הכרעת דין בתיק פ 3961/07

ה ח ל ט ה

על פי כתב האישום שהוגש ב- 1.05.07 מייחס לאבנר זכריה, יליד 1958, (להלן: " הנאשם"), שב- 3.11.05 בבנין משטרת מרחב דן בר"ג העליב שוטר, בין השאר, במילים: " אתה כזה ראש קטן יש לך בגודל ג'ולה, אתה צריך טיפול פסיכולוגי", ולא הפסיק הגם שהתבקש לעשות כן. כשנדרש הנאשם להתלוות לשוטר, דחף אותו. כתב האישום ייחס לנאשם עבירות לפי סעיפים 273+ 288 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: " החוק").

ב- 15.01.08, באמצעות עורך דינו, עו"ד גבאי (להלן: " הסנגור") כפר הנאשם בעובדות כתב האישום.

בישיבה שנקבעה לשמיעת ההוכחות הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר טיעון אליו הגיעו, לפיו הורשה לנאשם לחזור מהכפירה, התביעה תיקנה את כתב האישום באופן שעבירת תקיפת שוטר שיוחסה לנאשם נמחקה.  

במסגרת ההסדר, בטרם הרשעת הנאשם, הוזמן תסקיר משירות המבחן שהתבקש לבדוק אפשרות לסיים את ההליך ללא הרשעה, וב"כ התביעה הודיע שאין הסכמות באשר לתוצאה העונשית (עמ' 5 לפרוטוקול).

שירות המבחן – נדרש, כמקובל, למכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם, המתגורר עם אשתו ושמונת ילדיו בחולון ומנהל עסק עצמאי בתחום הטכסטיל. לחובתו הסתבכות בעבירה על חוק התכנון והבניה ואי קיום צו שיפוטי בנושא זה. שירות המבחן התרשם שהנאשם מקבל על עצמו אחריות למעשיו. להערכת השירות, הנאשם עבר את העבירה כלפי השוטר עליו כעס בשל מעצר בנו בן ה- 16, תוך הזדהות עם הבן העצור, חרדה ולחץ שבהם היה נתון באותה עת, במיוחד לאחר שהנאשם ששמע כי השוטר שעצר את בנו הפגין כלפיו אלימות. על מנת למנוע פגיעה בתדמיתו ובמעמדו החברתי של הנאשם, המליץ שירות המבחן להימנע מרשעתו, וזאת בהתחשב בגילו, אורח חייו הנורמטיבי ועברו הנקי ונסיבותיה החריגות של העבירה. בנוסף לכך, בהתחשב בהיות הנאשם טרוד בפרנסתו, הביעה קצינת המבחן גב' נעמי פדהצור, ספק עד כמה יהיה הנאשם פנוי לבצע עבודות של"צ והמליצה בסופו של יום להסתפק בהטלת התחייבות.

התביעה – באופן מפתיע, הצטרפה התביעה להמלצת השירות, וזאת שלא כדרכה, בשונה מעשרות ומאות תיקים בהם היא עומדת בעקשנות על הרשעה כדבר שבשגרה, וחרף נסיבות אישיות קשות ופגיעות קונקרטיות בנאשמים.

ההגנה – כמובן שמלאכת הסנגוריה, נעשתה במקרה זה על ידי אחרים ולא היה לה הרבה מה להוסיף פרט להדגשת העובדה שעברו של הנאשם נקי וזו הסתבכות היחידה והראשונה של הנאשם בפלילים על רקע התרגשות קשה בה היה נתון באותה עת ובנסיבות שתוארו בתסקיר.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ושקלתי מכלול הנסיבות הגעתי למסקנות כדלקמן:

א. כללי

1. ככלל - מי שהודה בביצוע עבירה פלילית או שאשמתו הוכחה כנדרש במשפט פלילי, יורשע בדינו, וזאת כמתחייב ממהותו של ההליך הפלילי שעיקרו אכיפת חוק שוויונית, שבה מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה שביצע הנאשם ומקווה להשיג הרתעה אישית וכללית, ראו ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 644.
2. הרשעת נאשם היא תוצאה מתחייבת, וחובתו של בית המשפט להוציא מן הכוח אל הפועל את מטרת המחוקק, שאם לא כן יהיה בכך מסר הרתעתי שלילי לנאשם שבפניו ולעבריינים שכמותו.
3. ואף על פי כן על בית המשפט להידרש לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, תוך התייחסות לסמכות שבסעיף 71א לחוק העונשין ובסעיף 1 לפקודת המבחן (נוסח חדש), התשי"ט - 1969 לסיים הליך פלילי ללא הרשעה או לבטלה בהתאם לסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982, ולתנאים שבהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכות זו.
4. הסמכות מופעלת במקרים חריגים בהם השתכנע בית המשפט, שהנזק שעלול להיגרם לנאשם באם יורשע גדול מאוד, והוא בלתי מידתי בהשוואה לנזק שייגרם לציבור אם הנאשם לא יורשע, וההליך יסתיים ללא הרשעה. כב' השופט י.קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד-2003, עמ' 1105, מסכם ואומר שבית המשפט יעשה שימוש בסמכות, במקרים בהם הרשעה היא בבחינת " מכת מוות" לנאשם.
5. כדי להגיע להחלטה באם להרשיע נאשם אם לאו, נעזר בית המשפט במבחנים שונים שגובשו בפסיקה. ראו בין השאר: ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל תק-על כרך 85(3) תשמ"ה-תשמ"ו 1985 עמ' 737,   ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב (3) 337, ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד (3), עמ' 685 בעמ' 689 וע"פ 8903/05, פלוני נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגר המשפטים נבו).