הכרעת דין בתיק פ 4110/05

א. פתח דבר

התיק שבפניי עניינו סכסוך שהתגלע במהלך נהיגה בכביש, בין נוסעי שני כלי רכב. הסכסוך התפתח לכדי תקרית אלימה, במהלכה, כנטען בכתב האישום, הוציא הנאשם גרזן ותקף באמצעותו את המתלוננים.

ב. כתב האישום

בכתב האישום נטען, כי ביום 16/6/05 בשעה 15:45 נסעו שני המתלוננים, תאמר כחלול (להלן: "מתלונן 1") ואמג'ד אבו-רש (להלן: "מתלונן 2"), ברכבו של מתלונן 1 לכיוון צומת ירכא-ג'וליס, כאשר מתלונן 1 נוהג ברכב ומתלונן 2 יושב במושב שלידו.

בעודם בנסיעה, יצא לפתע מכביש צדדי רכב, בו נהג הנאשם, ונכנס לכביש הראשי בו נסעו המתלוננים וזאת מבלי לתת להם זכות קדימה. רכב הנאשם נכנס לנתיב נסיעת המתלוננים וכמעט התנגש ברכבו של מתלונן 1. הנאשם נהג ברכב בזמן שהיה פסול מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה במסגרת גזר הדין ב-ת.פ 3387/04 שניתן בביהמ"ש השלום בעכו.

בעקבות כניסתו הפתאומית של הנאשם לכביש, כאמור, ללא מתן זכות קדימה, עקף מתלונן 1 את רכבו של הנאשם, תוך שהוא מסמן לנאשם בתנועות ידיים שישים לב להיכן הוא נוסע. בתגובה, קילל הנאשם את מתלונן 1 והחל לצפור בחוזקה באמצעות הצופר שברכבו.

בהמשך לכך, עצרו מתלונן 1 והנאשם את רכביהם בצד הדרך. או אז יצא הנאשם מרכבו כשהוא מצויד בגרזן, התקדם לכיוון מתלונן 1, שישב אותה עת במושב הנהג ברכבו, והחל לאיים עליו. מייד לאחר מכן החל הנאשם להכות את מתלונן 1 בידו השמאלית, באמצעות הגרזן. משראה מתלונן 2 את חברו מותקף ע"י הנאשם, יצא מהרכב לכיוון הנאשם במטרה להרגיעו. בתגובה לכך, הכה הנאשם את מתלונן 2 בידו השמאלית באמצעות הגרזן שהיה ברשותו. לאחר מכן חזר הנאשם לרכבו וברח מן המקום, כשהוא מותיר את המתלוננים פצועים ומדממים.

בעקבות מעשיו של הנאשם המתוארים לעיל, פונה מתלונן 1 לבית החולים, שם אובחן כי הוא סובל משבר באמה השמאלית ומפצעים שטחיים ביד שמאל. הוא אושפז למשך 4 ימים.

מתלונן 2 סבל מפצעים באמה השמאלית ונזקק לטיפול רפואי.

לאור האמור לעיל, הואשם הנאשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) + (2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין, איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ו נהיגה בקלות ראש או ברשלנות, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

ג. תגובת הנאשם לאישומים

בהיפתח הדיון הודה הנאשם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וכפר בשאר העבירות בהן הואשם תוך שציין כי פעל מתוך הגנה עצמית.

ד. הפן העובדתי

ד.1.     ראיות התביעה

       ד.1.1     עדותו של מתלונן 1

המתלונן תאר את השתלשלות העניינים. לדבריו, הוא ומתלונן 2 נסעו לכיוון עכו " פתאום יצא ממולי מהחצר של הנאשם מהבית שלהם, יצא השאם (מצביע על הנאשם), יצא מולי וכמעט נכנסתי בו... הוא הסתכל במראה ולא התיחס והמשיך לנסוע לאט לאט. צפצפתי לו כדי שיתן לי לעבור אז הוא שוב הסתכל במראה ולא התיחס. בפעם השלישית צפצפתי לו, הוא עשה לי תנועה מגונה ביד... עקפתי אותו ואמרתי לו 'למי זה' והוא ענה לי 'לאחותך'. החלון של האוטו שלי היה פתוח. המשכתי. אחרי עוד 50 מ' הוא ציפצף לי ואמר לי 'עמוד'. לא עניתי. הוא היה אז אחרי. עוד פעם ציפצף לי לעמוד, חשבתי שהוא רוצה לדבר איתי. עצרתי את האוטו והוא ירד, ראיתי אותו דרך המראה שלי. לא ראיתי את הגרזן ביד שלו. הוצאתי את הראש לדבר אתו, פתאום שלף את הגרזן ונתן לי לכיוון הפנים שלי. עשיתי תנועה עם היד, הרמתי את ידי כדי להגן על הפנים, הוא נתן לי עם הגרזן מכה ביד שמאל בחלק התחתון מעל כף היד..." (עמ' 15 ש' 13-21, עמ' 16 ש' 1-3) .

בהמשך העיד מתלונן 1, כי מתלונן 2 אמר לנאשם " 'תרגע, תרגע' והוא [הנאשם] הסתובב אליו ונתן לו גם מכה ביד. אמג'ד [מתלונן 2] ירד לפני זה מהאוטו שלי. אמג'ד ירד מהאוטו אחרי שהנאשם תקף אותי" (עמ' 16 ש' 16-17).

המתלונן העיד עוד, כי במשך כל האירוע לא יצא מרכבו, אלא רק לאחר שהנאשם עזב את המקום. עוד העיד, כי רק הוא ומתלונן 2 היו ברכבו.

המתלונן העיד עוד, כי לא הכיר את הנאשם טרם האירוע, וכי הסיבה שידע להפנות את השוטרים לנאשם, היא שאנשים שנכחו במקום אמרו לו את שמו של מי שתקף אותו. בחקירתו הנגדית העיד המתלונן, כי טרם שהותקף ע"י הנאשם, אמר לו מתלונן 2 מי הוא הנאשם.

הסנגור שאל את המתלונן מדוע בהודעתו במשטרה תאר את כניסתו של הנאשם לכביש ככניסה פתאומית ומהירה שכמעט גרמה להתנגשות, בעוד שבביהמ"ש תאר את כניסת הנאשם לכביש ככניסה איטית, כשהמתלונן צופר לנאשם וזה אינו משנה מהירות נסיעתו. המתלונן אישר כי עדותו בביהמ"ש היא הנכונה.

עוד השיב המתלונן בחקירתו הנגדית, כי הנאשם נסע אחריו והורה לו לעצור והמתלונן עשה כדבריו. משנאמר למתלונן שמתלונן 2 גרס כי הנאשם עקף את רכבו וחסם את דרכם, השיב העד כי גרסת מתלונן 2 היא הנכונה וכי הוא קצת מבולבל. בהמשך, גרס המתלונן כי בעת שהורה לו הנאשם לעצור, היה רכבו של הנאשם מאחוריו. המתלונן המשיך לנסוע ואז עקף אותו הנאשם, חסם את דרכו וירד מהרכב. כן ציין שכשהנאשם יצא לכיוונם, הוא הסתיר את הגרזן מאחורי גבו.

ד.2.1 עדותו של מתלונן 2

לדברי העד, " באמצע הנסיעה בכביש ראשי, היה הנאשם עומד באיזה צומת... אח"כ לא נתן לו זכות קדימה, כמעט התנגשנו בו, אז החבר שלי [מתלונן 1] ציפצף לו שישים לב, החבר שלי עקף אותו  ואמר לו 'תשים לב לפני שאתה יוצא מהצומת' התחיל להגיד לו ככה והאשם [הנאשם] התחיל לקלל והחבר שלי אמר לו 'למה אתה אומר ככה'. המשיכו בכביש, 400, 500 מ' השאם [הנאשם] עקף אותנו, חסם את הכביש וירד מהאוטו עם גרזן ביד. גרזן עץ וחתיכת ברזל גדולה, הוא בא לחבר שלי, לא אמר לו שום דבר, התחיל לתת לו מכות. החבר שלי נמצא באותו זמן באוטו..." (עמ' 22 ש' 32, עמ' 23 ש' 1-9). בהמשך השיב העד " כשראיתי שהאשם נותן לו מכות, ירדתי מהאוטו כדי להרגיע אותו. ביקשתי ממנו שיעזוב את הגרזן והוא לא ענה לי. פתאום, הוא נתן לי מכה ביד. המכה כוונה בפנים, אבל הרמתי את היד... כדי להגן על הפנים ואז קבלתי מכה מתחת למרפק... אח"כ הוא עלה לאוטו וברח" (עמ' 23 ש' 11-15).

המתלונן העיד כי רק הוא ומתלונן 1 היו ברכבו של מתלונן 1. עוד העיד, כי כשיצא מהרכב, " ירדתי כמו שאני, בלי כלום" (עמ' 23, ש' 21). המתלונן נשאל האם הסכים לעימות בינו ובין הנאשם והשיב כי אינו זוכר. ב"כ המאשימה הזכירה לו, כי הסכים לעימות.

בחקירתו הנגדית השיב העד, כי הנאשם " יצא באופן מפתיע, לא הסתכל לא שמאלה ולא ימינה. יצא והיה במרחק של 5 מ' מאיתנו, חבר שלי בלם חזק עד שעצרנו את האוטו" (עמ' 24 ש' 19-20) ובהמשך השיב כי כניסתו של הנאשם לכביש הייתה " איטית ומסוכנת" (עמ' 24 ש' 22).

המתלונן העיד כי בזמן התקרית, הוא ומתלונן 1 לא ידעו מי הוא הנאשם וזהותו התבררה להם מאוחר יותר. המתלונן נשאל האם כשעצרו את הרכב, היה הנאשם מאחוריהם והשיב בשלילה. לדבריו " ...לא היה מאחורינו. הוא היה במקביל אלינו, כשאנחנו מאחוריו והוא מקדימה והוא חוסם אותנו" (עמ' 25 ש' 30-31). עוד השיב העד, כי כשיצא מרכבו, לא הסתיר הנאשם את הגרזן.