הכרעת דין בתיק פ 40159/08

1.         פרטי האישום

            כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סע' 329(א)(1)+(2) לחוק העונשין כאשר לפי המפורט בכתב האישום, בין הנאשם ובין מ.ק. (להלן: "המתלונן") היכרות קודמת עובר לתקופה הרלוונטית. ביום 10.6.08 בשעה 14.30 לערך, שהו הנאשם והמתלונן בדירה ברחוב לוינסקי 134 בתל אביב, באותו מועד התפתח ויכוח בין השניים שבעקבותיו דקר הנאשם את המתלונן באמצעות סכין מספר פעמים באזור הבטן, החזה והגב, וזאת בכוונה לגרום למתלונן חבלה חמורה.

            כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלונן פצע דקירה עמוק בבטן העליונה, פצעי דקירה בבית החזה, פצעי דקירה בגב ובגב התחתון, כמו כן נגרמו לו קרע קטן בכבד ובמעי הדק העליון, ועקב כך אושפז בבית חולים ונותח על ידי רופאים.

2.         תגובת הנאשם

            במענה לכתב האישום כפר הנאשם באמצעות בא כוחו עו"ד באומן, במיוחס לו, כאשר הוא טען להגנה עצמית, טענה שהועלתה על ידי הנאשם בשלב מעצר ראשון.

            הנאשם לא כפר בעצם ההיכרות בינו לבין המתלונן, לא כפר בעצם  שהייתו בדירה אך לטענתו היה זה המתלונן שרצה לשדוד את כספו של הנאשם, סכום של 6,000 דולר שהנאשם נשא על גופו, טען שהמתלונן הכה אותו בסטירות בפניו ולאחר מכן שלף סכין מטבח גדולה, אולם הנאשם הצליח להשתלט על הסכין תוך אחיזה בלהב הסכין, וכתוצאה מכך נחתך הנאשם בכף ידו ולאחר מאבק בין השניים על הסכין, זו נשברה והנאשם נותר עם הלהב בידו.

            הנאשם הוסיף וטען במענה לכתב האישום שהמתלונן נעל את דלת הדירה מבפנים כשצרור המפתחות תקוע בדלת, המאבק בין השניים התחולל בתוך חדר פנימי שסגור על ידי דלת רגילה, ובמהלך המאבק נשברה הידית של הדלת הפנימית, והנאשם  היה 'כלוא' בחדר הפנימי כשאינו יכול לפתוח את הידית, אינו יכול להתפנות להתעסק עם הידית כאשר המתלונן לטענתו מנסה להרוג אותו, על כן התגושש ונאבק עם המתלונן.

            הנאשם לא כפר בעובדה שהמתלונן נדקר מספר פעמים.

            הנאשם אינו זוכר בלהט האירועים איך זה היה, אך אינו כופר בעובדה שהמתלונן נדקר על ידו.

            עו"ד באומן הוסיף וטען שמדובר בדקירה אחת משמעותית כשכל יתר הדקירות הן שטחיות.

            הנאשם טען שלא התכוון לפגוע במתלונן והכל נעשה על ידו תוך הגנה עצמית, הוסיף וטען שהוא נמלט מהמקום כאשר המתלונן התמוטט ואגב מנוסתו זרק את להב הסכין, הוא הסביר במשטרה איפה הוא זרק את הלהב וזו אכן אותרה על ידי השוטרים.

3.         ראיות המאשימה

א.         ב"כ המאשימה הגישה, לפי החלטת בית המשפט, תיק מוצגים ובו ראיות קבילות שהועבר תחילה לעיון הסניגוריה, לאחר שזו נתנה את הסכמתה להגשת תיק המוצגים תוך פירוט טענותיה לגבי הראיות באופן שעו"ד באומן הודיע לבית המשפט שיהיה צורך בשמיעת מספר מצומצם של עדים מטעם המאשימה.

            כאמור הסניגוריה העלתה טענה של הגנה עצמית, שמטבעה ומהותה של הטענה, ניתן ללמוד על הודאה במידה כזו או אחרת במעשים עצמם תוך נסיון לשוות למעשים אלה התנהגות שהדין "סובל" אותה.

            הצדדים כאמור פעלו למקד את המחלוקת ביניהם בנקודות העיקריות שנותרו במחלוקת הואיל ולאירוע עצמו לא היו צדדים והוא התרחש ב-ד אמות הדירה בה שהו השניים כאשר גם אליבא דגרסת המתלונן, אדם נוסף שנכח באירוע והשתתף אף בתקיפתו, עזב את הדירה עוד קודם לכן, כך שלאירוע עצמו לא היו עדים.

            גרסת הנאשם עומדת בסתירה מוחלטת לגרסתו של המתלונן, הכל כפי שיפורט בהמשך, אך בשלב זה די שאציין שהמתלונן טען שהיה זה הנאשם שביקש לשדוד את כספו, תכנן מעשה זה ביחד עם אחר, תקף יחד עם האחר את המתלונן תוך שאלה פוצעים אותו באופן קשה ואף מצליחים לשדוד את כספו, והנאשם עזב את המקום בהותירו את המתלונן מתבוסס בדמו.

            בנוגע לנקודה זו של הרקע לסכסוך, טען הנאשם טענות עובדתיות אשר סותרות לחלוטין את טענות המתלונן כאשר לגרסתו של הנאשם היה זה המתלונן שביקש לשדוד ממנו את כספו, סכום של כ-6,000 דולר אותו נשא על גופו, תקף אותו תחילה באמצעות ידיו, איים על חייו ובהמשך שלף סכין שבאמצעותה ביקש לפגוע בנאשם, ורק תושיה של הנאשם היא שהצילה את חייו.

            אילו מצב הראיות בפני היה נסמך אך ורק על טענות הנאשם מחד וטענותיו של המתלונן מאידך, הרי בית המשפט היה נדרש להכריע מי מהשניים דובר אמת ומי דובר השקר, כל זאת בהסתמך על גרסת השניים, וכפי שהסניגוריה עתרה לבית המשפט לעשות.

            אך לבית המשפט הוגשו והוצגו ראיות חיצוניות לאלה שמתבססות על גרסת הנאשם והמתלונן, והכוונה לעדותו של עד ראיה, חייל בשירות סדיר שנכח במקום באופן אקראי לחלוטין שעה שירד בשטח תחנה מרכזית בתל אביב ביחד עם חבריו בדרכם למקום אחר ואגב כך נקלע לסיטואציה בה צפה הן בנאשם והן במתלונן, ככל הנראה מיד לאחר מעשה הדקירה הואיל והמתלונן שכב על רצפת מספרה בכתובת סמוכה, בעוד שהנאשם עומד בפתח אותה מספרה, הכל כפי שיפורט בהמשך.

            אמנם עדותו של עד זה אינה מהותית לגבי אירועי הדקירה בתוך הדירה בה שהו השניים, אך אין ספק שלעדות יש השלכה, ולא מבוטלת, להכרעה בסוגיית האמינות של הנאשם מחד למול המתלונן מאידך.

ב.         גרסת הנאשם במשטרה