הכרעת דין בתיק פ 4283/04

הנני מורה על זיכוי נאשמת 1 מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

להלן נימוקי הכרעת הדין:

1.         בתאריך 16.5.03 סמוך לשעה 13:50 פרצה שריפה במלון "אריאל" בירושלים כתוצאה מדליפת גז (להלן: "השריפה").

2.         כנגד הנאשמת 1, "החברה האמריקאית ישראלית לגאז בע"מ (אמישראגז) מ.ח. 510059744, הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של הספקת גז למתקן לא בטיחותי, עבירה לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הבטחת ההספקה של גפ"ם) תשמ"ט 1989 יחד עם סעיף 39(ג)(4) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תשי"ח 1957.

3.         על פי עובדות כתב האישום, הואשמה הנאשמת 1 בהיותה חברה בע"מ המשתמשת ספק גז מורשה, ובמועד הנדון שימשה כספק גז לנאשמת 2 (להלן: "בית המלון"), לאחר שבביקורת שנערכה במלון לאחר השריפה התגלו במתקני הגז הליקויים הבאים: צוברי (מיכלי) הגז טמונים בקרקע מאז שנת 1992 ולא הוחלפו מאז ועד מועד השריפה, על אף שחלפו עשר שנים מהטמנתם, ובמעברי המלון נמצאה צנרת גז ללא צינור פורק עודפים מווסת הגז, בניגוד לדרישות תו תקן ישראלי 158.

4.         יצוין, כי בקשר לאירוע זה הוגש כתב אישום גם כנגד שלושה נאשמים נוספים:

            נאשם 2 - הבעלים והמפעיל של המלון הואשם בעבירה לפי סעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מתקני גז), תשל"ח 1977, יחד עם סעיף 39 ב' לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים.

            נאשם 3 - מנהל התחזוקה של המלון וממונה על נאשם 4 הואשם בעבירה לפי אחריות מנהל לביצוע עבודות גז על ידי עובד שלא הוסמך - עבירה לפי סעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מתקני גז), תשל"ח 1977, יחד עם סעיף 39 א' לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח 1957.

            נאשם 4 - עובד תחזוקה של המלון הואשם בעבירה לפי סעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מתקני גז), תשל"ח 1977, יחד עם סעיף 39(ג) (4) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח 1957 (להלן: "נאשמים       2-4").

5.         נאשמים 2-4 חזרו בהם מכפירתם לאחר שמיעת ההוכחות, ובמסגרת הסדר נמחקו נאשמים 3-4 והנאשמת 2 הודתה, הורשעה והושת עליה קנס כספי בסך 10,000 ש"ח.

אחריות הנאשמת 1:

6.         הנאשמת 1 מואשמת מכוח היותה ספקית הגז למלון.

7.         הנאשמת 1 טוענת בסיכומיה כי המאשימה לא הוכיחה את זהות הנאשמת בתיק זה, דהיינו לא הוכח כי הנאשמת 1 הינה ספק גז מורשה שסיפקה גז באותה תקופה למלון.

8.         כפי שניתן לראות בכתב האישום נכתב שמה של הנאשמת 1 באופן הבא: "החברה האמריקאית ישראלית לגאז בע"מ (אמישראגז) מ.ח.     510059744".

9.         לטענת הנאשמת 1 המילה אמישראגז בסוגריים שהוספה אחרי סיום שמה הרשמי של הנאשמת 1 שהינה חברה בע"מ צריכה היתה להיכתב בפרק העובדות ועל המדינה היה להוכיח אותה, כשם שמוכיחים כל רכיב אחר מן העובדות המפורטות בכתב האישום.

10.       משהמאשימה לא עשתה כן, לא הוכח הקשר בין הנאשמת 1 (בהבדל מאמישראגז) לבין נאשמת 2.

11.       לעיוני הוגש פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב בע"פ 74188/99 במאוחד עם ע"פ 71554/99 בו נשמעה, במקרה אחר, טענה זהה של הנאשמת 1, וזאת עקרונית התקבלה כשנקבע כי העניין יוכרע על דרך של בחינת חומר הראיות והתשובה לשאלה האם הוכח בראיות זהותה של הנאשמת 1 ומה הקשר בינה לבין "אמישראגז". כן נקבע כי אין בנושא זה ידיעה שיפוטית, ועל כן התביעה נדרשת בהוכחתו.

12.       כפי שניתן לראות כבר בתשובתה לכתב האישום, כפרה הנאשמת 1 בעובדות כתב האישום, תוך שהיא מציינת כי יש למחוק את המילה "אמישראגז" שנכתבה בסוגריים כתוספת לשמה של הנאשמת.

13.       מטעם התביעה העידו שני עדים בלבד, הם החוקרים בתיק זה, ובין השאר אחראים לגביית הודעות הנאשמים 3-4.

14.       כפי שעולה מעדויותיהם, חקירת השריפה והממצאים כמפורט בסעיף 5 לכתב האישום לא כללו חקירת הנאשמת 1.

            (ראה: עדותו של עת/1, פרוטוקול מיום 25.4.06, עמ' 15, שורות 12-14).