הכרעת דין בתיק פ 40175/03

האישום, הנסיבות הנטענות  ותגובת הנאשם

אור ליום 8.5.01 סמוך לשעה 3:00 לפנות בוקר, נגנב רכב אודי (Audi)   A8שמספרו 9380018 (להלן: " הרכב") מבעליו המתגורר באורנית. ביום 28.11.01 נמצא הרכב ברשותו של אחד דאוד דהדולן (להלן: " דאוד"). הרכב, בהיותו ברשות דאוד, נשא לוחיות רישוי של רכב מספר 6124118. מספר רישוי זה תואם למספר הרישוי של רכב מסוג "פולקסוואגן פאסאט (להלן: " הפולקסוואגן") .ברכב נמצאו רשיון הרכב של הפולקסוואגן (הרשיונות של הפולקסוואגן נגנבו מן הבעלים).

דאוד נחקר וטען כי קנה את הרכב מן הנאשם, באוגוסט 2001, בעסקת חליפין שבמסגרתה מסר לנאשם רכב מסוג "וולבו סטאשן" שנת ייצור 1988  וקיבל את הרכב. הנאשם אמר לו כי הרכב הוחזק בידי אישה תיירת פטורה מלשלם תשלומי מכס ולכן יש צורך לשלם את המכס. דאוד קיבל על עצמו לבצע את הדבר (לאחר שיקבל את מסמכי הרכב המקוריים מן הנאשם שכן ברכב היו מסמכי הפולקסוואגן) והתחייב גם להוסיף תמורה בעד הרכב [יש פער שווי גדול בין הוולבו            (כ-35,000 ש"ח) לבין הרכב (בין 300,000 ל- 500,000 ש"ח). דאוד החזיק את הרכב ברשותו מספר חודשים עד שנעצר. הוא לא קיבל את מסמכי הרכב המקוריים, לא ביצע תשלום מכס ולא השלים את התמורה.

נוכח זה הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו  עבירת סחר ברכב גנוב עבירה לפי סעיף 413יא  לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") וקבלת רכב גנוב עבירה לפי סעיף 413י לחוק.

הנאשם אישר (בעדותו בבית המשפט ובחקירת המשטרה) כי מכר לדאוד רכב מסוג אודי A8 אך לא היה זה הרכב אלא מכונית אחרת מאותו סוג. המכונית שנמכרה לדאוד נמסרה לו בתמורה לקבלת הוולבו ולא הוסכם על כל תמורה נוספת. הנאשם עסק, אז, בין היתר, בהחזרת מכוניות מ"משחטות הרכב" בשטחים המוחזקים לרשות חברות הביטוח הישראליות . טענתו היא שלא ידע שמדובר ברכב גנוב. המכונית שנמכרה לדאוד נשאה לוחית רישוי זרה או דיפלומטית (ספרות ואותיות שחורות על רקע לבן). הנאשם סבר שלשום חברת ביטוח לא יהיה עניין בה ועל כן מכרה לדאוד . המכונית ההיא נמסרה לדאוד בלי רשיון רכב וממילא גם לא נשאה מספר רישוי של רכב מדגם פולקסוואגן. הנאשם הצביע לפני דאוד על כך שיש צורך לשלם את המכס עבור המכונית ודאוד אמר כי הוא יידע להסתדר עם המכס. 

הנאשם  הסביר כי ביטחונו בכך שהמכונית שמכר לדאוד איננה הרכב נובע מעיון בתמונות של הרכב. המכונית שהוא מכר היא אודי שצבעה אפור היו בה שריטות חיצוניות. צבעו של הרכב, כסף  ואין לזהות בו שריטות.

גדר המחלוקת העובדתית ונפקותה

יש הבדל מסוים בין גרסת דאוד לגרסתו של הנאשם. לפי גרסת דאוד נמכר לו מידי הנאשם רכב אודי 8A שנשא לוחית רישוי של מכונית מסוג פולקסוואגן ונמצא בו רשיון הרכב של הפולקסוואגן. הוסכם על תמורה גבוהה למדי שתשולם אחרי שהנאשם יסדיר את סוגיית המכס שחל על רכב.  הנאשם גורס כי מכר לדאוד מכונית אודי 8A, שאינה הרכב, ושנשאה לוחית רישוי זרה (או דיפלומטית), ללא מסמכי רכב. התמורה הייתה רכב וולבו שנמסר מידי דאוד.

עינינו הרואות המחלוקת העובדתית מצומצמת למדי. כשלעצמי כלל אינני משוכנע שיש לה משמעות רבה. בכל זאת למאי קא נפקה מינה? התשובה נעוצה, כנראה, בטענתו של הנאשם שלא ידע שהמכונית שנמכרה לדאוד גנובה. אם מכר לדאוד את הרכב מסתמא לא יישמע בטענתו שלא ידע שהוא גנוב. שהרי הרכב נשא לוחית רישוי ישראלית ולא ייתכן שהנאשם שלגרסתו הביא את המכונית כדי למסרה לחברת ביטוח לא גילה את הבעלים (אם הרכב נשא את לוחית הרישוי המקורית) או את דבר ה"זיוף" (אם הרכב נשא את לוחית הרישוי של הפולקסוואגן). כך או אחרת הוא מכר לדאוד רכב שיש לו בעלים ולכן הוא ידע שהוא מוכר רכב גנוב.

אם המכונית שנמכרה לדאוד איננה הרכב (אלא מכונית בעלת לוחית רישוי זרה) אין הנאשם יכול לדעת כיצד הגיעה למשחטה, מהיכן הגיעה והאם היא מכונית גנובה. לכל היותר הוא יכול היה לחשוד שהמכונית נגנבה.

בירור והכרעה במחלוקת העובדתית

הנאשם ודאוד, שניהם נוכלים שווי רמה ודרג.  אינני יכול להאמין, לא לזה ולא לזה. שניהם עוסקים (או עסקו בעת הרלוונטית) במסחר מפוקפק, קרוב לוודאי בלתי חוקי,  בכלי רכב. מן הסתם כל אחד מהם החזיק באמתחתו "סיפור כיסוי" למקרה שיתעורר חשד נגדו. ייתכן שהנאשם נהג, בתקופת האישום, להביא כלי רכב שנגנבו בשטח המדינה והועברו לשטחים המוחזקים,  כדי להחזירן לרשות חברות הביטוח הישראליות תמורת עמלה. הדבר הוא בגדר אפשרות בלבד מפני שהנאשם לא הציג כל ראיה לכך. מכל מקום , לפי דבריו עסקת החזרת רכב מן השטחים מניבה למחזיר רווח כספי של 4000 - 5000 שקלים. לעומת זה בתמורה למכירת האודי לדאוד קיבל הנאשם, לדבריו, מכונית ששווייה כ-35,000 ש"ח, היינו רווח שהוא פי שבעה ממה שהיה מתקבל אילו החזיר את המכונית לחברת הביטוח. הפיתוי הוא גדול ואני משוכנע שלפחות במקרה דנן פעל הנאשם להשגת הרווח המועצם הזה כשהוא משתמש ב"מסגרת" של פעילות ספק חוקית של החזרת רכב מן השטחים לשם הסתרת המסחר ברכב גנוב.

פרשת מכירת המכונית לדאוד החלה  בניסיון של הנאשם לעניין את עופר כהן (להלן: "עופר") , שהוא בעלים של מגרש למכירת כלי רכב בפתח תקווה, לרכוש את המכונית. עופר העיד כי כאשר הגיע הנאשם למגרש כדי להציע את הרכב לקנייה, נתן עינו בוולבו סטאישן שעמדה במגרש וביקש לרכוש אותה. עופר מסר לנאשם כי הוולבו שייל לדאוד והציע לעניין את דאוד ברכישת הרכב.  כעבור כמה ימים ראה עופר את דאוד נוהג באודי  8A משך כמה ימים והוא הניח שהעסקה יצאה מן הכוח אל הפועל. עופר ידע לומר כי האודי נשאה לוחית רישוי  רגילה צהובה וכי צבעה היה  אפור כסוף.

עד נוסף שראה את המכונית שנמכרה לדאוד הוא מני שמעון (להלן: "מני"). מני מתעסק במכירת אבזרי רכב. אגב עבודתו הכיר את דאוד והתיידד עמו. הוא ליווה את דאוד למגרש של עופר כדי לבצע את עסקת החלפת המכוניות עם הנאשם. הנאשם הסיע את דאוד ומני לצהלה והצביע על מכונית חונה מדגם אודי 8A בצבע כסף. הנאשם אמר שהמכונית שייכת לפלונית שמעונינת להחליף אותה ברכב קטן יותר. למכונית היו לוחיות רישוי צהובות.  צבע המכונית - כסף [בלחץ בלתי מרפה של הסניגור, בחקירה הנגדית, הפטיר העד שיש אפשרות שצבע המכונית  כהה (אפור כהה מטאלי  - זו האפשרות שהציע הסניגור)].

ימים אחדים לפני שדאוד נעצר נצפה בידי  רס"מ גדעון יהודה  (ככל הנראה איש סיור ממרחב השרון) כשהוא נוהג, באזור ראש העין, באודי "מפוארת" שצבעה אפור.

רכישת המכונית מידי הנאשם התבצעה באוגוסט 2001 (או סמוך לכך) ואילו דאוד נמצא נוהג באודי כחמישה חודשים  מאוחר יותר. נוכח זה  הצביע הסניגור על היפותזה האומרת שתחת ידו של דאוד עברו, בפרק הזמן שבין רכישת המכונית לבין מעצרו של דאוד, לפחות שתי מכוניות מדגם אודי 8A.  כיון שלפי עדויות עדי הראיה צבעה של המכונית שנמכרה מידי הנאשם אינו זהה לצבע המכונית שנתפסה ברשות דאוד, מתבקש שהמכונית שנתפסה אינה המכונית שנרכשה מידי הנאשם.

הנה כי כן ההכרעה בין הגרסאות תיפול על פי סוג לוחיות הרישוי ועל פי צבע המכונית שבמחלוקת.

שני עדי הראיה (עופר ומני) העידו, בלי  נסיגה, שהמכונית שנמכרה מידי הנאשם נשאה לוחיות רישוי צהובות.  הדבר "מפיל" את גרסת הנאשם בדבר מכונית שלוחית הרישוי שלה זרה.

עדים אלה ציינו את צבע המכונית להיות "אפור - כסוף" או "כסף" [אינני מייחס כל משמעות לנכונות של מני להסכים ל"אפשרות" שהצבע היה אפור כהה. ברי לי שהוא ביקש "להיפטר" מן הלחץ של הסניגור. הוא אמר במפורש שאינו יכול לזכור עניין שאירע לפני שנים וכי "קיבע" את זכרונו בהודעה שמסר בחקירה (שם אמר כי צבע המכונית - כסף)]. מכאן שאין הבחנה מובהקת בין תיאור הצבע של המכונית שנמכרה בידי הנאשם לבין צבע המכונית שנתפסה אצל דאוד. מזכרו של רס"מ גדעון יהודה מוכיח היטב שאין הבחנה של ממש לעניין הצבע. שכן במזכר מצוין שהמכונית שדאוד נראה נוהג בה (אין ספק שזו המכונית שנתפסה ימים אחדים לאחר מכן) צבעה  אפור. והרי צבע המכונית שנתפסה מוגדר אובייקטיבית כ"כסף". מכאן שאנשים עלולים לטעות ולהחליף בין "כסף" ל"אפור-כסוף" ואפילו בין אלה ל"אפור".

המסקנה שאני מגיע אליה - והיא ממצא העובדה - איננה אלא שהנאשם מכר לדאוד מכונית אודי שלוחיות הרישוי שלה צהובות וצבעה כסף. זו המכונית שנתפסה אצל דאוד והיא הרכב.

עובדה אחת אינה נובעת בהכרח מן הראיות האובייקטיביות ונוכח חוסר האמון שיש לי גם בדאוד, לא אוכל לקבעה כממצא. כוונתי לפעולה של "זיוף" הרכב, היינו החלפת לוחיות הרישוי וצירוף מסמכי רכב של מכונית אחרת. כתב האישום אינו מייחס לנאשם את ביצוע הזיוף. הטענה היא שהוא קיבל לידו את הרכב כשעליו לוחיות הזיהוי המוחלפות. לכך אין ראיה, זולת עדות דאוד, שבה לא אוכל לבטוח, בנקודה זו.

אמנם יש שתי נסיבות המעוררות חשד לא מבוטל שהנאשם קיבל את הרכב לידיו לאחר שהלוחיות הוחלפו. הנסיבה האחת היא שבחקירתו במשטרה נוקש הנאשם בלשונו באומרו שמכר לדאוד מכונית מסוג "פולקסוואגן" (!). הסברו לכך הוא שכנראה טעה שכן רכבי אודי מיוצרים אף הם בידי פולקסוואגן. העובדה הזאת נכונה שכן פולקסוואגן רכשה את מפעלי הייצור של אודי. אולם קשה מאד להאמין שאדם שעיסוקו בכלי רכב יטעה בהבחנה בין אלה לאלה.