הכרעת דין בתיק פ 40060/04

בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם נטען כי המתלונן, נידאל סולטאן, נשוי לאימאן, בתו של מוחמד גראוובה. במהלך נישואיו הכיר המתלונן את קיפאח גבארין והם החליטו להתארס. מוחמד גראוובה החליט לעשות כל שיוכל על מנת למנוע אירוסים אלה ולשם כך קשר הוא קשר עם אחר, אשר זהותו אינה ידועה, והם איימו על המתלונן וארוסתו מספר פעמים.

במסגרת איומים אלה, יצר האחר, אשר הזדהה בשם מוחמד חרירי, קשר עם המתלונן ואיים כי עליו לנתק קשריו עם ארוסתו, המתלונן סרב.

לאור סרובו של המתלונן להיכנע לאיומים, החליטו השניים לפגוע בו פגיעה חמורה ובתאריך 19.11.03 פנה האחר לנאשם בבקשה לפגוע במתלונן.

בתאריך 19.11.03 בסמוך לשעה 14:30 התקשר האחר למתלונן על מנת לברר את מקום הימצאו וביקש להיפגש עמו. המתלונן הסכים ומסר כי הוא עובד בבית שנמצא בכפר קאסם. בסמוך לשעה 16:00 הגיע הנאשם לאותו בית, המתלונן פתח את דלת הבית והנאשם שאל אותו האם הוא נידאל. משזה ענה בחיוב, שלף הנאשם אקדח וירה במתלונן מטווח קרוב. המתלונן , שנפגע מהיריות, הצליח לקפוץ על הנאשם, ביניהם התפתח מאבק, אשר במהלכו היכה הנאשם בראשו של המתלונן עם האקדח ונמלט מהמקום.

כתוצאה מהירי נגרמו למתלונן חבלות, באמה השמאלית ובברכו הימנית והוא נזקק לאשפוז בבי"ח. כמו כן נחבל מהמכות שקיבל באמצעות האקדח.

בגין אירועים אלה מיוחסת לנאשם עבירה של: חבלה חמורה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

המתלונן מוסר בעדותו כי ביום האירוע הגיע אליו אדם לא מזוהה, שאל אותו האם שמו נידאל, ומשנענה בחיוב ירה לכיוונו מספר יריות. כדור אחד פגע ברגלו הימנית של המתלונן וכדור נוסף פגע בידו השמאלית. המתלונן תפס את היורה במטרה לעצרו אך זה המשיך לירות עד שאזלו הכדורים בנשקו.

השניים יצאו אל מחוץ לבית והחל מרדף שבסיומו הכה התוקף את המתלונן באמצעות ידית האקדח מאחר שלא נותרו בו עוד כדורים.

באשר למשפחת חרירי, מסר המתלונן, כי לפני האירוע לא הכירם כלל ושכעת הוא פוחד מהם וייתכן שאם יעיד נגדם, יהרגו אותו. 

המתלונן מוסר כי כשבוע לפני האירוע התקשר אדם לא מזוהה לקיפאח, ארוסתו, ואיים עליה ש"ישימו את ארוסה בשק". המתלונן מסר כי אביה של אשתו לא איים עליו באופן אישי אלא שלח אחרים לעשות זאת.

ספי עיסא מוכר למתלונן, ולדבריו, הוא זה שמסר לבני משפחת חרירי את מקום הימצאו אך לא אמר זאת קודם לכן מאחר ולא רצה לסבכו בכפר.

בתיאורו את היורה, מוסר המתלונן כי היו לו זיפי זקן ועל לחיו השמאלית צלקת לא בולטת במיוחד.

לטענה כי האירוע התרחש מחוץ לבית, משיב המתלונן כי האירוע התרחש בתוך הבית ומעידים על כך סימני ירי על החלון וכן כתמי דם.

בהתבוננו באלבום התמונות שהוצג לו, זיהה המתלונן את תמונת הנאשם מבין מספר רב של תמונות שהוצגו לו, כמי שירה בו. תמונת הנאשם היתה אחת מבין התמונות הראשונות שהוצגו למתלונן, הוא זיהה אותה והניחה בצד על מנת לעבור על שאר התמונות ולהיות בטוח בזיהוי.

העד גיל רותם, ראש צוות חקירה בימ"ר שרון - משטרת ישראל, אישר את דברי המתלונן באשר לזיהוי הנאשם.  העד מוסר כי בשל הזיהוי הודאי של הנאשם על ידי המתלונן בתמונתו מתוך אלבום התמונות, לא ראה צורך לערוך עימות ביו המתלונן לנאשם, דבר שראה כנטל כבד על המתלונן בשל חלוף זמן רב ממועד האירוע.

עוד מוסר העד כי לתא מעצרו של הנאשם הוכנס מדובב אשר שמע מפי הנאשם פרטים אודות האירוע לרבות היכרותו עם משפחת חרירי. לאחר שעומת הנאשם עם דבריו אלה, פרץ בבכי וסירב לשתף פעולה זאת גם לאחר שהוסבר לו כי שתיקתו עשויה להוות ראיה כנגדו.  

העד יובל אילוז, חוקר בימ"ר צפון - משטרת ישראל, אישר את דברי המתלונן באשר לזיהוי תמונת הנאשם ומסר כי המתלונן זיהה אדם אחד בלבד והוא הנאשם.

העד סעיד סלימאן, חוקר בימ"ר צפון - משטרת ישראל ועורך מסדר זיהוי מאלבום תמונות, מוסר שהמתלונן זיהה את תמונת הנאשם בין התמונות הראשונות שראה, אך הניחה בצד והמשיך להסתכל על שאר התמונות. בין התמונות היו גם תמונותיהם של כמה מבני משפחת חרירי והעד מוסר שהופתע כשהמתלונן לא זיהה אף לא אחת מתמונות אלה.

באשר לספי עיסא, מוסר העד, כי המתלונן סיפר בהודעתו הראשונה כי הוא חבר שלו ובהודעתו השניה טען שלא מכיר אותו, זאת, לפי דעת העד, על מנת להרחיקו מהאירוע.