הכרעת דין בתיק פ 40370/05

האישום

הנאשם עבד כמאבטח בחברת "סער בטחון" והחזיק ברשותו ברשיון אקדח מסוג "גלוק", לאחר שעבר הכשרה מיוחדת בת 10 ימים, כולל הוראות שימוש בנשק וכללי הזהירות המתחייבים מכך.

אולג בוגוסלבסקי עבד באותה חברה והחזיק ברשותו ברשיון באקדח מסוג CZ. הוא התגורר בדירה ברחוב שפירא 4 בבת-ים יחד עם שותפים נוספים, וביניהם ויאצלב חודוס.

אולג והנאשם הכירו מאז עלייתם ארצה שנים אחדות קודם לכן, והיו חברים טובים.

ביום 26.12.05 בשעה 13.00 חזרו השניים מעבודתם, עלו לדירה, בה שהה חודוס ושוחחו בנושא נשק ומהירות שליפתו. בהמשך החליטו השניים לערוך תחרות מי השולף המהיר ביותר.

כל אחד מהם נטל את אקדחו, פרק אותו על ידי הוצאת המחסנית מתוכו,  ווידא, כי אין כדור בקנה. הם נעמדו איש מול רעהו ולאחר שחודוס אמר את המילה "START ", על פי בקשתם, שלפו את אקדחיהם, כוונו אותם זה מול זה, דרכו ולחצו על ההדק.

הם חזרו על "משחק" זה פעם נוספת, שלאחריה החזיר הנאשם את המחסנית לאקדחו והניחו על השולחן.

בשלב זה ביקש אולג לחזור על המשחק בשלישית, לאחר שיחליף את נרתיקו לנרתיק טוב יותר. שעה שהמנוח עסק בהחלפת הנרתיק, נטל הנאשם את אקדחו מן השולחן, בלא לפרוק מתוכו את המחסנית ובלא לוודא, כי אין תחמושת בקנה, ירה לעברו של אולג שעמד מולו.

כתוצאה מן הירי נפגע אולג מקליע שחדר לחזהו. צוות מד"א שהוזעק למקום, קבע את מותו.

התביעה טוענת, כי במעשים האמורים נהג הנאשם, האמון על כללי הזהירות בנשק, בקלות ראש בנשק, וגרם בכך למותו של אולג.

לפיכך הואשם הנאשם בביצוע עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

המחלוקת בין הצדדים
הנאשם הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום. הצדדים לא היו חלוקים על נסיבות מותו של אולג המנוח והקשר הסיבתי שבין מותו למעשהו של הנאשם. המחלוקת ביניהם נסבה על סיווגה של העבירה שביצע הנאשם.

לטענת התביעה, הנאשם ביצע מעשה הריגה, אשר יסודו הנפשי כרוך במחשבה פלילית. הנאשם מילא, כך התביעה, אחר היסוד הנפשי הקבוע בסעיף 20(א)(2)(ב) לחוק, קרי: "קלות דעת", אשר תנאי לקיומו, הוא מודעות הנאשם, בין היתר, לאפשרות גרימת התוצאה, לאחר שנטל סיכון בלתי סביר בהקשר לכך, מתוך תקווה להצליח למנעה.
המודעות הנדרשת מצד הנאשם, היא לכך שהאקדח הוא כלי מסוכן, וכן לזה שקיימים כללי זהירות שצריך לנהוג לפיהם על מנת לנטרל את הסכנה.
לנאשם, כך התביעה, היתה מודעות בדבר אפשרות של ירי ופגיעה במנוח. מודעות זו נלמדת ממיומנותו בשימוש בנשק, מתוקף עברו הצבאי ומכוח ההכשרה שעבר במסגרת קורס האבטחה.

לעומתה, טוענת ההגנה, כי למרות שהנאשם והמנוח החליטו על המשחק בנשק, הם נקטו באמצעי זהירות שכללו פריקת הנשק, הוצאת המחסנית ובדיקה לצורך שלילת  הימצאותו של כדור בקנה האקדח. לנוכח נקיטת פעולות אלה, הנאשם והמנוח לא עצמו את עיניהם לסיכון הכרוך בשימוש בנשק, תוך קלות דעת ותקווה, שלא יקרה דבר, כטענת התביעה. בשלב בו הנאשם והמנוח שיחקו בפעם השלישית בשליפת האקדחים, הנאשם סבר, בבטחון, כי הנשק לא היה טעון, וזאת לנוכח חלוף פרק הזמן הקצר, מהמועד בו סיימו לשחק בפעם השנייה.
עוד טוענת ההגנה, שהנאשם היה מודע לכך, שאסור לשחק בנשק, ולסכנות השימוש בו ולכן נקט אמצעים למיגורן.

מכוח מודעתו הסובייקטיבית של הנאשם, מבקשת ההגנה שהנאשם ייתן את הדין בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות. על כן הודה הנאשם בעבירה זו. לחילופין, ומבלי להרחיב או לנמק,  טוענת ההגנה שהמדובר בטעות שבעובדה, מצד הנאשם.