הכרעת דין בתיק פ 40157/06

על פי עובדות כתב האישום מיום 30.5.06 , נטען, כי ביום 27.5.06 בשעה 04:00 או סמוך לכך, ביקש ויקטור בן עזרא (להלן: המתלונן - העד) לתפוס מונית על מנת לשוב לביתו מבילוי. לשם כך, פסע לכיוון תחנת מוניות שירות בסמוך לרחוב סלומון בתל אביב. עת עשה כן, ניגשו הנאשם ואחר (להלן: השניים) אל המתלונן וביקשו ממנו כסף לנסיעות. המתלונן אמר כי אין ברשותו כסף. או אז, החלו השניים להסתובב סביבו מספר סיבובים באופן אשר היה מאיים. האחר, בידיעת הנאשם ובהסכמתו, שלף מנעלו סכין, קירבה לבטנו של המתלונן ואיים עליו, באומרו כי באם לא יתן להם הכסף, ידקור אותו והמתלונן לא ישוב שלם לביתו.

לטענת המאשימה, המתלונן, עקב פחדו מן השניים, שלף מכיסו שטר של 100 ש"ח, זרק לכיוונם ונס על נפשו.

עוד טוענת המאשימה, כי הנאשם עשה האמור תוך הפרת החלטתו החוקית של בית משפט מיום 24.11.05 ע"י כב' הש' יעל הניג בת.פ 4705/05 (ב"ש 3250/05) על פיה על הנאשם להמצא במעצר בית מלא בבית אביו בנתניה ולצאת רק לפגישות עם שירות מבחן או עם סניגוריתו בליווי אחד הערבים.

במעשיו אלו, טענה המדינה, שדד הנאשם בצוותא חדא עם האחר את המתלונן, תוך והם מצויידים בסכין, את המתלונן, ואף הפר הוראה חוקית.

משכך, האשימה המדינה את הנאשם בעבירה על הוראת החיקוק שוד בנסיבות מחמירות על פי ס' 402(ב) לחוק העונשין וכן הפרת הוראה חוקית לפי ס' 287(א) לחוק הנ"ל.

בתשובתו לכתב האישום מיום 27.06.06 הודה הנאשם בהפר ההוראה החוקית . אכן, צריך היה להיות במעצר בית והפרו לאחר תקופה ארוכה מאוד בה הקפיד ושמר על תנאי המעצר.

באשר לאישום לעניין שוד בנסיבות מחמירות - כפר בו הנאשם כליל. לטענתו, המתלונן נשדד לכאורה בידי אדם אחר אשר אינו הנאשם. לא ביקש הוא מן המתלונן כסף לנסיעות. אכן, היה הוא במקום, יצא מביתו והפר מעצר בית; הגיע מנתניה לתל אביב.

יתכן, כי המתלונן ראה אותו. אין כל קשר בינו לבין הכסף שנמסר על ידי המתלונן לאחר. הוסיף ומסר הנאשם, כי אינו מכיר את האחר. יתכן כי ראה אותו או אמר לו שלום אך לא מעבר לכך.

כי כך, נזקקה המאשימה להבאת ראיות להוכחת הנטען על ידה והנאשם, בתורו, אף הוא הביא ראיותיו .

וראשית - למסד תביעה .

בואך אל עדות מתלונן, מר ויקטור בן עזרא (בדלתיים סגורות, שם).

עוסק העד במסחר מחשבים בהייטק. האירוע - ביום שישי בלילה. אומנם - חובש העד כיפה, "אבל עדיין" - היה במסיבה. לאחריה, בסביבות השעה ארבע (לפנות בוקר), היה בדרכו חזרה הביתה. רצה לתפוס מונית. היה בדרכו ממועדון ה"דום" לכיון תחנה מרכזית ישנה. חצה את רחוב הרכבת והמשיך, ככל הנראה, ברחוב סלומון. ראה מונית שירות (קו 51) ושני בחורים - אשר הנאשם (מצביע) הוא אחד מהם. ניסו לעוצרה. המונית לא עצרה והמשיכה בדרכה. כאשר ניסה הוא לתפוס את המונית, סימן לו הנהג כי הינה מלאה. המשיך העד הלאה וניסה לתפוס מונית "ספיישל" כדי להגיע בזמן. כ- 15 מטרים, לאחר מכן ליד בנק דיסקונט אשר לידו ספסלי תחנת אוטובוס - " היו שני החבר'ה". אחד מהם, הנאשם. הנאשם - לא דיבר "כלום" ולא היה אקטיבי באירוע. ( שם, עמ' 3).

האחר , ביקש מהמתלונן כמה שקלים. אמר המתלונן לאחר כי אין לו, אך האחר ביקש שוב עשרה שקלים. אמר לו העד כי אין לו כסף לחזור הביתה. עמד המתלונן על דעתו כי אין לו.

לאחר כחצי דקה, הקיפו אותו, השניים (הנאשם והאחר), סבבו אותו, הקיפו אותו כפעמיים. פניו של המתלונן היו אל האחר.

לאחר כשני סיבובים ומחצה , הרים האחר את רגלו הימנית, בזוית בין 45 מעלות ל 90 מעלות והוציא מגרבו סכין עם להב גדולה. הסכין עצמו קטן, אך הלהב גדול, כעשרה סנטימטרים וצורתו משולשת. התקרב אליו האחר והסכין בידו, כחצי מטר מגופו וכוונו אל עבר החיבור בין הבטן לחזה המתלונן. האחר אמר לו "משהו" אשר נוסחו היה כי אם לא "יביא לו" כסף - לא יחזור שלם הביתה. הוציא המתלונן שטר של 100 ש"ח אשר היה השטר האחרון שלו. זרקו על הריצפה ורץ לכיוון תחנה מרכזית הישנה ( שם, עמ' 2, והלאה משם הוסיף המתלונן ( שם, עמ' 3 לפרוט'), כי כאשר זרק השטר, שאל האחר באם יש לו כסף נוסף)).

לאחר כ 50 מטרים של ריצה בכוון הנגדי - הסתכל המתלונן לאחור על מנת לראות מה קורה. "ראיתי אותם הולכים ישר שמאלה לכיון רחוב הרכבת ( שם עמ' 2).  " לא עברו כעשרים שניות" - עברה ניידת משטרה בה שוטר ושוטרת. סימן להם המתלונן מהר לעצור וסיפר בקצרה "בראשי פרקים" ואף נתן תיאורם של שני החשודים; אחד לבש ג'ינס עם חולצה לבנה, והשני בצבע אוף וויט וג'ינס. לאחר היה שיער ארוך, עבה ומנופח. היה כהה עור כמו הנאשם, שיערו אסוף בקוקו עם גומיה . (הדגשות שלי - ע.ק.ה)

נכנס המתלונן לניידת ויחד נסעו לעבר הכיוון עליו הצביע המתלונן; שמאלה לכיון רחוב הרכבת. מיד כאשר פנו שמאלה - ראו את שני הנערים. אמר המתלונן לשוטרים כי אלו הם, אם כי חשש ופחד. הגיעו אליהם השוטרים אך האחר הצליח לחמוק.

ומצב השניים בעת הארוע : מתוך והאחר, ראה אותו המתלונן עת הסתובב מסביבו והיה בלתי יציב - סביר כי היה שיכור, אך הדבר לא ניכר היה בדיבורו ובמבטיו אשר היו החלטיים מאוד. ידע מה עושה. הנאשם, הוסיף העד, לא פצה פיו, ולפיכך " אין לי אינדיקציה ". ( שם, עמ' 3).

במסדרי זהוי שונים אשר נערכו לעד המתלונן (ת/1 ות/2) , חשב הוא בתחילה כי מדובר בקלסתרון או משהו דומה לנאשם. במסדר הזיהוי הראשון הצביע "הכי דומה לתיאור שלי, לא ב-100%". הוסיף דברים שונים כגון אורך השיער או עצמות לחיים שונות.