הכרעת דין בתיק פ 4321/05

כתב האישום שהוגש לבית המשפט ב- 21.7.2005 מייחס לאלון לטאי, יליד 1981 (להלן: "הנאשם"), שהחזיק שלא כדין חרב בעלת להב שאורכה 26 ס"מ, וסכין יפנית בניגוד לסעיף 186 א' לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

בישיבת ההקראה הודה הנאשם באמצעות סנגורו, עו"ד זמיר עזריה, שהחזיק חרב וסכין יפנית קטנה, אך זאת באופן גלוי ולא למטרה פלילית ובנסיבות שאין בהן לבסס עבירה.

התביעה הגישה כמקובל את הודעת הנאשם ת/3, את החרב והסכין ת/1 ות/2 שצולמו כמשתקף בת/6. רס"ר ניסים מזרחי, שעצר את הנאשם ברחוב ארלוזרוב בתל אביב, היה העד היחיד לתביעה (עמ' 5-4). הנאשם היה העד היחיד להגנה. הנאשם טען שקנה את
החרב לצרכי נוי, הסכין היפנית היתה נחוצה לו לעבודתו כמשפץ, והוא החזיק אותה בכיס חולצתו. על מנת לשכנעני שהוא עובד כמשפץ, הגיש הנאשם את דף הפרסומת נ/1.

בסיכומיה טענה התובעת, עו"ד טלי בר-און, שהמוצגים  שנתפסו מחזקת הנאשם נכנסים להגדרת "סכין" שבסעיף 184 לחוק. בהעדר מחלוקת שהנאשם החזיק בהם, עבר נטל הראיה אליו והוא חייב להוכיח שההחזקה הייתה למטרה כשרה. לטענתה הנאשם לא הרים את הנטל. רק בביהמ"ש העלה לראשונה את טענת עבודתו בשיפוצים, ואילו במשטרה אמר שהוא מחזיק בסכין להגנה עצמית. גם באשר לדרך השגת החרב הנאשם לא היה עקבי, באופן שמצדיק מסקנה, שאין לו הצדקה להחזיק בה.

עיקר טענתו של הסנגור שלחרב שנקנתה לנוי להב מרובע קהה ולא מחודד, שאיננו מסוגל לחתוך או לדקור ועל כן איננה סכין. ואילו הסכין היפנית הוחזקה לצרכי עבודת הנאשם. לגישת הסנגור, שני המוצגים הוחזקו למטרה כשרה, בהתחשב בהחזקתם בגלוי, מבלי שנעשה בהם שום שימוש. המסקנה מתחזקת לנוכח התנהגות הנאשם בעת מעצרו, ומתיישבת עם תמימותו - הנאשם נסע לתומו ולא ברח.

לאחר ששמעתי העדים, הטיעונים ובדקתי את המוצגים הגעתי למסקנות כדלקמן:

1.      סעיף 184 לחוק מגדיר סכין ככלי בעל להב, או כלי אחר שמסוגל לדקור או לחתוך.

2.      סעיף 186 לחוק קובע, כי המחזיק אגרופן או סכין מחוץ למקום ביתו וחצריו, ולא הוכיח שהחזיק למטרה כשרה, דינו מאסר חמש שנים. מכאן, שכדי שנטל הראיה יועבר לנאשם כפי שמבקשת התובעת, על התביעה לתקדים להוכיח ולו לכאורה, שהחפץ, שנתפס מחוץ לביתו או חצרו של הנאשם, הוא בגדר סכין.

3.      במקרה שבפני החרב, למרות צורתה, גודלה ואורכה, מורכבת מידית המוצבת על מטיל ברזל, דמוי להב, שאיננומחודד, שפתיו אכן עבות, ואין להן יכולת לדקור או לחתוך.

4.      לא כך באשר לסכין היפנית, שהיא בעלת להב חדה מאוד וכשירה גם לחתוך וגם לדקור.

5.      עיון בהודעת הנאשם ת/1 ובדו"ח השוטר ת/4 מעלה, שהנאשם נתן מספר סיבות להחזקת הסכין, ואף אחת מהן לאקשורה לעבודתו בשיפוצים. הנאשם טען בפני השוטר שאת הסכין היפנית החזיק סתם, והוסיף שבמצב של היום ערבי יכול לבוא ולדקור, וזה להגנה עצמית. בהודעתו ת/3 מסר שאת הסכין היפנית קיבל במתנה מסוחר בשוק (שגם נתן לו את החרב במתנה), וכשנשאל מדוע הוא הולך עם סכין יפנית על חולצתו ענה: "כי פתאום אני צריך לחתוך חוט או את המכנסיים למכפלת. אני אוהב להיות מסודר, מה אני אלך הביתה בשביל זה?".

6.      השכל הישר וניסיון החיים מלמד, שאדם הרוכש כלי לצרכי עבודתו ומחזיק בו לשם כך, וזה השימוש העיקרי אם לא היחיד שהוא עושה באותו כלי, יעלה את הטיעון מיד כששואלים אותו על כך, ולא יתן תשובות חסרות הגיון כפי שמסר הנאשם.

7.       טענת השימוש בסכין היפני לצרכי עבודות שיפוצים הועלתה לראשונה בבית המשפט. לא שמעתי הסבר לכבישת הטענה, ומשכך עדות הנאשם לעניין זה היא עדות כבושה שמשקלה הראייתי מועט, אם בכלל. ראו לעניין זה הלכה פסוקה בספרו של כב' השופט י.קדמי " על הראיות" חלק שני, הדין בראי הפסיקה, תשס"ד-2003, עמ' 440 ואילך.

8.      טענת הסנגור, שהשוטר לא שאל את הנאשם במה הוא עובד, נכונה לכשעצמה. אין בה לשנות ממסקנתי, שהנאשם כבש את עדותו באשר לשימוש הלגיטימי שהסכין משמשת אותו לעבודתו בשיפוצים. במאמר מוסגר מוצאת אני להוסיף, שדף הפרסומת "א.א." לא מעיד על עצמו שהוא קשור לנאשם, ולא ברור מתי הודפס הדף הזה. אילו היה זה דף אותנטי, רלבנטי לתאריך החקירה, משוכנעת אני שהנאשם היה מציג אותו בפני השוטר, גם ברחוב וגם במהלך החקירה ולפחות מיד אחריה.

9.      טענת הסנגור שהסכין היפנית לא נכנסת להגדרתה של סכין בסעיף 186 לחוק, לא מקובלת עלי ואני דוחה אותה. סכין יפנית הוכרה בפסיקה כסכין, ראו בהקשר זה תפ"ח (ב"ש) 914/04 מ.י נ' אברהם (בבר) לוי, תקדין מחוזי 2005 (4) עמ' 1308, וכן תפ"ח (חיפה) 3/03 מ.י נ' א.פ.א, תקדין מחוזי 2004(4) 156, שבשניהם הורשעו הנאשמים שהחזיקו בסכין יפנית, בעבירה על סעיף 186 לחוק. גם העובדה שניתן לרכוש סכין יפנית בכל חנות ובעלי מקצועות רבים עושים במכשיר שימוש לגיטימי, אין בה לעזור לנאשם, שכן גירסתו בפני לא שכנעה אותי. 

10.  סוף דבר - אני מקבלת שהתביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר וכנדרש במשפט פלילי שהנאשם החזיק בסכין יפני שהיא בגדר סכין כהגדרתה בחוק, מחוץ לתחום ביתו או חציריו, מבלי שהוכיח שהחזקה הייתה למטה כשרה ומזכה אותו מהחזקה בחרב.

ניתנה היום כ"ז בניסן, תשס"ו (25 באפריל 2006) במעמד הצדדים.