הכרעת דין בתיק פ 40215/05

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413ה לחוק הנ"ל, ותקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק הנ"ל.

האירועים בגינם הועמד הנאשם לדין, התרחשו ביום 13.7.2005 כאשר הנאשם עמד בצומת תפוח (להלן: הצומת) ויידה אבן לעבר השמשה הקדמית ברכבו של המתלונן, פלסטיני תושב הכפר ג'מעין שהגיע לצומת עם הרכב הנ"ל, ששימש אותו באותה עת כמונית להסעת נוסעים (להלן: "הרכב"). כתוצאה מכך, נופצה שמשתו הקדמית של הרכב הנ"ל.

בהמשך אותו יום ולאחר שהנאשם עוכב והובא לחקירה בתחנת משטרת אריאל, (להלן: "התחנה"), ובעת שנפגש עם המתלונן במסדרון התחנה, בעט הנאשם בחלקה התחתון של רגל המתלונן.

תשובת הנאשם לכתב האישום

ביום  16.10.2006 השיב הנאשם לכתב האישום באמצעות בא כוחו, כפר בזריקת האבן, הודה כי נכח במקום. הסביר, כי הנאשם מסר הודעה אחת בה לא שיתף פעולה עם חוקריו מסיבות "אידיאולוגיות", אך בהמשך בעת הדיון בהארכת מעצרו, מסר גרסתו לאירוע הנטען.

באשר לאירוע התקיפה בתחנה, השיב בא כוח הנאשם, כי לא היה אירוע כזה.

למען שלמות התמונה, תובא להלן תמצית גרסת הנאשם וכפי שזו נמסרה בהארכת מעצרו ב-ת/4, פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום בכפר סבא, שם אמר הנאשם את הדברים הבאים:

"אני כבר שנה וחצי גר בתפוח, ואני רואה איך משטרת ישראל ממררת לאנשים את החיים. אמרתי לשוטר שיש לי מה להגיד ואני אגיד את זה בבית המשפט ולא בחקירה... בשמונה בבוקר ירדתי לצומת תפוח, ראיתי מישהו שאני מכיר, אני לא יודע את שמו, החלפנו כמה משפטים ואז נפרדנו. היה בינינו מרחק של כחמש מטר, הוא התכופף פתאום, הרים אבן וזרק על המונית... הערבי הצביע עלי. או שהוא התבלבל או שלא היה אכפת לו.

הבחור השני דומה לי בפאות, בגובה, במשקל, אפשר להתבלבל בינינו, לא חשבתי על זה, שאלו אותי אם זרקתי את האבן, אני לא ברחתי, לא אמרתי שזרקתי..."

גדר המחלוקת

כעולה מתשובת הנאשם לכתב האישום ודבריו ב-ת/4 יוצא, כי אין מחלוקת שאירוע של יידוי/ זריקת אבן לעבר מכוניתו של המתלונן ושבירת שמשתה הקדמית, אכן התרחש במקום ובזמן המתוארים בכתב האישום.

המחלוקת מתמצה בזהותו של זורק האבן כשלטענת הנאשם מדובר ב'אחר', שעמד לא הרחק ממנו ודמה לו בחזותו - דבר שהביא לזיהויו של הנאשם בין בטעות ובין בזדון על ידי המתלונן כמי שיידה את האבן.

באשר לאירוע התקיפה בתחנה - הנאשם בתשובתו לאישום הכחיש את עצם התרחשותו. במהלך שמיעת הראיות טען כי 'נתקל' במתלונן, אך הדבר התרחש שלא במתכוון וגדר המחלוקת מצומצמת לקיומה או להיעדרה של כוונת הנאשם באירוע זה.

ראיות התביעה

להוכחת אשמת הנאשם זימנה התביעה לעדות את המתלונן, עת/1, שנהג ברכב. את עת/2 חוסאם טועמלה, שנסע על פי טענתו, יחד עם המתלונן ברכב וישב במושב שליד מושב הנהג, כן את עת/3, גיא ענקי, שוטר מג"ב שהגיע לצומת תפוח, על פי קריאה בקשר מטעם מג"ד גדוד אגוז בשם מרדכי כהנא (להלן: המג"ד כהנא), שביקשו להגיע לצומת ולעצור את הנאשם כחשוד בזריקת אבן על מונית פלסטינית וכך הוא עשה.

בנוסף, נשמעה עדותו של עת/4 רס"ר הלוי, חוקר ממרחב שומרון, שתפס את תיקו של הנאשם בסמוך למעצרו (תיאור תיקו של הנאשם היה חלק מהתיאור של זורק האבן, משגם עת/1 ו-עת/2 מתארים את זורק האבן כאדם שעמד בצומת עם ילקוט שתלוי לו על כתפו); בנוסף, עשה עד זה ניסיונות איתור למג"ד כהנא.

כך העיד עת/7 יותם מרגולין, חייל ששירת בעת הרלוונטית ביחידת אגוז ושימש כנהגו של המג"ד כהנא, שלדבריו, הגיע לצומת תפוח במסגרת סיור בגזרה, שאז הבחין במתלונן שצפר לו, אותת לו וביקש ממנו לעצור, שאז ראה את שמשת רכבו הקדמית של המתלונן שבורה, ומשיצא אליו יחד עם המג"ד, הצביע המתלונן בפניו על הנאשם כמי שזרק עליו את האבן, שאז נלקחה על ידי המג"ד תעודת הזהות של הנאשם, ובשלב מאוחר יותר הועבר על ידי המג"ד לשוטר מג"ב שהגיע למקום.

כנגד  ראיות אלו העיד הנאשם להגנתו, חזר על גרסתו לפיה מדובר בטעות בזיהוי, במקרה הטוב. ובמקרה הרע, כמי שהעלילו עליו עלילת שווא כזורק האבן.

הערה בטרם דיון

לציין כי ברשימת עדי התביעה המופיעה בכתב האישום, צוין שמו של סגן אלוף מרדכי כהנא בצרוף מספרו האישי , תוך הערה שיזומן באמצעות הפרקליטות.