הכרעת דין בתיק פ 4918/06

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים בעבירות איומים (3 עבירות), עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ומעשה רשלנות באש, עבירה לפי סעיף   338 (3) לחוק העונשין.

2.         כעולה מעובדות כתב האישום, הנאשם והגב' לבנה דיין (להלן - "המתלוננת") נשואים זה לזו ובתקופות הרלבנטיות לכתב האישום היו מצויים בסכסוך וחיו באותו בית, בשתי יחידות דיור נפרדות, כאשר בנותיהם מתגוררות עם המתלוננת.

כעולה מעובדות האישומים הראשון והשני, בתאריך 30.3.06 איים הנאשם על המתלוננת ועל בתו, יעל, כי יהרוג אותן, יעשה להן טרור וישבור את הקירות בבית ובתאריך 3.5.06 התקשר אל המתלוננת ואיים כי יהרוג אותה.

כעולה מעובדות האישום השלישי, בתאריך 29.7.06 איים הנאשם להצית את עצמו בתוך רכבו בחצר ביתו, קרא לבתו, ויקי, לצאת מהבית והצית את הרכב בעודו יושב בתוכו, שעה שהגיעה למקום ניידת משטרה. 

פרשת התביעה

3.         אורלי (יעל) חודיאור (להלן - "יעל") (אישומים ראשון,שלישי)

בתו של הנאשם. באשר לאישום הראשון העידה, כי היתה בבית ושמעה צעקות מבחוץ. הנאשם צעק שיהרוג את אמה ואת כולם והיא הזמינה משטרה, שכן פחדה שיקרה אסון. יעל העידה, כי לאורך תקופה היה הנאשם מאיים, הכל לפי מצב רוחו - "כל הזמן הוא מאיים על אמא שלי ועליי ועל כל המשפחה" (עמ' 9 שורה 3).  

יעל שללה את טענת הנאשם, לפיה הרקע לאירוע היה התנהלותה עם בן-זוגה שלא מצאה חן בעיני הנאשם. יתירה מזאת, היא תיארה מערכת יחסים טובה בין בן-הזוג לבין הנאשם.

יעל אישרה, כי באירוע המתואר לא ראתה את הנאשם מכה את אמה, אך שמעה צעקות של ממש - "צעקות שממש הבהילו והיו ממש כמו אלימות" (עמ' 11 שורה 30). כאשר נשאלה מדוע, אם כך, דיווחה למשטרה על מכות השיבה, "אנחנו חיים בפחד  שלא יקרה אסון... אז אמרתי למשטרה מתוך פחד שהוא מכה, כדי שלא יקרה משהו" (עמ' 11 שורות 30-28).

באשר לאישום השלישי העידה, כי ויקי, אחותה, קראה לה לצאת מהבית, שכן הנאשם רצה לפוצץ את הרכב בכניסה לבית. יעל הסבירה, כי בכניסה לבית יש מרפסת גדולה ולשם הכניס הנאשם את הרכב. יעל בקשה שהות לארגן בגדים לבתה ששהתה במקלחת אותה עת, אך בסופו של דבר ויקי היא זו שהוציאה את הבת מהאמבטיה. הרכב היה צמוד לכניסה באופן שהקשה את היציאה מהבית. הנאשם ישב ברכב והחזיק ביד מיכל דלק . הוא נופף במיכל מול פניה ולא איפשר לה לצאת. בתה הקטנה שנבהלה מהמתרחש סירבה לצאת מהבית וכאשר תפסה אותה ובקשה לצאת, הנאשם התקרב עם הרכב לכניסה ולא איפשר לה לצאת. בשלב זה הבחינה בנאשם שופך את הדלק ברכב ומצית אותו. היא, בתגובה, רצה אל תוך הבית והזעיקה משטרה. היא נשארה עם המוקדנית על הקו וכשיצאה, הבחינה בניידת משטרה והרכב היה שרוף לגמרי בחלקו הקדמי. לאורך עדותה יעל שבה וציינה, כי הנאשם עמד עם הרכב צמוד לפתח הבית ולא איפשר לה לצאת. יחד עם זאת, בדיעבד, שעה שיצאה מהבית והבחינה בשכנים ובמשטרה, שמה לב לכך שהרכב הוזז מפתח הבית (ת/7).

יעל העידה על מערכת היחסים בין הוריה וציינה, כי שלום בית "בחיים לא יכול להיות" (עמ' 10 שורות 25-26). באשר ליחסיה עם הנאשם העידה, כי מאז היותה ילדה קטנה אין לה יחסים עם אביה. ככלל, לאורך עדותה היא שבה וציינה את ריבוי המקרים, כדוגמת זה נשוא האישום הראשון והדגישה, כי אף התלוננה במשטרה בעבר.

4.         סיגלית מרדכי (להלן - "סיגלית") (אישום שני)

בתו של הנאשם. אמה התקשרה אליה מאילת וספרה שיש "בלגאן" עם הנאשם. בתחילה, העדה לא זכרה את תוכן הדברים המדוייק, אך לאחר שזיכרונה רוענן ספרה, כי אמה התקשרה אליה בוכייה ואמרה שהנאשם איים עליה ברצח. לשאלת הסניגור השיבה, כי היא זוכרת שהאם התקשרה ודיברה על איום מצד הנאשם, אך לא זכרה את תוכנו המדוייק של האיום.

בעקבות שיחת הטלפון עם האם העדה נגשה לתחנת המשטרה, שם נאמר לה כי על האם לגשת ולהתלונן באילת.

5.         ויקי דיין (להלן - "ויקי") (אישום שלישי)

בתו של הנאשם. הנאשם התניע את רכבו, הודיע שבכוונתו לשים קץ לחייו וביקש מכולם לצאת מהבית. הוא התקדם עם הרכב לכיוון הכניסה, אך לא חסם אותה. היא, בשל הקשר הטוב שהיה לה עם הנאשם, ניסתה להניאו מלבצע את זממו והודיעה שברצונה להיכנס איתו לרכב. הוא סירב ואמר שרוצה למות לבד. בשלב זה הגיעה יעל, והנאשם ביקש ממנה ומבנותיה לצאת מהבית. הוא שלח נשיקה דרך החלון ללבנת, הנכדה ואמר: "סבא אוהב אותך, אני הולך למות לבד". יעל סירבה לצאת מהבית, הנאשם צעק לה שתצא, אך היא אמרה שצריכה להכין תיק בגדים. ויקי ציינה, כי הספיקה להוציא את בתה של יעל מהאמבטיה, כשהיא עטופה במגבת, ועברה במעבר שהשאיר הנאשם.

בשלב זה החליט ב"כ הנאשם לוותר על עדותה של ויקי והתביעה תיקנה את כתב האישום, על-ידי מחיקת העובדה, לפיה הנאשם חסם עם הרכב את הכניסה לבית בצורה שלא איפשרה את היציאה ממנו (סעיף 3 אישום שלישי).

6.         ארז יצחק (אישום שלישי)

שכן של הנאשם, מכיר אותו מילדות. הוא ואשתו ישבו יחד בסלון ביתם ושמעו צעקות מבחוץ, צעקות של ילדים קטנים וכן מכת פח של אוטו. את תוכן הצעקות לא זכר, אך ידע לציין, כי היו אלה צעקות של בכי, של מצוקה. אשתו שאלה אותו לפשר הצעקות והוא ירד למטה, שם הבחין בניידת משטרה. הוא ראה את הנאשם יושב ברכב, כשהוא חגור, הרכב נדלק ואש אחזה בחלקו הקדמי. בשלב זה לקח צינור וכיבה את האש. העד ציין, כי הרכב חנה בכניסה לבית הנאשם וכי החלק הפנימי שלו היה שרוף. כמו-כן ציין, כי הנאשם יצא עצמאית מהרכב.

באשר לאשתו העיד, כי זו ירדה אף היא למטה והעלתה הביתה שני ילדים שבכו, ככל הנראה, נכדיו של הנאשם.