירוע ועל כך שמשקפי בעלה נפלו, אך אין לפרש זאת כהודאה בכך שתקף את המתלונן או פעל שלא כהלכה.

הנאשם אישר, כי כעבור מספר ימים אירע אירוע נוסף בין כלבו לכלב אחר באזור, אולם, לטענתו, מדובר באירוע בו כלבו היה קשור. לדבריו, בעקבות אירוע זה, הייתה מהומה קלה בשכונה בנוגע לכלבו, וזאת הסיבה שהמתלונן החליט להגיש תלונה מופרזת ומוגזמת כאילו שהוא גם תקף אותו.

ככלל טען הנאשם, כי כשהוא הולך עם כלבו ברחוב, הכלב תמיד קשור ברצועת חנק, אולם, לדבריו,  הוא אינו יכול למנוע מכלבו מלפגוע בכלב אחר גם כאשר הוא קשור, כיון שזהו אינסטינקט טבעי של הכלב להגן על עצמו בעודו מותקף.

דיון ומסקנות

אין מחלוקת, כי הנאשם התיר לכלבו להסתובב משוחרר מרצועה וזמם בתוך מגרש הכדורסל ואין גם מחלוקת, כי הכלב הצליח לצאת מתחומי המגרש- מבלי שהנאשם יוכל לעצרו ולהשתלט עליו- והחל נושך את כלבו של המתלונן.

סעיף 338 (6) לחוק העונשין קובע:

העושה אחת מאלה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו - מאסר שלוש שנים:

(6)        אינו נוקט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתו;

 לצורך הרשעת נאשם  בעבירה האמורה אין צורך להוכיח כי בפועל נגרמה חבלה לאדם כתוצאה ממעשי הכלב, אלא להצביע על קיומו של סיכון אפשרי מפני מצב כזה, ועל כך שהנאשם התרשל מלנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע סיכון זה.