הכרעת דין בתיק פ 40126/05

בפתח דבר יאמר, כי ראיתי לזכות הנאשם מחמת ספק מאישומים כנגדו.

על פי עובדות כתב האישום מיום 8.5.05 נטען, כי ביום 4.5.05 בשעה 16:00 או בסמוך לכך, הגיעה הגב' חוה גולדשלגר, ילידת 1917, (להלן המתלוננת) לפתח הבניין אשר בו היא מתגוררת ברחוב דיזנגוף 81 בתל אביב. נטען, כי לאחר היכנסה של המתלוננת לבניין, נכנס הנאשם בעקבותיה, דחפה לעבר המדרגות הסמוכות לפתח הבניין, אחז במתלוננת בכוח והכה אותה, תוך והוא מסיר בכוח טבעת אשר ענדה על אצבע בידה הימנית.

עוד נטען בכתב האישום, כי כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות באצבעה וברגלה הימנית. הנאשם, כך ניטען, נטל את הטבעת והחל להימלט מן הבניין.

בתה של המתלוננת, המתגוררת אף היא בבניין האמור שמעה את זעקותיה של אימה וירדה אליה. עוד נטען בכתב האישום, כי בהגיעה לפתח הבניין הבחינה הבת בנאשם הנמלט והחלה לרדוף אחריו ברחוב דיזנגוף ולאחר מכן ברחוב בר כוכבא הסמוך, תוך ובמהלך מנוסתו, נטען, כי השליך הנאשם את הטבעת ברחוב. המשיך הנאשם במנוסתו וברחוב בר כוכבא, סמוך למספר 39 - 41, נתפס הנאשם על ידי אמיר אליהו, עובר אורח אשר אחז בנאשם ומנע הימלטותו. במהלך אחיזתו, מואשם הנאשם, כי הכה את אליהו אמיר במכת אגרוף בפניו. זמן קצר אחר כך, כך נטען, הגיעו לעזרת אמיר שוטרים לובשי מדים אך הנאשם הצליח להשתחרר מאחיזתו של אמיר, ולמרות והודיעו לו השוטרים כי מעוכב הוא ודרשו ממנו לעצור - המשיך להימלט. השוטרים הצליחו לשוב ולתפוס את הנאשם, תוך שהוא מפעיל נגדם כוח, מתנגד למעצרו כדין ומנסה להימלט.

הנאשם מואשם בעבירת שוד בנסיבות מחמירות ובעבירת תקיפה כדי להתנגד ללכידת או מעצר כדין.

בתשובתו לכתב האישום ביום 25.5.05, לא כפר הנאשם בעצם ביצוע מעשה השוד כלפי המתלוננת וכי רץ במקום ונתפס. טען הנאשם כי כופר הוא בביצוע השוד על ידו .

הודה הנאשם כי בתה של המתלוננת רדפה אחריו ברחוב ומסר הסבר לסיבת ריצתו: "הוא רץ ממקום למקום ממתווך למתווך מדיזנגוף לרחוב בן יהודה. בעת האירוע עליו מדובר אז ישב הנאשם ברחוב דיזנגוף 75 עם מתווך בשם עופר מלכי הוא סיים את הפגישה שם והוא רץ לכיוון רחוב בן יהודה 48 שם מתווך בשם אפי מסוכנות דנקנר. הוא רץ כדי לתפוס אותו שלא יזכור (צ"ל, "יסגור") כי זה היה ערב יום השואה כדי לפני שיסגור את העסק" (פרוט', עמ' 5). הודה הנאשם כי אזרח ניסה לעוצרו ברחוב בר כוכבא כאמור בכתב האישום. זאת - בצורה אגרסיבית, וכתוצאה מכך - התנגד הנאשם לתפיסה. עם זאת, לא זכר הנאשם אם היתה מכת אגרוף.

עוד הודה הנאשם כי בעת הגיעם של השוטרים, השתחרר מאחיזתו של עובר האורח, הוסיף, כי עצר עת הבין כי נרדף הוא על ידי שוטרים. כפר הנאשם כי השוטרים הודיעו לו כי הינו מעוכב, דרשו ממנו לעצור ואילו הוא נמלט. כפר הנאשם בהשלכת הטבעת אשר נמצאה מתוך ולא היתה ברשותו.

הווה אומר מעתה:

גדר המחלוקת - לא עצם ביצוע השוד אלא זהות המבצע כנאשם.

ובאשר לאישום בתקיפה על מנת להתנגד ללכידה או מעצר כדין - בכפירת הנאשם לרבות הסבריו לעיל למהלך דברים (שם, שם).                                                                                                          

כי כך, נזקקה המאשימה להבאת ראיות להוכחת הנטען על ידה והנאשם, בתורו, אף הוא הביא ראיותיו.

מסרה המתלוננת, עדת התביעה הגב' חוה גולדשלגר בעדותה במשטרה מיום 4.5.05 בשעה 18:56, עדות אשר סומנה ת/1 והתקבלה כחקירה ראשית, כי ביום האירוע הגיעה לביתה בשעה 16:00 ממועדון הקשישים אשר ברחוב רש"י 48 תל אביב. משהגיעה לדלת הבניין, התקשרה מבחוץ לבתה שרה (להלן - הבת, שרה) על מנת והאחרונה תפתח הדלת. ברגע בו פתחה הבת הדלת - נכנס מאן דהוא, דחפה על המדרגות, לא עזבה ונלחם בה עד אשר לקח טבעתה בצבע כסף עם אבן שקופה.

בישיבת יום 21.06.05 הוסיפה המתלוננת לשאלת תובעת כי נדחפה כאשר פניה היו מופנית לצד הנגדי לדלת הכניסה (עמ' 30).

צעקה היא עד מאוד ובתה ירדה למטה וגם שכנתה פרלה (להלן "פרלה") אשר נשארה עימה.

בחקירה הנגדית (שם, עמ' 32) פרטה כי פרלה גרה בקומה שלישית, בתה בקומה רביעית והיא - בקומה השניה. זוכרת, אך לא בטוחה, כי פרלה ובתה ירדו אליה יחדיו.

זוכרת היא כי בתה, טרם יצאה מפתח הדלת, דיברה איתה קצרות - אך אינה יכולה לדייק ולהעריך כמה זמן ארך השיח - אך "לא הרבה זמן"(שם, עמ' 33).

זיהתה המתלוננת הטבעת כאותה טבעת אשר נגנבה לה במהלך האירוע. ( ת/1, עמ' 1)

נפצעה "באצבע השניה ביד ימין בגלל הטבעת שהוא לקח לי וברגל ימין" ( ת/1 עמ' 1), אולם - לא נזקקה לטיפול רפואי. בדיון מיום ה 21.6.05 (עמ' 30) מסרה המתלוננת לשאלת סניגור כי את הטבעת ענדה על זרת יד ימין. הוסיפה עוד כי "קראתי לבת שכואבת לי האצבע היה קשה להוריד ואז קראתי לבת שלי בואי תביאי אני לא יכולה כואבת לי האצבע. כאבה הלך כנראה קשה זה כאב לי נורא" (עמ' 31). ועוד, כואבת לה היד עד עצם היום הזה וכאביה עד מרפק וזקוקה היא לתחבושת אלסטית.