הכרעת דין בתיק פ 40286/07

האישומים

ביום 24.9.07 בשעה 20:00 לערך, הגיע הנאשם לבית הזוג אסתר ופנחס אוחנונה (להלן:" המתלוננים") שברחוב הרב שך 45 בבני ברק. היכרותו עימם באה על רקע עבודתו עם המתלונן בשיפוצים. קודם בואו הודיע למתלונן, כי בידיו סכום כסף המיועד לו, כתשלום עבור עבודתם המשותפת, וסיכם עימו, כי יגיע, על מנת לשלם לו וכן כדי שהמתלוננים יארחו אותו ואת חבריו לארוחה.

הנאשם הגיע לבית כשהוא מלווה בשלושה אנשים נוספים: חאלד, מחמוד ודודו של הנאשם, מוחמד, שפרטיהם המדויקים אינם ידועים, כך המאשימה. הם הביאו עמם לבית המתלוננים מספר בקבוקי בירה וערק.

סמוך לשהייתם בבית, קשרו הנאשם והאחרים קשר לשדוד את המתלוננים, כך התביעה.

המתלוננים אירחו את הנאשם וחבריו והגישו להם אוכל ושתייה. במסגרת הקשר ולשם קידומו תקפו הנאשם והאחרים את המתלוננים באכזריות רבה, באמצעות בקבוקי זכוכית, סכין חיתוך, מזלג וכבל טלפון כשהם גורמים להם חבלות וחתכים רבים. התיאור המלא של התנהגותם, פורט בכתב האישום.

לטענת המאשימה, הנאשם והאחרים קשרו קשר לביצוע פשע, ניסו לשדוד בצוותא את המתלוננים, תוך השמעת איומים, כשהם גורמים להם חבלות חמורות. עוד טוענת המאשימה, כי בסמוך למועדים המתוארים, הנאשם, תושב שכם, נכנס למדינה שלא כדין וללא אישור כניסה או שהייה בה.

על פי המפורט לעיל יוחסו לנאשם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע , לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"החוק"), ניסיון שוד בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 403 סיפא לחוק, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333, בנסיבות סעיף 335(א) (1) ו-(2) לחוק, וכן עבירה של כניסה לישראל  שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב -1952.

תגובת הנאשם לאישום

הנאשם כפר במיוחס לו בדירה, וטען, כי היה שיכור בעת קרות האירוע. לדבריו הוא הגיע לבית המתלוננים על מנת לשלם למתלונן את משכורתו. התלוו אליו שלושה חברים והמתלונן אירח אותם והגיש להם שתייה חריפה. הוא לא תקף את המתלוננים אלא אחד האנשים שהגיעו עמו, תקף את המתלונן ופצע אותו בראשו. הוא ניסה לעזור לו ולאשתו בשעה שחנקו אותה באמצעות חוט הטלפון, כך הנאשם. בנוסף טען, כי שמע מפי המתלונן שדורשים ממנו כסף, ולכן אמר לו לתת להם את הכסף ובלבד שיסתלקו. 

לדבריו, לאחר שחילץ את המתלוננים הוא יצא מחוץ לבית המתלוננים, לחצר הבית בעוד האחרים ברחו מהמקום.

הנאשם הודה בכך ששהה באופן בלתי-חוקי בישראל, בתקופה הנזכרת בכתב האישום.

רכיבי העבירות המיוחסות

נסיון השוד

זו לשון  סעיף 403 לחוק:

"התוקף אדם לשם שוד, דינו - מאסר שבע שנים; ואם נעברה העבירה בנסיבות כאמור בסעיף 402(ב), דינו - מאסר עשרים שנים"

המדובר בעבירת ניסיון ספציפית, שעונשה מוחמר בעת שהיא מתבצעת בנסיבות מחמירות. הגדרתה והיסודות המרכיבים אותה, קבועים במסגרת הסעיף. כך קבע הנשיא בדימוס אגרנט בע"פ 70/73 אלחרר נ' מדינת ישראל, פ"ד כ"ז (2) 501, בעמ' 565 לגבי סעיף 403 לחוק העונשין [בדמותו הקודמת שבסעיף 288 (2) לפקודת החוק הפלילי 1936] כי:

"זוהי עבירת נסיון ספציפית, שכן היא אינה תלוייה בהגדרה הכללית של נסיון פלילי. [סעיף 30 לפח"פ], אלא באותו סעיף הוגדרו במפורט ובמיוחד היסודות המרכיבים אותה וגם נקבע בצידה עונש מסויים... עבירה זו נועדה למקרה שבו לא השכיל העבריין על ידי השימוש באמצעי אלימות, להגשים את מזימתו לגנוב את החפץ שהיה לו עניין בו, בעוד שהצלחת המשימה הזאת מאפיינת את עבירת השוד המושלמת".

עם זאת ניתן להרשיע ב"ניסיון לשוד" הן לפי העבירה הספציפית הקבועה בסעיף 403 והן לפי העבירה הכללית של צירוף הסעיפים 402 ו- 25. עם זאת קיימים הבדלים ביסודות הנדרשים לכל אחת מאלה. ראה בספרו של י' קדמי "על הדין בפלילים", בהוצאת דיונון

(2005) חלק שני, עמ' 775.

היסוד העובדתי שבעבירה בענייננו, מורכב משניים: רכיב ראשון הוא "התוקף" ורכיב שני הוא "אדם".