הכרעת דין בתיק פ 40349/05

על פי הוראת סע' 182 לחסד"פ (נוסח משולב)תשמ"ב- 1982, מודיע ביהמ"ש על זיכוי הנאשם מחמת הספק.

הנאשם מואשם בשוד מזויין- עבירה לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 וכן בעבירת חבלה במזיד - לפי סעיף 413 ה לחוק הנ"ל.

ואלה העובדות המיוחסות לנאשם כפי העולה מכתב האישום:

אליהו סהר (להלן- המתלונן) עובד כנהג מונית והנו הבעלים של סוג רכב מסוג סקודה

מ.ר.59-426-25 המשמש כמונית (להלן- המונית). בתאריך 03.11.05, בשעה 21:00 או בסמוך לכך, בעת שהמתלונן נהג במונית בצומת הרחובות פנקס ואבן גבירול בתל-אביב, עצר הנאשם את המונית, ביחד עם אדם אחר (להלן- האחר), והשניים ביקשו מהמתלונן כי יסיע אותם לשוק הסיטונאים הנמצא בסמוך לתחנה המרכזית בפ"ת. הנאשם והאחר עלו למונית, כשהנאשם התיישב במושב שליד הנהג ואילו האחר התיישב בצד הימני של המושב האחורי, מאחורי הנאשם. משהגיעו לשוק, עצר המתלונן את המונית, כשלפתע שלף האחר סדן של פטיש והכה בו בחוזקה בראשו של המתלונן. משניסה המתלונן להגן על ראשו באמצעות ידו השמאלית, חש בחבטות בידו. לאחר מכן, תפס הנאשם את ידו הימנית של המתלונן, אך המתלונן הצליח לשחרר את ידו ובתגובה נתן אגרוף לנאשם בפניו.

מיד לאחר המתואר לעיל, הוציא הנאשם מכיס מעילו מוט מחודד מתכתי דמוי סכין. בתגובה, תפש המתלונן את ידו, פתח את דלת המונית וניסה לצאת מהמונית במטרה לברוח, אך אז חש דקירה בגבו, באזור הכתף הימנית. הנאשם, שישב ליד המתלונן, ניסה מיד לאחר מכן לשחרר את ידו מהמתלונן. בתגובה, נשך לו המתלונן את הבוהן, יצא מהמונית, וברח לכיוון מזרח ברחוב מבצע קדש בפ"ת.

הנאשם והאחר החלו לרדוף אחר המתלונן, אך משהצליח המתלונן לעצור רכב אחר שנסע אותה עת ברחוב, חזרו הנאשם והאחר על עקבותיהם, נכנסו למונית  וברחו איתה.

במהלך התקיפה המתוארת, פגעו הנאשם והאחר באמצעות הפטיש בשמשה שליד מושב הנהג במונית והיא התנפצה, וכן עקרו את הפאנל של מכשיר הקשר במונית ושברו אותו. בעקבות התקיפה המתוארת לעיל, הובהל המתלונן למרכז הרפואי רבין כשהוא סובל מחתך בקרקפת ומחתך מדמם בגב. המתלונן נזקק לטיפול רפואי ולתפרים. יומיים לאחר מכן, בתאריך 05.11.05 נמצאה המונית נטושה ברחוב תבואת הארץ 16 בת"א, כשחלון הנהג מנופץ. מהמונית נגנבו כסף מזומן בסך- של כ- 500 ש"ח מסמכים השייכים למתלונן, וכן מפתח המונית והשלט לנעילת המונית.

התשתית הראייתית

מטעם התביעה העידו המתלונן ,חוקרת המשטרה הגב' אילנית מתוק וכן טכנאי מז"פ מר חן תור.

עת/1- אילנית מתוק- חוקרת  

העדה ניהלה את תיק החקירה, וכן ערכה עימות בין הנאשם למתלונן.

בעדותה בביהמ"ש תיארה  את ניסיונות המשטרה למצוא ראיות חיצוניות  מעבר לזיהוי המתלונן את הנאשם אך נסיונות אלו לא צלחו. מבין השאר תיארה כי  נמצאו במונית  טביעות אצבעות  , הן נלקחו והושוו לאלו של הנאשם  אך לא נמצאה כל התאמה.  כמו כן, בהתאם לתיאור שנמסר ע"י המתלונן בדבר תוקפיו כי לבשו מעיל דובון בצבע ירוק זית, ביצעה המשטרה חיפוש בבית אם הנאשם ובבית אחיו ובשני המקרים לא נמצא מעיל כזה, והמשפחה העידה כי אין ברשותו מעיל כזה.

העדה העידה על העימות שערכה בין הנאשם למתלונן, " איך שהמתלונן נכנס לחדר, הוא מייד זיהה את החשוד. ..לאחר העימות היתה לי שיחה עם המתלונן. לפני שהוא עזב הוא אמר לי :

" זה הבן-זונה, זה הבן-אדם." ...לאחר מכן הוא התקשר אלי, והוא אמר לי " אני בדיוק חושב על זה אני מזהה אותו עפ"י הקול שלו, לבחור שישב מאחור היה קול ציפציף."

עת/2  מר חן תור- טכנאי מז"פ

העד ערך למתלונן מסדרי זיהוי ממוחשבים על- פי "מערכת אלבום" של המשטרה. העד תאר את התהליך לפיו הוא מזין נתונים בהתאם לתיאור שהמתלונן מוסר, ואז עולה רצף תמונות של אנשים המתאימים לתיאור הנ"ל . המתלונן יושב ומתבונן עד אשר מזהה את החשוד. לפי ת/9 העיד כי קרוב לוודאי שהמתלונן ראה 50תמונות בטרם זיהה את החשוד. " המזהה זיהה את החשוד וציין "זה הבחור שאני מזהה שהיה במונית ותקף אותי עם בן-אדם שלא מצאנו עם זקן, אני מזהה אותו ב- 100%". בחקירתו הנגדית הסביר כי הוא אינו עורך פרוטוקולים בשעת עריכת מסדרים מסוג זה, כל שהוא נדרש, לדידו, הוא למילוי הטפסים שהוגשו לביהמ"ש.

כמו כן, אמר כי אינו זוכר משהו מיוחד בהליך הזיהוי, והוא לא אמר משהו מיוחד למתלונן  אלא הסביר לו את ההליך ותו לא.

עת/3- מר סהר אליהו- המתלונן

כבר בתחילת עדותו המתלונן זיהה את הנאשם כזה שתקפו. כמו כן,  עמד על כך כי הוא מזהה את הנאשם באופן חד משמעי ואין בו ולו צל של ספק.

בעדותו תאר המתלונן את השתלשלות הארועים, תאור חופף לזה המתואר בכתב האישום, ולאור העובדה כי ההגנה אינה כופרת באמיתות הדברים, אלא רק לעניין הזיהוי של הנאשם אזי אין צורך לחזור ולפרט.

הפרטים לעניין הזיהוי- המתלונן תאר כי שני אנשים עצרו את מוניתו בת"א, שניהם לבשו מעילי דובון בצבע זית. הנאשם ישב לידו ואילו הבחור השני, המזוקן ישב במושב האחורי בצד הנוסע. הם דיברו עימו בעברית במבטא רוסי. עוד סיפר כי השניים אמרו שפטרו אותם מהעבודה כפחחים והם מחפשים עבודה ושאלוהו אם הוא מכיר משהו שיכול לתת להם עבודה. הם חיפשו עבודה בפחחות, מסגרות ומכונאות. דובר בנסיעה של כחצי שעה אשר במהלכה, כך לדבריו הוחלפו מבטים בינו לבין הנאשם. עוד תאר כי לתוקף השני, אותו אחד שלא זוהה היה קול מצפצף.

בהמשך עדותו הראשית התבקש לתאר את תהליך הזיהוי במשטרה במערכת אלבום- הסביר כי לפי התיאור שהוא מסר לטכנאי המז"פ חן זה האחרון הקליד את הנתונים והמערכת העלתה שורה של תמונות מתוכן היה עליו להצביע על האיש אותו הוא מזהה כתוקפו. בין התמונות הוא זיהה את הנאשם ואילו את התוקף השני הוא לא זיהה.