הכרעת דין בתיק פ 40119/07

בפתח דברים יאמר, כי ראיתי לזכות הנאשם ממעשים ואישום כנגדו.

ביום 9.1.07 הוגש כתב אישום כנגד הנאשם, על פיו, ביום 5.8.06 בשעה 03:30 לפנות בוקר, או סמוך לכך, נהג הנאשם ברח' ז'בוטינסקי בנתניה, ברכב מסחרי מסוג פיאט, שנת יצור 2001 מס' רישוי 8972324 (להלן - הפיאט) מכיוון צפון לדרום. אותה שעה נהג עומר עבודי יליד 1988 (להלן- עומר), המנוח, במכונית פרטית מסוג טויוטה שנת ייצור 2000, מס' רישוי 7234923 (להלן - הטויוטה) ברח' ברוך רם ממערב למזרח. נוסף לעומר, היו שלושה נוסעים אחרים. הכביש היה אספלט תקין ויבש, ובכיוון נסיעת הנאשם שלושה נתיבים אשר שני המערביים לנסיעה ישר לכיוון דרום, והמזרחי - לפניה שמאלה מזרחה. הצומת הינו מרומזר והרמזורים פעלו.

בכיוון נסיעת הפיאט - שני רמזורים. האחד, מורה על נסיעה ישר והשני שמאלה.

בכיוון נסיעת הטויוטה - רמזור אחד. מזג האוויר היה נאה והראות טובה, תאורת הכביש תקינה ומאירה היטב את הצומת. שדה הראיה בכיוון נסיעת הפיאט היה פתוח אל הצומת כמאה מטר לפחות.

טוענת המדינה , כי בהתקרב עומר לצומת הרחובות ברוך רם וז'בוטינסקי (להלן - הצומת), עצר עומר את רכבו ברמזור אדום, והמתין. כאשר התחלף הרמזור לירוק - החל עומר בנסיעה לתוך הצומת. אותה עת בדיוק התקרב הנאשם עם הפיאט לצומת חצה אותו ברמזור אדום ופגע עם חזית רכבו בדופן השמאלית של הטויוטה (להלן - התאונה).

כתוצאה מהתאונה, נפגע עומר בראשו וחזהו פונה לבית החולים ולאחר חמישה ימים, ביום 10.8.06, נפטר מפצעיו. שלושת הנוסעים אשר היו עם עומר ז"ל נפצעו באורח קל.

טוענת המדינה, כי במעשיו המתוארים לעיל נהג הנאשם בפזיזות מתוך אדישות לתוצאות מעשיו ונטילה נודעת של סיכון בלתי סביר לעוברי הדרך ובכך גרם למותו של עומר ז"ל.

הואשם הנאשם בהוראת החיקוק 298 לחוק העונשין תשל"ז-1977 - הריגה. 

ביום 20.12.07 (ובתום פרשת תביעה) השיב הנאשם לכתב האישום. בא כוחו המלומדת של הנאשם מסרה, כי העובדה היחידה אשר בה כופר הנאשם היא עובדה מס' 5 לכתב האישום אשר על פיה חצה הנאשם את הצומת באור אדום. לטענתו, חצה את הצומת באור ירוק מלא . בהתאם לכך, הרי גם בעובדה 4 קיימת כפירה, בעובדה כי נסעה הטויוטה באור ירוק.

לא נטענה טענת אליבי או טענה למשפט זוטא.

הנה כי כן, זירת המחלוקת על פי פרישת ראיות, נעוצה בשאלה באם הוכח, כדרישת הדין כי הנאשם עבר אכן את הרמזור בכיוון נסיעתו, מצפון לדרום, ברחוב ז'בוטינסקי עת ברמזור  דלק אור אדום?

האם הוכח כי נסע באדום על פי ראיות תביעה  מעבר לכל ספק סביר?

האם דברי הנאשם וראיותיו הוא בהגנתו, אף בהפניה לראיות התביעה מהימנים היו על בית המשפט בסתירת הנחות תביעה?

האם השלם, במכלול ראיות, אכן שלם הוא כטענת תביעה, או שמא נבקע בו ספק סביר או תרצי לומר אף מעבר לאותו ספק כבחינת הראיות בכללותן?

כי כך תבחנה הראיות בהצגתן המפורטת באופן כדלקמן :

ראשית, תבחנה ראיות תביעה כהצגת המסכת על ידי התביעה עצמה.

זאת - בחלוקה משנית:

האחת - הבאת ראיות באמצעות עדי ראיה בשטח בעת התאונה; ובמסקנת ביניים באותו שלב.

השניה - ראיות באמצעות עדים/ממצאים שלאחר התאונה, בשלובם, לבחינה כפולה של ראיות תביעה מול ראיות הגנה .

ראיות תביעה

א.עדי שטח, מי הצופים והנוכחים בעת התאונה

1. עדויות הנוסעים עם המנוח בטויוטה - עמוסי נוגן, אביב שלמה ובן טאובר (להלן - נוגן, אביב ובן).