הכרעת דין בתיק פ 4265/04

כתב אישום מייחס לנאשם עבירות של מעשה מגונה, מעשה מגונה בפומבי, סחיטה באיומים, קבלת דבר במרמה, גניבה בידי מורשה והדחה בחקירה בניגוד לסעיפים 348(ג), 349(א), 428, 415, 393(2)ו-(4) ו- 245(ב) לחוק העונשין בהתאמה.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 22.12.01, לאחר הכרות קצרה, שבמהלכה הציג עצמו הנאשם כיועץ למשכנתאות, שכרה ס.ל (להלן: "המתלוננת") את שרותיו של הנאשם, על מנת שיסייע לה בהליכי קבלת משכנתא לרכישת דירה, תמורת עמלה.

בתאריך 25.12.01, מסרה המתלוננת לנאשם, על חשבון דמי העמלה שסוכמו, 3 שיקים משוכים על חשבון הבנק של דודתה, בסכום כולל של 6,700 ש"ח, תוך שהוא מתחייב בפניה כי יפרע את השיקים רק לאחר קבלת כספי המשכנתא.

על פי הנטען, הנאשם נטל את השיקים לחזקתו במרמה, ללא כוונה לטפל בהליכי המשכנתא וללא כוונה להחזירם למתלוננת וסיחר אותם לאחרים תוך נטילת תמורתם לכיסו.

עוד נטען, כי בתאריך בלתי ידוע , עובר ליום 22.3.02, נפגש הנאשם עם המתלוננת בדירתה לצורך הליכי סידור המשכנתא ואז, בשלב מסוים, פתח את רוכסן מכנסיו, חשף את איבר מינו בפני המתלוננת והחל נוגע בו לשם גירוי וסיפוק מיני.

כמו כן נגע הנאשם  בחזה, ישבנה וכתפה של המתלוננת, ללא הסכמתה, תוך שהוא משמיע כלפיה מילות כיבושין דוגמת: "אני רוצה אותך, התאהבתי בך, בואי תפנקי אותי" כל זאת,  לשם גירוי או סיפוק מיני.

כשהתנגדה המתלוננת למעשים אלה איים עליה הנאשם כי לא יחזיר לה את השיקים אם לא תתמסר לו. גם בהמשך לכך, בשיחת טלפון, איים הנאשם על המתלוננת שאם לא תקיים עמו מגע מיני, הוא לא יחזיר את כספה ולא יטפל במשכנתא. הנאשם גם איים על המתלוננת לבל תתלונן נגדו במשטרה שאחרת- לא ישיב את כספה.

אין מחלוקת, כי המתלוננת והנאשם הכירו באמצעות אדם בשם אבי מימון, קבלן בנין, שביצע עבור המתלוננת שיפוצים בבית שבו התגוררה באותה עת בשכירות. בבית זה, הפעילה המתלוננת פעוטון לילדים ואבי מימון התקין עבורה ארגז חול בחצר. אבי מימון שמע  מפי המתלוננת שבדעתה לנסות לרכוש את הבית בעתיד, ואז, הפגיש אותה עם מקורבו, הנאשם, שהוצג כמי שמשמש יועץ משכנתאות ויוכל לעזור לה להשיג את המשכנתא לרכישת הבית.

אין גם מחלוקת, כי בין הנאשם לבין המתלוננת נקשר הסכם, לפיו הלה יפעל להשגת משכנתא לטובת המתלוננת בסכום של 250,000 דולר, תמורת עמלה.

אין חולק, כי על חשבון אותה עמלה העבירה המתלוננת לנאשם 3 שיקים משוכים על חשבון הבנק של דודתה  בסכום כולל של 6,700 ש"ח והנאשם סיחר שיקים אלה על ידי העברתם לצד ג'.

הנאשם אינו חולק, כי בסופו של יום, הוא לא פעל להשגת המשכנתא עבור המתלוננת וגם לא השיב למתלוננת את הכספים שנתנה לו.

הצדדים חלוקים בשאלה, האם בעשותו כאמור, התגבשה אצל הנאשם הכוונה לרמות את המתלוננת, שכן לדבריו, הוא חדל לפעול להשגת המשכנתא לאחר שהתעורר חשדו שהמתלוננת לא תוכל לפרוע את ההלוואה וכי מדובר במעשה רמייה כלפי הבנק. לדבריו, הוא לא השיב את הכסף למתלוננת (או דודתה), שכן הוא זה ששילם לצד ג' את תמורתם.

כמו כן, חלוקים הצדדים לגבי ביצוע עבירות המין המיוחסות לנאשם. לדברי הנאשם מדובר בעלילה שנועדה להפעיל עליו לחץ על מנת שיפעל להשגת המשכנתא או כדי לנקום בו.

בבקשתה להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו, נסמכת התביעה על עדותה של המתלוננת הנתמכת בזיכרון הדברים ( ראה ת/4) וכן בדו"ח עימות שנערך בין הצדדים ( ראה ת/3).

דודתה של המתלוננת, שאף היא הייתה אמורה להעיד  מטעם התביעה, נפטרה טרם מסירת עדותה.

מטעם ההגנה לא הובאו עדי הגנה למעט עדותו של הנאשם עצמו.

להלן ייסקרו גרסת המתלוננת מזה וגרסת הנאשם, מזה:

גרסת המתלוננת:

לדברי המתלוננת, לאחר שהכירה את הנאשם באמצעות אבי מימון, נחתם ביניהם הסכם ראשון בתאריך 22.12.01  על פיו היא התחייבה לשלם לו עבור טרחתו בהשגת המשכנתא סך של 8,000 ש"ח. הסכם זה שונה כעבור 3 ימים לאור דברי הנאשם כי קיימות הוצאות שונות, בין השאר עבור שמאי שיעריך את הדירה הנרכשת, ואז נחתם הסכם נוסף (ראה  ת/4) שבו היא התחייבה לשלם סכום כולל של 14,000 ש"ח. באותו מעמד היא נתנה לנאשם, לבקשתו,  3 שיקים כמפורט בת/4 כדמי קדימה וכדי להראות את רצינות כוונותיה.