הכרעת דין בתיק פ 40193/02

האישומים

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן המונה ארבעה אישומים. לאחר הקראת כתב האישום ומתן תגובת הנאשם ובטרם החלה שמיעת ההוכחות בתיק, התברר כי באישום השני מנויה עבירה של הלבנת הון, לפי סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, הנתונה לסמכות הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי. בהחלטתי מיום 4.9.03, דחיתי את בקשת התביעה להורות על הפרדת האישום השני והעברת הדיון בעבירות הלבנת הון המנויות בו, בפני הרכב, וביטלתי את העבירה האמורה מתוך האישום. האישומים השלישי והרביעי בכתב האישום תוקנו שוב, לקראת סיום המשפט, והנאשם הודה בהם, במסגרת הסדר. להכרעה נותרו, איפוא, האישומים הראשון והשני.

האישום הראשון בכתב האישום המתוקן בשנית, מייחס לנאשם שותפות בגניבת 14,439,935 ש"ח לפחות, מהבנק למסחר ומלקוחותיו, כמבצע בצוותא עם אתי אלון ועופר מקסימוב, בין השנים 1998 ו-2002. על-פי כתב האישום, היה הנאשם שותף לגניבת כספים מהבנק למסחר שהועברו לחשבונות קש שהחזיק באמצעות 12 העברות בנקאיות בסכום כולל של 5,442,995 ש"ח ובאמצעות 22 שיקים בנקאיים בסכום כולל של 8,997,000 ש"ח. על בסיס זה הוא מואשם ב קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין ו גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393 לחוק העונשין. לצורך גניבת הכספים, זייף הנאשם, כך מאשימה התביעה, חתימות היסב של לקוחות על גב אותם 22 שיקים בנקאיים של הבנק, הפקידם בחשבונות או העבירם לאחרים לצורך הפקדה, תוך הנחת דעתם של פקידי הבנק, כי חתימות ההיסב נחתמו על-ידי המורשים לחתום כדין. על בסיס זה הוא מואשם ב זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין, שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין ו קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

לפי האישום השני, פעולותיו של הנאשם, לאחר אוגוסט 2000, מועד כניסתו לתוקף של חוק איסור הלבנת הון, מהוות עבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

האישומים השלישי והרביעי, בהם הודה הנאשם, מייחסים לו עבירות של העלמת מס הכנסה ומס ערך מוסף, אי הוצאת חשבוניות מס, אי ניהול פנקסי חשבונות ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה. עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, לפי סעיף 117(א)(13) ביחד עם סעיפים 45,46 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף ולפי סעיף 117(א)(7) ביחד עם סעיף 66 לחוק מס ערך מוסף. לפי אישומים אלה, העלים הנאשם הכנסה בסך של 1,392,543 ש"ח לפחות. כמו כן לא הוציא חשבוניות מס ולא שילם מע"מ בסך של 236,732 ש"ח לפחות.

העדויות והראיות במשפט

במהלך פרשת התביעה במשפט,  העידו, בין היתר, עדים מטעם גורמי החקירה השונים שלקחו חלק בחקירת פרשת הבנק למסחר. ממשטרת ישראל העיד רב פקד צבי גלבר, ראש צוות החקירה בעניינו של הנאשם, מהפיקוח על הבנקים בבנק ישראל העידו צוריאל תמם ו עמית גרינברג, ממחלקת החקירות של מס הכנסה העיד עוזי שפץ וממחלקת החקירות של המכס והמע"מ העיד יובל מעוז.

רב פקד גלבר תאר את השתלשלות החקירה בפרשת הבנק למסחר משלביה הראשונים. העד סיפר, כי עובר למעצרו של הנאשם, העלתה החקירה, כי הוא קשור לחשבונות של שלמה בסון, גיא בראי, גדי בן-חמו ועובדיה יוסף, אשר אליהם הועברו כספים מהבנק למסחר בדרך של העברות בנקאיות או הפקדת שיקים בנקאיים. דרך אנשי קש אלה, אשר בחשבונותיהם עשה הנאשם שימוש, הגיעו החוקרים לנאשם עצמו. רב פקד גלבר סיפר על התרשמותו, במהלך החקירה, כי הנחקרים האחרים חששו, בתחילה, לחשוף את שמו של הנאשם ורק לאחר שקיבלו את אישורו, מסרו את גרסתם.

העדים תמם וגרינברג תיארו את דרכי המעילה בבנק למסחר שהתגלו בפניהם בתחילת החקירה: שבירת פיקדונות של לקוחות, העמדת הלוואות כנגד פיקדונות של לקוחות, הכול ללא ידיעתם, והוצאת כספים מהבנק, בדרך של העברות בנקאיות והוצאת שיקים בנקאיים.

העדים שפץ ומעוז תארו את ענייניו של הנאשם עם רשויות המס, בהקשר לפרשה.

דוד שוביש, מוריס רביבו, שלי אמיתי ו שלמה הראל, עובדי בנק הפועלים, העידו על הפעילות בחשבונות שהיו בשליטת הנאשם, ישירות או באמצעות אנשי קש. על פי עדויותיהם, נעשו העברות בנקאיות מהבנק למסחר אל חשבונות אלה וכן הופקדו שיקים בנקאיים אשר הוסבו באמצעות חתימות שנחזו להיות חתימת המוטב וחתימת בעל החשבון. הם גם העידו על חשיבות חתימת היסב לצורך הפקדתם של אלה בבנק. בשלב מסוים נסגר החשבון על שם שלמה בסון, בו שלט, למעשה, הנאשם, בסניף בנק הפועלים בלוד, ביוזמת הבנק, משום הפעילות החריגה בחשבון. באותה תקופה נפתח חשבון על שם גיא בראי, גם הוא לשימושו של הנאשם, בסניף בנק הפועלים בחולון. גם בחשבון זה אותרה פעילות חריגה והבנק יזם את סגירתו לאחר תקופה קצרה.

עובדיה יוסף העיד, כי קיבל לחשבונות של חברות בשליטתו, שיקים והעברות בנקאיות מהבנק למסחר, כספים שלמעשה עמד מאחוריהם הנאשם. לטענתו, חלק מהכספים היו הלוואות שהוחזרו לנאשם בתוספת ריבית וחלקם, כספים שהוחזרו לנאשם מיד ומטרתם להציג לבנק פעילות בחשבון, כדי לשפר את תנאי האשראי של העד. עובדיה  סיפר גם על הלוואות שנטל עופר מקסימוב לצורך הימוריו ועל החזר הכספים באמצעות אחותו אתי אלון. על גניבת כספים מן הבנק על ידי אלון, לא חשב כלל. העד ואחיו, דוד יוסף, שהעיד במשפט, גם קיבלו מהנאשם, לאותן מטרות, שיקים שהוצאו מחשבונות הקש שלו וחלקם הועברו לניכיון אצל גורמים אחרים, העוסקים בכך בשוק האפור. קמר אשר, אייל משיח ואחיו של הנאשם - שלמה דור, העידו, כי לקחו חלק בהעברת השיקים, ערבות להם, ניכיונם  והעברת המזומנים תמורתם. כמו כן העביר עובדיה יוסף לנאשם, תמורת חוב, רכב מסוג מרצדס וזכויות בקרקע שהייתה בבעלותו.

ארזה אוהב-ציון העידה, כי היא ובעלה, באותה עת, העבירו בעלות בדירה לנאשם תמורת חוב. מאיר בן-צור, בעל עסק למכירת רכבים, העיד שמכר רכב לנאשם וקנה ממנו רכב אחר וכן על כך שעופר מקסימוב רכש ממנו רכב ושילם בשלושה שיקים מחשבון שלמה בסון, חשבון קש של הנאשם.  דורון דומני, בעל עסק למתן שירותי מטבע, העיד, כי ניכה את אחד מהשיקים, מחשבון בסון, שקיבל ממאיר בן-צור, עבורו.

אתי אלון העידה על הדרך בה ביצעה את המעילה בבנק למסחר, לכיסוי חובות ההימורים של אחיה עופר מקסימוב, חובות לגורמים שונים בשוק האפור שנתנו לו אשראי. בתחילה הייתה נותנת שיקים אישיים מחשבונה לנושיו להבטחת פירעון החוב על-ידו. כשמקסימוב לא הצליח לפרוע את חובותיו, נפרעו השיקים האישיים, חשבונה הגיע ליתרת חובה גדולה והיא התחילה לתת למקסימוב שיקים בנקאיים מחשבונות לקוחות הבנק לכיסוי חובותיו. לאחר מכן החלה לתת שיקים בנקאיים ולהעביר כספים באמצעות העברות בנקאיות גם ישירות לנושים, ביניהם הנאשם. המוטבים על אותם שיקים היו לקוחות הבנק. ברוב המקרים, סיפרה, לא היו על השיקים חתימות הסבה ולצורך הפקדתם יש צורך לחתום חתימה כזו, של המוטב, על גב השיק (עמ' 217 לפרוטוקול):

"ש: איזה חתימות היו על שיקים שהיית נותנת אותם? סיפרת על חתימות של מורשי חתימה.

ת: מורשי חתימה.

ש: ובגב השיק היו חתימות?

ת: לא.

ש: ומה צריך לעשות כדי להפוך את השיק הזה לכסף?