הכרעת דין בתיק פ 4093/05

כללי

1.         נגד הנאשם, פנחס פרץ, הוגש ביום 20.5.05 כתב אישום, המייחס לו שני אישומים, שעניינם שני אירועים אשר התרחשו בהפרש של יומיים. באישום הראשון, והוא המרכזי, מיוחס לנאשם שוד של אשה זקנה, גב' הילדה מיינינגר (להלן: הזקנה, או גב' מיינינגר), ביום 3.5.05, בין השעות 09:00 ל-09:15, במדרגות שפינוזה בחיפה. לפי הנטען, משך הנאשם את תיקה של הזקנה, ובו עשרות שקלים, נטלו ממנה, חרף התנגדותה, ונמלט מהמקום. במהלך השוד נפלה הזקנה על המדרגות, ונחבלה בידיה, ברגליה ובראשה. הנאשם הואשם בקשר לאירוע זה בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובעבירה של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין.

            באישום השני נאמר, כי ביום 5.5.05, בשעה 11:15 לערך, בחנות (לבגדי) יד שנייה, ברחוב יוסף בחיפה, נטל הנאשם מלבוש מעור, ווסט, והכניסו לתחתוניו, בכוונה לגונבו. משנעצר בצהריים, ובהמשך אותו יום, אמר הנאשם לבלשי המשטרה: "כי הוא רוצה לרצוח בלשים, וכי הוא מוכן לרצות בגין כך עונש מאסר של 50 שנה" - כל זאת בכוונה להפחיד את הבלשים. הוא הואשם בעבירה של גניבה, לפי סעיפים 383 + 384 לחוק העונשין, ובעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

            הנאשם כפר, ובין יוני 2005 לאוקטובר 2005 נוהלו שש ישיבות הוכחות, הוגשו סיכומים, ועתה באים אנו להכריע את הדין.

            בפתח הדברים אודה לתובעת, עו"ד ענת שטיינשניד, ולסניגור, עו"ד ליאור בר זוהר, על עבודתם היסודית במשפט זה.

האישום הראשון

כללי

2.         אין חולק עתה, כי ביום 3.5.05 בבוקר נשדדה גב' מיינינגר, בעת שירדה במדרגות שפינוזה בחיפה. מדרגות אלה יורדות מכיוון רחוב מונטיפיורי לכיוון רחוב הס, ולאחר מכן ממשיכות לרדת מכיוון רחוב הס לכיוון רחוב בר גיורא (ראו ת/7). גב' מיינינגר היא אישה קשישה בת 92, חולת אלצהיימר, שיצאה מביתה וירדה במדרגות, ואז הגיח לעברה אדם, משך את תיקה, אשר הכיל כמה עשרות שקלים, ונמלט מהמקום. הזקנה נפלה ונחבלה בידיה, ברגליה ובראשה. דם ירד מגופה. היא הועברה למרכז הרפואי בני ציון ושוחררה למחרת (ראו ת/5, ת/6, ת/8, ת/9).

            יצוין, כי בתחילת המשפט נועד אחד מקווי החקירה של ההגנה להטיל ספק בעצם אירוע השוד. זאת, לאור העובדה שמדובר כאמור בחולת אלצהיימר, ואחת מהגירסאות שלה עצמה הייתה, כי נפגעה כתוצאה מנפילה במדרגות, בלא להזכיר את השוד. ואולם, בהתפתחות, מפתיעה, שאירעה בסוף המשפט, נמצאה עדה שראתה את אירוע השוד עצמו, ועתה אין עוד חולק על עצם התרחשותו.

3.         התביעה גורסת, כי הנאשם הוא ששדד את הזקנה, וזאת בהיותו מכור לסמים וזקוק לכסף. לגירסתו של הנאשם, הוא קם באותו יום בשעה 09:00 בערך, בביתו ברחוב הקישון, הלך בשכונת "הדר" לכיוון תחנת מוניות ברח' הרצל, מבלי שהיה כלל באזור מדרגות שפינוזה; הוא נסע במונית לקופת חולים בקריית מוצקין, כדי לקבל מרשם רפואי. אין חולק, כי הנאשם התקבל בשעה 10:37 אצל רופא במרפאה בקרית מוצקין. התביעה סבורה, כי עצם הימצאותו בקרית מוצקין באותה שעה, איננה שוללת את ביצוע השוד על ידיו בחיפה, למעלה משעה קודם לכן.

            שאלת זיהויו של הנאשם כמבצע השוד היא אפוא השאלה המרכזית באישום זה. אין בידי התביעה עדות ראייה, המזהה את הנאשם, כמי ששדד את הזקנה במדרגות שפינוזה ברגע השוד עצמו.

עדות ראייה לביצוע השוד

4.         נציין כבר עתה את ההתפתחות במשפט, אשר גרמה לכך שנמצאה עדות ראייה לשוד עצמו.

            עד התביעה המרכזי, עבד אלרחמאן אלמקיד (להלן: אלמקיד), שהגיע למקום השוד מיד אחרי ביצועו, ציין בעדותו, כי הזקנה הנשדדת דיברה בפלאפון עם המשטרה, ודיווחה על השוד, כאשר לצידה עמדה אישה מבוגרת, שכנראה "נתנה לה" (הכוונה - את המכשיר הסלולארי). בתום פרשת ההגנה, ביקש הסניגור לקבל את הקלטת השיחות במוקד 100 בזמן האירוע. מאחר שקיומה של שיחה כזו עם המוקד לא עלה בחקירת המשטרה, ביקש הסניגור להראות, כי אלמקיד שיקר, וזאת במסגרת הניסיון לקעקע את אמינותו של עד התביעה המרכזי. ב"כ המאשימה התחייבה לפנות למוקד 100 ולברר, האם היו שיחות נוספות (או האם שיחות נוספות שהיו, לא הוקלטו בשל עומס פניות). בירור זה העלה, כי אכן קיימת שיחת טלפון נוספת, הנוגעת לאירוע השוד, שהתקבלה מיד לאחר השוד מאישה בשם אסתר לוי (להלן: "אסתר"). שיחה זו לא אותרה במסגרת החקירה בשל "טעות אנוש" (השיחה עם אסתר הוגדרה כ"אירוע 49", במקום כ"אירוע 51"). התובעת ביקשה, כי אסתר תוזמן כעדה בשלב זה, והבקשה התקבלה, על דעת הסניגור. הוגשו בפניי קלטת השיחה בין אסתר לבין המוקדן ותימלולה (ת/52). כחקירה ראשית התקבלה תרשומת השיחה בין אסתר לבין איש המשטרה, שנערכה עמה ביום 23.8.05, ת/54 (העדה שהתה אז בארה"ב), והסניגור חקר אותה בחקירה נגדית.

5.         משיחת הטלפון בעת האירוע עולה, כי אסתר דיווחה למוקד על אירוע השוד, והזקנה הנשדדת דיברה גם היא עם המוקד באותה שיחה. שעת השיחה היא 09:18. בשיחה קצרה זו דיווחה אסתר על "בחור" שירד במדרגות שפינוזה, ולקח את תיקה של הזקנה כשהוא "מושך" אותה במדרגות, והיא בעקבות זאת "מלאה דם". היא תיארה את השודד כבחור גבוה עם מעיל שחור. בת/54 היא מסרה פרטים נוספים. לדבריה, ירדה במדרגות שפינוזה במרחק קצר אחרי הזקנה. השודד הגיע מאחוריהם בריצה, ביקש למשוך את תיקה של הזקנה -  שהיה בצבע שחור או חום - אך הזקנה התנגדה ונאבקה עמו. כתוצאה מכך, נפלה הזקנה על המדרגות וירד לה דם. את השודד עניין רק התיק, והוא לא ויתר והמשיך למשוך את התיק, עד שהצליח בכך, ואז ברח במדרגות כלפי מטה, עבר את רחוב הס, והמשיך במדרגות כלפי מטה לכיוון רחוב בר גיורא. אסתר מסרה, כי לא ראתה את פני השודד, אלא את גבו בלבד, חוץ ממבט חטוף שהוא היפנה לעברה. היא לא התמקדה בפניו של השודד, אלא במעילו השחור: "כאשר אני התפלאתי איך בקיץ... הוא לבד (צ"ל: לבש) מעיל"; "רק המעיל משך את תשומת ליבי, מעיל כזה ארוך בקיץ".  כמו כן תיארה את השודד כ"בחור צעיר לפי הריצה שלו ולפי הכוח שלו".

            בחקירתה הנגדית ציינה אסתר, כי התקשרה למשטרה "באותו זמן שזה קרה"... "בזמן אמת". את השודד תיארה כגבוה, וכשאמר הסניגור ש-1.70 מטר "זה לא גבוה", השיבה העדה: "לי זה היה נראה גבוה... אני 1.60 מטר". היא גם תיארה את השודד כ"רחב", אך הערכה זו הייתה "בהתאם למעיל, לא יותר מזה". היא לא שמה לב לסימן יוצא דופן בפניו של השודד, ולא יכלה לשים לב לכך, משום שראתה אותו כאמור מכיוון הגב. גם כאשר הסתובב למבט חטוף, התרכזה אסתר בזקנה, שהיה "נורא מזעזע לראות אותה".

            יצוין, כי לנאשם יש צלקת בלחי שמאל וקעקוע בצורת עקרב בצוואר - ע"ג צלקת נוספת (ראו התמונות  ב-ת/39). אלה הם הסימנים, שלגביהם כוונו שאלות הסניגור.

6.         עדותה של אסתר היא עדות ראייה ישירה ואמינה, לכל הדעות, לגבי אירוע השוד עצמו, אם כי העדה לא יכלה לזהות מיהו השודד. נעיר כבר עתה, במאמר מוסגר, כי הסיכומים בכתב של ב"כ המאשימה והסניגור לא התייחסו לעדות זו - ולמשמעותה - באשר העדות ניתנה לאחר הכנת הסיכומים.

7.         עדות של הנשדדת עצמה פחות חשובה, משום שהיא סובלת מתעתועי הזיכרון, והדבר בא לידי ביטוי גם במקרה זה (ראו עדות בתה, גב' גילה אופיר, וכן נ/1). יחד עם זאת, עיקרי האירוע שמסרה בעדותה דומים לאלה שצוינו ע"י אסתר. לדבריה, נלקח התיק ממנה בכוח ע"י מי שכנראה בא מאחוריה. היא איננה יכולה לתאר את השודד לאור מהירות האירוע, אך חושבת שהוא בן 20-30, ולא היה שמן. התיק שנלקח ממנה הוא בצבע חום כהה, עם פיתוחים, והיו בו 40 שקל.

            בתשובה לשאלות הסניגור, מסרה הזקנה, שאמנם לא הספיקה לראות את השודד, אך אם היה לו סימן מיוחד על הפנים, הייתה זוכרת זאת: "אני יודעת מה זה צלקת. בטח היו לו פנים נורמליות". בחקירתה החוזרת אישרה העדה, כי האירוע התרחש במהירות רבה, והשודד רץ מיד במדרגות, כך שראתה אותו רק מאחורה. גם במשטרה מסרה, שאינה יכולה לזהות את השודד.

            בהודעתה מיום האירוע, ת/10, מסרה העדה את עיקרי הדברים דלעיל, היינו תיאור השוד עצמו ע"י צעיר בעל לבוש שחור. ב"כ המאשימה ביקשה לקבל עדות זו כראייה לאמיתות תוכנה, וזאת "בנוסף לעדותה בבית המשפט". ואולם, אין צורך, או משמעות, לכך, לאור עדותה בבית המשפט, ובמיוחד לאור עדותה של עדת הראייה אסתר, שעל עדותה, כאמור, ניתן יותר לסמוך.

עדותו של אלמקיד