כתב האישום

כתב האישום שהוגש ביום 24.12.03 מייחס לנאשם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה משום שביום 20.12.03, סמוך לשעה 22:00 הגיע הנאשם למזנון ברחוב אלנבי 12 בתל אביב ובעקבות ויכוח שהתפתח בינו לבין, מיכאל קוזוחר (להלן: "מיכאל) שהיה אחד הנוכחים במקום, שלף הנאשם אקדח, ירה במיכאל ופצעו באצבע ידו ובבטנו.

במענה לאישום הודה הנאשם באורח חלקי במספר עובדות, טען לעובדות נוספות וכפר באחריותו לעבירה המיוחסת.

הנסיבות

נסיבות שאינן במחלוקת

נסיבות התקרית נשוא כתב האישום שנויות בחלקן במחלוקת, ובחלקן מוסכמות (בין מראש ובין בדיעבד לאחר שנשמעו עדויות). אפשר לסכם את הפרטים שאין אודותם ספק כך: ביום 20.12.03 סמוך לשעה עשר בערב, הגיע הנאשם, בלוויית חברו, סמיון, למזנון "מדוזה", המכונה גם "המסעדה של רותי", ברח' אלנבי  12 בתל אביב (להלן: "המזנון"). הנאשם עבד כמאבטח ונשא אקדח ברשיון. האקדח היה מוחזק בנרתיק על גופו.

 שני החברים דוברי רוסית. חשיבותה של עובדה זו תתברר מייד. השניים ישבו לאחד השולחנות, והטיבו ליבם במאכל ובעיקר- במשקה. במהלך כחמש השעות ששהו במקום העידו השניים כי שתו כמות לא מבוטלת של אלכוהול. הנאשם העיד כי שתה 4 בקבוקי בירה וכ-300 גרם וודקה. גם לפרט זה משמעות בהשתלשלות העניינים.

במסעדה נכחו במהלך חמש השעות שבין 22:00 ל- 03:00 מבקרים נוספים. אין יודעים את פרטי כל הנוכחים, אולם הייתה בהם גם חבורת עובדים זרים מרומניה שמיכאל - הגם שהוא ממדינת מולדובה נמנה עמה. בעלת המזנון - רותי- עזבה את המקום לפני התקרית, אולם המלצרית, מימי שטרית (להלן: "מימי") שהתה במזנון לאורך כל הערב ושעות הלילה הרלוונטיות. מן הדברים עולה כי האווירה במקום הייתה רווית אלכוהול מכל הכיוונים, והדבר תרם ללא ספק להתפתחות האירוע, עד לשיאו ברגע הירייה.

במהלך הערב התפתחה שיחה בין הנאשם וחברו סמיון, לבין מיכאל. השלושה דוברי רוסית, מצאו מן הסתם, שפה משותפת (כנראה חדא, ולא תרתי משמע). אולם בנקוף השעות השתנה היחס ביניהם, ככל הנראה בשל עוינות שהתפתחה בין צמד ה"רוסים" לבין כמה מ"הרומנים". מיכאל ניסה לפשר בין הצדדים המתווכחים, ובשל כך זכה להתקפה מילולית מצדו של סמיון שהאשים אותו בכך שהוא, על אף היותו יוצא מולדובה, מצדד בחבריו הרומנים, במקום לתמוך בידידיו הרוסים. אין טעם רב להיכנס לפרטי הויכוח, שהם כשלעצמם טפלים, אולם עובדה היא כי האווירה השתנתה והפכה עוינת בין החבורות.

חלקו של הנאשם בשיחה היה, ככל הנראה, קטן. מי שהוביל את הויכוח היה חברו סמיון. לכך גם עדי התביעה מסכימים. 

מחלוקת עובדתית

טעמו של הירי - שאלת העובדה העיקרית היא מה גרם לנאשם לשלוף את אקדחו ולירות במתלונן. בעניין זה העידו יוהן רוסו (להלן: "רוסו") ומיכאל שהנאשם שלף את אקדחו ללא כל פרובוקציה או איום חיצוני, דרך אותו, וכיוונו לעבר מיכאל. כאשר ניסו האחרים להוציא את האקדח מידו, נורתה הירייה שגרמה לפציעתו של מיכאל (פרוטוקול 15.3.04).

גרסת הנאשם היא שהקיפה אותו חבורה של כששה אנשים, שאיימו עליו, ובתגובה לכך שלף את האקדח למטרת הגנה עצמית. מייד עם שליפת האקדח הותקף פיזית, מישהו קפץ עליו מאחור  והפילו ארצה. אז לחץ על ההדק וירה. באשר לסיבה בשלה הותקף, לא הציע הנאשם כל הסבר מניח את הדעת.

מי הם הנוכחים בתקרית - לשאלת מספר הנוכחים בתקרית יש חשיבות לא מבוטלת. שהרי הנאשם העיד שהוקף בחבורה מאיימת של כשישה אנשים. התביעה סבורה שבמזנון נכחו רק שניים מקבוצת הרומנים. שניים אחרים - אחד הקרוי "מנולי" ושני הקרוי "ג'ורג'י" עזבו את המקום קודם לכן. היא סומכת סברתה על עדויותיהם של שלושה עדי התביעה: רוסו, מיכאל ומימי.

רוסו העיד כי מנולי וג'ורגי'  נכחו במזנון אך עזבו בטרם הירי (פרוטוקול  15.3.03 עמ' 12). הסניגור הצביע על הודעתו של רוסו בחקירה המשטרתית שבה מסר, בין היתר, כי: " הרוסי שירה במיכאל ישב ליד השולחן שלי עם מנולי". הוא אינו מזכיר בהודעתו את העובדה שמנולי עזב את המקום (נ/7). נמצא, לפי זה, שמנולי נכח גם הוא בעת הירי. אלא שאני סבור שאין להסיק מן ההודעה, בהכרח,  שמנולי שהה במזנון בעת הירי. ברור שבשלב מסוים של הערב הוא היסב לשולחן עם רוסו ומיכאל, אך לא מן הנמנע שעזב לפני שתקרית הירי החלה. גם לדברי מימי  מנולי עזב את המקום לפני הירי (נ/2).

באשר לגיורגי, רוסו בעדותו, כמו גם בהודעתו במשטרה, מסר שגיורגי נכח במזנון בעת תקרית הירי( פרוטוקול 15/3/04 עמ' 16; נ/7 ).  מיכאל מסר בהודעתו  במשטרה כי גיורגי נכח במקום בעת תקרית הירי (נ/5). אולם בבית המשפט הוא העיד שגיורגי ומנולי הלכו לפני הירייה (פרוטוקול 15/3/04 עמ' 43 ).

מן העדויות הללו אפשר להסיק בביטחון שמנולי אכן עזב את המקום. מחמת הספק אניח כי גיורגי נכח בעת התקרית.

לגרסת הנאשם, היו במקום, בזמן הירי,  כששה או שבעה רומנים. גם סמיון, העיד שבעת הירי היו במקום ששה או שבעה איש. אולם סמיון עצמו יצא אל מחוץ למזנון זמן קצר לפני הירי ולא היה עד לתקרית בשיאה. הוא שב ונכנס פנימה מיד עם הישמע הירי. האנשים הנוספים שנטען שנכחו  לא זוהו על ידי המשטרה שנזעקה והגיעה למזנון. הסניגור טוען  שהיו מחדלים שונים בחקירה ושבעטיים נוצר הקושי לברר את מספר הנוכחים המדויק במקום בעת הירי. כך, ה"זירה" לא נסגרה, עדים יכלו להתחמק מהמקום דרך הקומה השניה, והיו מספר עדי ראייה שלא אותרו  ולא נחקרו. לטענות אלה לא נמצאו סימוכין והן בעיני בגדר השערה.

נסיבות הירי -  מיכאל העיד כי הנאשם ירה שתי יריות.  ירייה ראשונה נורתה כאשר שניהם עמדו זה מול זה (פרוטוקול 15/3/04 עמ' 47, עמ' 48, נ/5,נ/6). לאחר הירייה הראשונה, זינק אל הנאשם ונאבק אתו על האקדח, מה שגרם לירייה השניה, שפגעה בו (נ/5, נ/6, פרוטוקול 15/3/04 עמ' 39). דברים אלה אינם מתיישבים עם ממצאי החקירה והמעבדה שקבעו ירי של כדור אחד בלבד.

 מיכאל גם העיד  כי רוסו נכנס למאבק רק לאחר שמיכאל והנאשם נפלו לארץ (נ/6). רוסו, לעומת זה, העיד כי הוא זה שנתן לנאשם מכה על היד מייד עם שליפת האקדח, וזו המכה שגרמה לירייה שפגעה במיכאל. (פרוטוקול 15/3/04 עמ' 16, עמ' 17, עמ' 26 , עמ' 28 ).

דברי רוסו כי המרחק בין הנאשם למיכאל היה כמטר אחד בעת הירי (נ/7)  נסתרים על פי ממצאי החוקרים.

 מימי  תיארה את פרטי המקרה באורח שונה במקצת מעדויות עדי התביעה האחרים, ביחס לשתי נקודות: ראשית היא העידה שמיכאל ישב לשולחן ברגע שליפת האקדח, ואולם רוסו ומיכאל עצמו העידו כי מיכאל עמד ולא ישב. שנית, לדבריה לאחר שראתה את שליפת האקדח, הזהירה את הנאשם כי תלך לקרוא למשטרה והספיקה לצאת מהחדר בטרם נורתה הירייה. תיאור זה מניח חלוף זמן מסוים בין רגע השליפה לרגע הירייה. הדבר אינו תואם לעדות רוסו ומיכאל באותה נקודה.

הסניגור, אגב, גורס  כי עדותה של מימי אינה אובייקטיביות, מפני שהייתה לה ידידות קרובה עם חברי הקבוצה הרומנית (שהרבתה לפקוד את המזנון). מימי לא הכחישה את הכרותה וקשריה עם חלק מהרומנים, אולם הדגישה שכל דבריה אמת לאמיתה.