הכרעת דין בתיק פ 40059/06

האישום

ביום 18.2.06 שהו גבי סלומון ז"ל, גטו טגבה וחברים נוספים במועדון "מחולות תימן"

ברחוב התעשייה בתל-אביב. בשעה 05.00 לערך, כך התביעה, פתחו גטו וגבי בשיחה ביניהם, בהמשך לויכוח שהתפתח ביניהם מספר שעות קודם לכן, ויצאו יחד מן המועדון. החברים יצאו בעקבותיהם. בסמוך ליציאה מן המועדון התפתחה תגרה, בה השתתפו גטו, גבי ואחרים.

בעוד התגרה בעיצומה, יצא הנאשם, שהוא בן דודו של גטו, ממועדון סמוך, כשהוא נושא סכין בכיסו. כאשר ראה הנאשם את התגרה, הוא הצטרף לניצים. גבי נתן לנאשם שתי סטירות ("כאפות") ובתגובה הוציא זה את הסכין מכיסו ודקר את גבי שתי דקירות בבית החזה, שהביאו למותו. הנאשם נמלט מן המקום והותיר את גבי שותת דם.

כתוצאה מן הדקירות בחזה נגרמו לגבי נזק חמור ללב עם הצטברויות דם בחלל הכפורת והצדר וכן איבוד דם לחלל הצפק מפצע הדקירה בלבלב. גבי הובהל לבית החולים ושם נפטר. במעשיו אלה, טוענת התביעה, גרם הנאשם למותו של גבי ז"ל.

על פי אלה הואשם הנאשם בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין,  התשל"ז-1977.

ליבת המשפט

התביעה סמכה את עמדתה, בעיקרו של דבר, על התוודויות אחדות של הנאשם בדקירת המנוח, במהלך החקירה ובפני אחרים. לעומתה טענה ההגנה, לראשונה מפי הנאשם בעדותו, כי גטו טגבה וממו יאסו, שכנעו את הנאשם, כולל בהפעלת אלימות, ליטול על עצמו את ביצוע הדקירות, בעוד שלא היה לו חלק בהן.

זו ליבת המשפט השנויה במחלוקת בין הצדדים. לטענה המרכזית הזו של ההגנה, שלא נשמעה, כאמור, אלא במהלך עדותו של הנאשם, נוספו טענות אחדות כלפי חוקרי המשטרה, שהועלו בעת מתן תגובתה על כתב האישום.

לפיכך יעמדו שתי עמדות אלה של הצדדים במרכז הכרעת דין זו, בה אבדוק אותן לעומקן. בכלל זה אבחן את העדויות השונות של עדים שנכחו במהלך התגרה שהתרחשה או נטלו חלק בה, על גרסאותיהם השונות. על דרך הבדיקה הזו, הלכה למעשה, אעמוד בהמשך.

בראשיתו של עניין אתאר את התנהלות ההגנה, את הימנעותה למסור תגובה על כתב האישום במשך פרק זמן ארוך, את תגובתה, בסופו של דבר ואת עיתויה וכיוצא באלה דברים, שיש להם קשר עם בחינת עמדתה והערכת אמינות עמדה זו, כולל מהימנות הנאשם עצמו.

מהלך המשפט

כתב האישום הוקרא בפני הנאשם ביום 19.3.06. ב"כ הנאשם ביקשה שלא להגיב באותו יום, שכן ייצוגו במשפט טרם הוסדר והליך המעצר בעניינו, טרם הסתיים. נעתרתי לבקשה.

ביום 1.5.06 טענה ב"כ הנאשם, כי טרם קיבלה מן המשטרה קלטות שמתוך חומר החקירה וכי קבלתן מהותית עבור ההגנה לפני מתן תגובתה על כתב האישום. גם הפעם נעתרת להגנה.

ביום 23.5.06 ביקשה ההגנה דחייה נוספת. טענתה הפעם היתה, כי לא כל הקלטות תומללו וכי, מתבקש מינוי סניגור ציבורי עבור הנאשם, שהודיע, כי איננו יכול, כלכלית, לשכור שרותי עורך דין. הוריתי על מינוי עורך דין מטעם הסניגוריה הציבורית וביקשתי, כי ייעשה הכל כדי שיתרת חומר החקירה, כולל תימלולים ותרגומים מאמהרית, תועמד לרשות ההגנה.

הישיבות של 12.6.06 ו- 19.6.06 יועדו לעניין הייצוג, שכן ההגנה הודיעה, כי משפחת הנאשם עושה מאמצים לצורך ייצוג הנאשם.

ביום 19.6.06 הוסדר הייצוג ודחיתי את הדיון ליום 10.7.06 למתן תגובה על כתב האישום. באותו יום הודיעה באת-כוחו, כי הנאשם כופר בעובדות וכי תוגש תגובה מפורטת בכתב.

התובעת עמדה על כך שיתרת חומר החקירה, אין לו ולא כלום עם תגובת הנאשם, שכן כל החומר הנחוץ לצורך תגובתה, נמסר להגנה. באותו יום נקבעו מועדי הוכחות לשמיעת המשפט.

ביום 9.8.06 מסרה ההגנה את תגובתה הכתובה לכתב האישום וזו לשון התגובה:

" תשובת הנאשם לכתב האישום

בהתאם להחלטתו של בית המשפט הנכבד, מודיע הח"מ כדלקמן:

הנאשם כופר בעובדות כתב האישום.