הכרעת דין בתיק פ 4195/06

הנני מורה על זיכוי הנאשם מחמת הספק בכל שלושת האישומים, ולהלן הנימוקים להכרעת הדין. 

1.      כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים שונים של הטרדה מינית - לפי סעיף 5(א) לחוק הטרדה מינית-תשנ"ח 1998, ומעשה מגונה-לפי סעיף 348(ג), לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

2.      כתב האישום מכיל שלושה אירועים שונים, כאשר במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היתה המתלוננת עובדת ניקיון בחברת S.S.I אשמורת. הנאשם שימש בתקופה זו מפקח בחברת הניקיון והיה בכיר מהמתלוננת.

3.      על פי האישום ראשון, כחודש עובר ליום 31.10.05, במהלך נסיעה, נגע הנאשם מספר פעמים באיבר מינה של המתלוננת וזאת ללא הסכמתה ולמרות דרישתה שיחדל מכך.

4.      על פי האישום השני, כשבועיים לאחר המתואר באישום הראשון, עבדה המתלוננת בבנק בת"א, כאשר בתה נמצאת עמה. הנאשם הגיע למקום על מנת לפקח עבודתה. בנסיבות אלה, קרא הנאשם למתלוננת לחדר בתואנה כי לא ניקתה אותו כראוי, ושם חיבק אותה הנאשם ונגע בישבנה וזאת בניגוד לרצונה.

5.      על פי האישום השלישי, במועד שאינו ידוע במדויק לאישום, בערב ראש השנה 2005, ניקתה המתלוננת משרד בבית התעשייה בת"א. הנאשם נכנס לאחד החדרים בו ניקתה המתלוננת, וזו ניסתה לברוח מפניו אך הוא תפס אותה בחזקה עד שלא יכלה לזוז ואז נגע באיבר מינה וזאת ללא רצונה.

6.      בשני האישומים הראשונים עומדות שתי גרסאות, זו מול זו, דהיינו גרסת המתלוננת לעומת גרסת הנאשם.

7.      בחינת האישום השלישי יש לה חשיבות לגבי האישומים הראשון והשני, ולמעשה ניתן לראות באירועים נשוא האישום השלישי כמשליכים על גרסאות הצדדים והתוצאה אליה הגעתי.

8.      עדת התביעה מס' 1 - גב' שירלי מימרן, הינה מנהלת משאבי אנוש של חברת איי.אס.אס אשמורת. במסגרת תפקידה אחראית היא על קבלת תלונות בנושא הטרדה מינית בחברה. עדה זו סיפרה, כי לא המתלוננת היא זו שפנתה אליה, אלא עד תביעה 2, בצלאל לוי, קב"ט ומנהל אחזקה בבנין המשרדים, אשר בו התרחש האירוע השלישי. עד תביעה 2 פנה לרפי הממונה על שירלי, ודיווח על אירוע הטרדה, וזה פנה לשירלי וביקש ממנה שתיצור קשר עם המתלוננת בעקבות ההטרדה המינית. העדה סיפרה, כי במהלך פגישתה את המתלוננת, היא היתה מאוד חיוורת וכי לקח לה זמן עד שהיא דיברה. המתלוננת סיפרה לשירלי על כל אירוע לגופו.

9.      העיד עד תביעה מס' 2 מר בצלאל לוי, קב"ט ומנהל אחזקה בבנין המשרדים, בו התרחש האירוע השלישי נשוא כתב האישום. עד תביעה זה סיפר בבית המשפט, כי בערב ראש השנה בעת היה במשרד, הבחין בדלת אולם הכנסים פתוחה, ושם ראה את הנאשם "מחבק את המתלוננת מאחור והיא היתה חצי כפופה", וכאשר הבחינה בו המתלוננת היא "צעקה בכל רם אהההההה" וכי הנאשם באותו רגע עזב את המקום. היתה הרגשה של אי נעימות ועד זה טען בביהמ"ש כי הבין שהאקט היה בניגוד לרצונה.

(פרוטוקול מיום 28.5.07, עמ' 12, שורות 17-23).

10.  עד התביעה 2, סיפר בבית המשפט, כי כאשר שאל את המתלוננת "אם הכל בסדר", הבחין כי הורידה דמעה והיתה חצי בוכיה.

(פרוטוקול מיום 28.5.07, עמ' 12, שורות 24-25).

11.  עדותו של עד תביעה 2 אינה מוצקה ואף נסתרת ע"י עדות המתלוננת. כאשר זו סיפרה כי לא הזילה דמעה כלל וכלל וכן היא עצמה סיפרה שפרשנותו של בני לאירוע היתה "משחק". עד זה אף העיר למתלוננת ואמר לה "פה עובדים, לא משחקים". (זאת עפ"י עדותה במשטרה).

(פרוטוקול מיום 16.12.07, עמ' 25, שורות 16-23).

12.  סתירות אלו בין עד התביעה שהיה עד ראייה לאירוע השלישי לבין המתלוננת עצמה יורדות לשורשו של עניין. יצוין, כי עד תביעה 2 קלט את האירוע השלישי באופן בו נראה לו כי מדובר במשחק בין הנאשם למתלוננת, מה גם שדברים אלה הטיח בפני המתלוננת מספר ימים לאחר האירוע כשזימן אותה לשיחה. רק באותו מעמד כשהטיח את הדברים בפניה הודיעה לו המתלוננת כי הוטרדה הטרדה מינית על ידי הנאשם. זאת ועוד, המתלוננת עצמה לא הודיעה כלל כי באותו מעמד הורידה דמעה, וכי נראתה על ידי עד תביעה 2 כשהיא בוכה. משמעות הדבר היא, כי תיאור הדברים במהלך האירוע השלישי מפי עד תביעה 2 והמתלוננת כולל בחובו סתירה מהותית היורדת כאמור לשורשו של עניין. יצוין, כי עד תביעה 2 לאחר ששמע את דברי המתלוננת בחר להעביר תלונתה הלאה, כמפורט לעיל.

13.  יודגש, כי המתלוננת לא הגישה תלונה באשר לשני אישומים הראשונים, וגם לגבי האישום השלישי לא פנתה למשטרה להגשת תלונה, ונושא זה עלה אך ורק לאחר פנייתו של עד תביעה 2 לממונים עליה בשלב מאוחר יותר.

14.  כשנשאלה המתלוננת מדוע לא פנתה למשטרה מיד לאחר כל אחד מהאירועים לא מסרה הסבר סביר כלשהו, והדברים במהלך חקירתה באים לידי ביטוי באופן הבא.

"ש. החוקרת שאלה אותך למה לא באת להתלונן עד עכשיו, ואמרת לה לא יודעת להתלונן למה לא באתי. נכון?

ת. כן."