הכרעת דין בתיק פ 4079/05

כללי

1.         הנאשם, חאלד חתחות, הואשם בכתב האישום בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, ובעבירה של איומים, לפי סעיף 329(א)(1) וסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. המדובר באירוע שאירע בסכנין לפני כשנתיים. לפי הנאמר בכתב האישום, הרי בתאריך 13.12.03, בנגריית רנטוס בסכנין (להלן: הנגרייה), פרץ ויכוח בין הנאשם לבין עמאד חתחות (להלן: המתלונן), ובמהלכו תקף הנאשם את המתלונן, בכך "שהיכה בו במוט ברזל על פניו, הפיל אותו על הריצפה, חנק אותו בשתי ידיו ובעט בו, תוך שהוא מאיים עליו שיהרוג אותו". כתוצאה מכך נגרם למתלונן קרע בדרכי הדמעות בעין שמאל, שבר מרוסק בעצם הפנים המטומות תת עוריות בזרוע שמאל וכאב בגב התחתון.

הנאשם כפר באשמה ונוהל משפט הוכחות.

2.         אין חולק, כי ביום 13.12.03 נפגע המתלונן ונגרמו לו החבלות שתוארו בכתב האישום. בקשר לכך גם אושפז לכמה ימים ונותח בביה"ח בנהרייה ובמרכז הרפואי רמב"ם (ת/6 ו-ת/7). אין חולק גם כי לאחר שנפגע, שהה המתלונן בנגרייה בסכנין, משם הוסע למרפאת עיניים בסכנין, ולאחר מכן לבית החולים בנהרייה.

            ואולם, בעוד המתלונן טוען, כי מי שהיכהו וגרם לו את החבלות הנזכרות הוא הנאשם, וכי הדבר היה בנגרייה, שם עבדו השניים, הרי הנאשם טוען, כי המתלונן לא עבד כלל באותו היום בנגרייה; המתלונן נחבל במקום אחר בסכנין, ע"י אחרים, ורק לאחר מכן הגיע לנגרייה. טענתו של המתלונן כי הנאשם היכהו, היא, לדברי הנאשם, טפילת אשמת שקר.

            לפני שנסקור את עיקר דברי המתלונן ועדי התביעה מחד גיסא, והנאשם ועדי ההגנה מאידך גיסא, נציין כי בשלב ראשון החליטה המשטרה לסגור את תיק החקירה. רק לאחר ערר שהוגש מטעמו של המתלונן (נ/6) נפתח התיק, ואז הוחלט על הגשת כתב אישום. זו הסיבה לכך שכתב האישום הוגש רק באפריל 2005.

פרשת התביעה

עדות המתלונן

3.         המתלונן העיד, כי החל לעבוד בנגרייה כשלושה חודשים לפני האירוע, ולדבריו, הוא שגרם לכך שהנאשם יתקבל לעבודה באותה נגרייה זמן קצר לאחר מכן. הנאשם הוא דודו של המתלונן (אחי אמו), והמתלונן העריך את אחיינו כמקצועי יותר ממנו בעבודת הנגרות. תחילה היו לדבריו היחסים ביניהם תקינים ואח"כ הורעו. המתלונן והנאשם גרים בעכו, ותחילה היה המתלונן מסיע גם את הנאשם לעבודה ומחזירו. כמה שבועות לפני הארוע אירעה לרכבו של המתלונן תאונה. בינתיים חשב להפסיק את עבודתו בנגרייה, והוא הביא במקומו לעבודה את חברו, עלא קראוי (להלן: עלא) מהכפר ג'דיידה. עלא הוא עד תביעה, ונביא מעדותו בהמשך הדברים.

            לדברי המתלונן, ביום האירוע, שחל ביום שבת, הסיע אותו הנאשם לנגרייה ברכב של בעל הנגרייה, והשניים עבדו שם עד אחר הצהריים. בשעה 14:30 בערך החל ויכוח בין השניים, בקשר לטענת הנאשם שכלי מסוים חסר. את מה שקרה לאחר מכן תולה המתלונן בכך שבמהלך הויכוח אמר המתלונן: "מה אני משקר עליך?". לדעתו, סבר הנאשם, בטעות, שיש בכך משום האשמת הנאשם בדברי שקר. מכל מקום, בשלב זה הוכה המתלונן לדבריו ע"י הנאשם, כשאת עיקר החבלה ספג ממלחציים מברזל - כלי המשמש נגרים בעבודתם ונקרא "כליבה". כך מתאר זאת המתלונן:

"ובאותו רגע הרגשתי מכה בצד שמאל בפנים מאחורה מהכליבה. הוא נתן את המכה ואני הרגשתי את הזנב של הכליבה בעין... אחרי המכה הראשונה של הכליבה תפס אותי בתנועה של חניקה עם שתי ידיים על הגרון וזרק אותי על הריצפה והתחיל לתת לי בעיטות על הגב ועל הרגליים... ואז הוא עבר מאחורי עבר מעלי ואמר "אני אהרוג אותך". ואז תפס כליבה יותר גדולה בערך 80 ס"מ, אני נעמדתי כבר, הוא רצה לתת לי ישר על הראש, אני הגנתי על הראש והזזתי את הכליבה... והכליבה שפשפה לי את המרפק וגם נגעה לי בשפיץ של הכתף.

            המתלונן ברח לדבריו למשרד של נזיה רנטוס, בעל הנגרייה (להלן: נזיה), הנמצא בצד השני של הנגרייה, והמרוחק כמה עשרות מטרים מהמקום בנגרייה שבו אירעה לדבריו התקיפה (ראו ת/1, ת/9, נ/5). במשרד ישבו שניים: נזיה וראמי שלאטה. הראשון, בעל הנגרייה, כאמור, והשני, הוא מנהל מרכז היום לקשיש בסכנין, שקיבל עבודות נגרות מנגריית רנטוס (להלן: ראמי).

            לדבריו, אמר המתלונן לשניים שהנאשם נתן לו מכה עם הכליבה. נזיה הלך לנגרייה "לבדוק מה קורה", ורמי נתן לו משהו לשים על העין. המתלונן חייג בטלפון והזמין אמבולנס, אך לדבריו, מששמע זאת נזיה כשחזר למקום, הוא "נכנס להיסטריה" וביטל את האמבולנס . נזיה ביקש מראמי שיקח את המתלונן לרופא בסכנין (קרוב משפחתו של נזיה), ואותו רופא הורה לשגרו לבי"ח בנהרייה. גם נזיה הגיע למרפאה. הוא שלח שני עובדים להחזיר את המתלונן לנגרייה, ולאחר מכן הורה לאחד מעובדיו להסיע אותו לבית החולים בנהרייה.

4.         בחקירתו הראשית הוסיף המתלונן את הדברים הבאים:

א.         נזיה ביקש ממנו - בעת שהיו במרפאה - שלא להגיש תלונה נגד הנאשם: "תגיד שעברת ברחוב ואנשים נתנו לך מכה". המתלונן סרב.

ב.         כשחזר מהמרפאה לנגרייה, ראה את עלא וסיפר לו שהנאשם נתן לו מכה.

ג.          מאחר שבמהלך החקירה נודעה לו טענת הנאשם, כי (המתלונן) לא היה כלל בעבודה, הוצג פלט שיחות של מכשיר הפלאפון של המתלונן, ובו שיחה שנרשמה ביום האירוע, בשעה 14:22, מהמכשיר שלו לבית משפחת הנאשם (ת/8). המתלונן טוען, כי באותו זמן ביקש הנאשם לדבר עם אשתו, והמתלונן נתן לו לשם כך את הפלאפון. בכך ביקש המתלונן להוכיח שהיה באותו יום בעבודה, בניגוד לגירסת הנאשם.

ד.         המתלונן הכחיש את טענת הנאשם, כי המתלונן הוכה בסכנין, שלא בנגרייה, בידי בני משפחה של חברה שיש למתלונן בסכנין. כמו כן הכחיש, כי הייתה לו חברה בסכנין.

ה.         המתלונן ציין, כי כתוצאה מפעילותו של עורך דינו - שנשכר לשם טיפול בנושא תביעה לביטוח הלאומי - התברר לו שהתיק נסגר; אז הוגש הערר, ולשם כך צורפו תצהיריהם של העדים ראמי ועלא, שניתנו לעורך הדין ע"י המתלונן.

5.         בחקירתו הנגדית הבהיר המתלונן, בין השאר, דברים שמסר בחקירתו הראשית. לדבריו, בשעת האירוע עבדו בנגרייה רק הוא והנאשם, משום ששאר העובדים סיימו בשעה 13:00. עלא עבד בבית הקשיש בסכנין, ואילו הוא לא עבד שם באותו יום.

            לאחר שברח למשרד של נזיה, ביקש המתלונן לדבריו מראמי, שיביא לו את נעליו אשר נפלו ממנו בעת שהותקף קודם לכן ע"י הנאשם.

            המתלונן מכחיש, כי חשב שמעמדו בנגרייה יהיה טוב יותר אם הנאשם יפוטר. אדרבה, הוא הביא את הנאשם לעבודה ולא כפר בעליונותו המקצועית.