הכרעת דין בתיק פ 40029/07

הנאשם מואשם בכך שביום 18.1.07 סמוך לשעה 14.30 הגיע אל עסק של החלפת כספים הקרוי "ציינג'" ברח' מונטיפיורי 13 בפתח תקוה ובאיומי אקדח שהצמיד לראשו של בעל העסק - המתלונן בזוב - נטל מן המתלונן את מפתח הכספת של העסק ושדד מתוכה וממגרות נוספות שבעסק סכומי כסף מצטברים לכדי 155,000$.

הנאשם כפר באשמה ואישר רק את זאת שיום קודם להתרחשות השוד הגיע יחד עם אשתו ובנו לבית העסק הנזכר למעלה כדי לבצע החלפת כספים. באותה הזדמנות התברר לנאשם שמר בזוב הוא בן משפחה של אשתו. עוד אישר הנאשם שהוא הגיע פעם נוספת לבית העסק ביום 18.1.07 סמוך לשעה 09.00 בבוקר, ושתה קפה עם בזוב ועזב את המקום מבלי לחזור אליו.

ראיות התביעה מבוססות ראש וראשונה על עדות מיכאל בזוב (להלן: " המתלונן") ולצידה מספר ראיות מחזקות.

המתלונן העיד שהכרות ראשונה נוצרה בינו לבין הנאשם יום אחד לפני השוד שעה שזה ביקר עם אשתו בבית העסק ותוך שיחה נודע כי יש קרבת משפחה בין אשת הנאשם לבין משפחת המתלונן. הנאשם ביקש לרכוש 25,000$ שיועברו לביתו. המתלונן השיב שאיננו יכול לעזוב את מקום עסקו והציע שהעסקה תעשה בבית העסק. נקבעה פגישה ליום המחרת. הנאשם אמנם הגיע בשעה היעודה. אותו זמן היו אנשים בבית העסק ובשלב מסוים אמר הנאשם שאין עמו את מלוא התמורה לרכישת הדולרים ולפיכך ילך לדרכו ובכוונתו לשוב בשעת צהרים ולבצע את העסקה. אכן, בסביבות 14.30 הגיע הנאשם לבית העסק וביקש לבצע את העסקה. נוכח ההכרות עם הנאשם והידיעה שהוא קרוב משפחה הניח המתלונן לנאשם להיכנס אל חלקו הפנימי של המשרד שבו מצויה כספת המשרד ובשעה שהמתלונן עסק בפתיחתה שלף הנאשם אקדח, הצמיד אותו לרקתו של המתלונן ותבע את מפתחות הכספת ופתח אותה ומגרות נוספות ושדד את הכסף שמצא. הכסף שנשדד כלל דולרים של ארה"ב, דולרים קנדיים, דולרים אוסטרליים, לירות אנגליות, יינים יפניים, פרנקים שוויצריים, מטבעות אירניים, לירות קפריסאיות, דינרים ירדנים, דינרים של בחריין, לירות תורכיות ועוד. סך שוויו של הכסף שנשדד מהכספת עולה כדי 140,000$. העד ציין שבמהלך השוד אזק הנאשם את ידו באזיקון שנותר על היד עד שהגיעו השוטרים שהוזעקו לבית העסק.

בחקירה הנגדית גילה העד, במענה לשאלות הסניגור, כי למחרת השוד קיבל אחיו מידי מאן דהוא סכום של 70 אלף דולר שנחשב כהחזרה של חלק משלל השוד (מר יוסי בזוב שהוא אחיו של המתלונן העיד שדבר השוד נודע לו יום לאחר שהדבר התבצע. ברורים שונים שעשה עם המתלונן ובני משפחה התברר לו שהמתלונן מייחס את השוד לנאשם. הוא הצליח לאתר את העובדה שהנאשם שוהה במלון הילטון, נפגש איתו שם  ולאחר דין ודברים הבטיח הנאשם ששלל השוד יוחזר. אכן כמה שעות לאחר מכן התקשר קרוב משפחה שאמר שבידו סכום כסף להחזיר וכך אירע ש-70,000$ הוחזרו לידי מר בזוב והועברו למתלונן).

המתלונן דיווח על השוד למוקד המשטרה מיד אחרי ביצוע השוד. בדיווח שנקלט במוקד המשטרה מסר המתלונן פרטים מלאים על התרחשות השוד ותאר את השודד. מאוחר יותר גם זיהה את תמונת הנאשם במסגרת "מסדר זיהוי תמונות".

המשטרה הגיעה לזירת העבירה ואספה ממצאים שונים. בין היתר נלקחה דגימת טביעת אצבע מכוס הקפה שהנאשם לפי הטענה שתה בבית העסק. אכן, נמצאה שם טביעת אצבע של הנאשם. איש מז"פ החליט שאין טעם לנסות ולאתר טביעת אצבע על הכספת. המשטרה תפסה גם את מכשיר הטלפון הסלולרי של המתלונן ואיתרה בתוכו את מספר הטלפון שבבעלות הנאשם קיים שיחות אחדות לא בית העסק ובכך איפשר למשטרה להגיע אליו.

כמה שעות לאחר השוד, סמוך לשעה 01.00 בלילה, התייצבו שני קרובי משפחה של המתלונן (כנראה אחיו ועוד מישהו) במלון הילטון בתל אביב וביקשו לוודא את המצאותו של הנאשם שם ולשוחח עמו. קב"ט המלון איציק דהן, אישר להם לעלות לחדרו של האורח (הנאשם) אך התברר שהנאשם אינו מצוי בו. השניים המתינו בחדר הכניסה של המלון משך כשעתיים ובסופו של דבר אמנם הגיע הנאשם למלון. עד מהרה התחוללה קטטה בין השניים לבין הנאשם. הקב"ט הורה לשני  הזרים לעזוב את המלון וביקש מהנאשם לעלות לחדרו. הקב"ט הזעיק את המשטרה. טרם הופעת המשטרה התבקש הנאשם לפנות את חדרו וכך היה. פינוי החדר היה נוכח עיניו הבוחנות של הקב"ט. לאחר שהושלמה  הפעולה הפורמאלית של פינוי החדר הגיעה המשטרה שעצרה את הנאשם. עם צאתה של המשטרה עלה הקב"ט לחדרו של הנאשם וסרק אותו. במגרה מסוימת נמצא סכום גדול של כסף במגוון גדול של מטבעות זרים (פרנקים שוויצריים, יורו, דינר עירקי, רובלים רוסיים, כסף צ'כי ועוד). הכסף שנמצא הועבר למשטרה.

חיפוש שנעשה אצל הנאשם בעת מעצרו גילה שברשותו שטרות כסף שר מסוגים שונים (ת/21,     ת/22).

מבית המלון נתפסו סרטי מצלמת וידאו המתארים את הקטטה שהתחוללה בין קרובי משפחתו של המתלונן לבין הנאשם.

לראיות הנזכרות מוסיף התובע גם את העובדה שהנאשם מסר הסברים סותרים ומבולבלים לעניין מקור הכסף שנמצא בכליו וכן את העובדה שבראשונה שתק הנאשם בחקירת המשטרה ולא מסר גרסה המסבירה את התנהגותו.

הסניגור טוען ששלוש נסיבות מקימות ספק בדבר אחריותו של הנאשם למעשה העבירה המיוחס לו. הנסיבה האחת היא מחדלה של המשטרה לאסוף טביעות אצבע מן הזירה והסתפקות בטביעת אצבע שנמצאה על ספל קפה בעסק חלפנות הכספים של המתלונן. טביעת האצבע שנמצאה אין בה כל רבותא שכן הנאשם אינו מכחיש שהיה בבית העסק יום קודם למועד השוד ושתה שם קפה. גם המתלונן מאשר את העובדה. לכן טביעת האצבע אינה מפלילה כשהיא לעצמה. מנגד לפי התאור שמוסר המתלונן נטל השודד ממנו את מפתחות הכספת ופתח אותה. פשיטא שאפשר לכל הפחות לנסות לאתר טביעות אצבע על הכספת ואולי על המגירות האחרות שהשודד לכאורה פתח אותן. אין הסבר מניח את הדעת מדוע לא נעשה נסיון לאתר שם טביעות אצבע. המחדל הזה גורם ל"נזק ראייתי" שממנו צריך הנאשם להינות (שכן הנאשם אינו צריך לבצע חקירות ודרישות בעצמו).

הנסיבה השניה קשורה ב"החזר" של 70,000$ שנטען להיות החזר חלקי של כספי השוד. המתלונן הסתיר מן המשטרה וביקש גם להסתיר מבית המשפט את המקור שמידיו קיבל את הסכום הנזכר. המשטרה אמנם ידעה מפי המתלונן שהוחזרו 70,000$ אך לא טרחה לבדוק כל עיקר כיצד התרחש ההחזר ומיהו המקור שמידיו הובא הכסף. לעת הזאת אנחנו יודעים מפי המתלונן, לאחר שבית המשפט כפה עליו למסור את המידע - שאחיו של הנאשם מסר את הכסף לאחיו של המתלונן. מתבקש, אם כן, שבפרשה מעורב לפחות עוד אדם אחד (אחיו של הנאשם) שאין לדעת אם הוא המבצע של השוד או אם הוא עצמו קיבל את הכספים מידי אדם אחר שאולי הוא ביצע את השוד. מכל מקום זו עובדה שהנאשם מכחיש שביצע את השוד ואין חולק על כך ש-70,000 הדולר לא חזרו אל המתלונן מידי הנאשם עצמו. על כן היתה המשטרה צריכה לבדוק את "שרשרת הכסף". שוב מן המחדל הזה צריך הנאשם להינות. אין לדרוש מן הנאשם שהוא יביא את אחיו לעדות שכן אין זה אנושי שהנאשם יידרש להטיח חשד באחיו.

הנסיבה השלישית היא התנהגותו של הנאשם. הנאשם לא הכחיש את הזיקה שנוצרה בינו לבין עסקו של המתלונן ובכלל התנהגותו איננה מעידה על נסיון להרחיק את עצמו מכל קשר וזיקה לאירועים. העובדה החזקה ביותר בהקשר זה היא שהנאשם הזמין את המשטרה לבית המלון בעת שהתרחשה הקטטה עם קרוביו של המתלונן. אין זה הגיוני שאדם שהיה מעורב זה מקרוב בשוד יזמין את המשטרה ובכך גם "יזמין" את מעצרו.

שקלתי את הראיות ואת הערותיו של הסניגור והגעתי לכלל מסקנה שיש ראיות בטוחות מספיק כדי להשתית עליהן את הרשעתו של הנאשם בדין.

אין ספק שאפשר לבסס את הרשעת הנאשם על עדותו של המתלונן בלבד. השאלה היא שאלה של אמון בעדותו. התבוננות בעדות המתלונן כשהיא לעצמה אינה מציבה כל סימן שאלה לעניין מהימנותו. גם הסניגור לא הצביע על פרט כלשהו בעדות המתלונן המעורר ספק. גם הטענה שניווטה את המשפט בתחילתו כאילו הטחת אשמה בנאשם נחוצה כדי להשיג את כספי הביטוח אף היא כמו נזנחה בשלב הסיכומים (ואכן אין כל ראיה ואין כל אינדיקציה לכך שהמתלונן "חולל" את עניין השוד כדי להינות מכספי ביטוח). אם אין בעדות המתלונן ספק העולה מתוכה ואם אין סיבה חיצונית לחשוד באיזה שהיא מגמה המסתתרת מאחורי התלונה, כי אז למה לא יינתן אמון מלא במתלונן?

אכן שיטתי ותפיסתי היא שכמעט לעולם לא יחתכו עובדות במשפט על פי התרשמות מדברי עד בלבד. מן הראוי, להשקפתי, לתמוך את ממצא האמון, בנסיבות חיצוניות שכוחן האוביקטיבי הוא לחזק את אמינות העד המרכזי (יכול להיות שהמשטרה או לכל הפחות הגורם שניהל את החקירה הזאת גורס ההפך ממני ומשעה שהיתה לפניו עדות המתלונן והיא נראתה מהימנה לא ראו החוקרים לטרוח יתר על המידה לחזק אותה בראיות אוביקטיביות אחרות).

בענייננו יש תימוכין לדברי העד בנסיבות ובממצאים נוספים. החשובה ביניהם זו העובדה שנערך חיפוש בכליו של הנאשם ונמצא מגוון של שטרי כסף זרים שטיבו דומה למגוון שטרי הכסף שנתפסו במגירה בחדר שבו התגורר הנאשם במלון הילטון. מגוון שטרי הכסף תואם לחלוטין את דוח הקופה של העסק שנשדד ומוכיח בעוצמה מרובה שמה שנשדד נמצא בכליו של הנאשם ובחדרו בבית המלון. הנאשם לא מסר שום הסבר מתקבל על הדעת איך קרה שברשותו שטרי כסף ממגוון סוגים של מטבעות זרים שמתאים מאוד לעסק של חלפנות כספים ואינו מתאים להימצאותם הסתמית בכליו של אדם פרטי. אילו היה מדובר רק בדולרים או ביורו כי אז אפשר היה לומר שאין כאן מקריות יוצאת דופן. אולם מן העסק נשדדו שטרות צ'כים, דינרים עירקיים, ירדנים, בחריין, כסף תורכי, ועוד ועוד. הפלא ופלא מגוון שטרות כזה נמצא ברשות הנאשם (לסניגור היו הסתייגויות משיטת החיפוש שנערך בידי קב"ט המלון בחדרו של הנאשם. עיינתי בפרוטוקול ולא מצאתי דבר בפעולות שנעשו שמעורר ספק באמינותן).

אשר לטענות הסניגור בעניין הנסיבות המעוררות לסברתו ספק. בעניין אי נטילת טביעת אצבע מן הכספת או ידית הכספת או המפתח של הכספת מסר רב סמל בועז אינדיג שהוא איש מז"פ ממשטרת פתח תקוה שהיה בזירה ואסף ממצאים ממנה שלפי נסיונו ולפי טביעת עינו לא היה סיכוי לאתר טביעות אצבע בפריטים הנזכרים לעיל. הסניגור הביע באזני העד תמיהה מרובה על כך. שכן, לכאורה, הכל יודעים שניתן לאתר טביעת אצבע ממשטחים מתכתיים חלקים שהעבריין בהכרח נגע בהם ולא נגיעה מקרית. אלא שהטכנאי התעקש שלפי מומחיותו ונסיונו לא היה טעם בפיזור האבקה המיועדת לאיתור טביעות אצבע על פני אותם משטחים (פ/1 - 4 מיום 29.3.07).