הכרעת דין בתיק פ 3958/05

כנגד הנאשם ואחר הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות  של החזקת סם לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנה, לפי סעיפים 7(א)+7(ג), 10 סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

על פי העובדות מיוחס לנאשם ואחר בשם ולדיסלב (להלן:"האחר") כי בתאריך 4.12.04 בסמוך לשעה 11:50 בשביל ליד המלונות בערד, החזיקו הנאשמים בצוותא, בתוך רכב סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל נטו 3 גרם, לצריכתם העצמית וכן כלי עישון להכנה.

האחר בישיבת המענה הורשע עפ"י הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ונידון למאסר מותנה שלא יעבור עבירה בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים וקנס בסך 500 ש"ח. 

עוד במסגרת המענה טען האחר כי הנאשם נהג ברכב ולא ידע על קיום הסם שנתפס מחוץ לרכב, עוד מסר כי הוא זה אשר זרק את הסם בטרם ייתפס ע"י השוטרים.

הנאשם בחר לייצג את עצמו הואיל ובקשתו לייצוג מטעם הסניגוריה הציבורית נדחתה מאחר ולא נמצא זכאי לייצוג מטעמם.

הנאשם בישיבת המענה כפר באשמה וטען כי נתבקש ע"י האחר להסיעו ברכבו במועד ולמקום המצוין בכתב האישום (מצפה מצפור) המוכר כמקום בילוי לתושבי ערד.

עוד מסר, כי משהגיעו למקום יצא מהרכב כדי "להתפנות" וכעבור שתי דקות ומשחזר לרכב הבחין באחר מעשן סם בתוך רכבו, צעק עליו "מה אתה משוגע, מה אתה עושה?"

לאור האמור לעיל לא היתה מחלוקת בנוגע לעובדות המתוארות בכתב האישום,לרבות, תפיסת הסם, סוג הסם, משקלו, הכלי שנועד לשימוש בהכנה ועובדת הימצאות הנאשם במועד ובמקום המתוארים בכתב האישום.

לפיכך, נדרש אני להכריע בשאלת זיקתו של הנאשם לסם שנתפס בנסיבות המתוארות לעיל.

במסגרת פרשת התביעה העידו השוטר שגבה את אימרתו של הנאשם וגם אימרתו של האחר-

ע.ת/1, השוטר ארכדי אהרונוב וגם השוטר אריה דניקר,ע.ת/2 אשר הגיע לזירת האירוע יחד עם שוטר אחר בשם אלכסיי שמשום מה המאשימה בחרה שלא להעידו.

עוד מטעם המאשימה העיד האחר (ולדסלב) לאחר שנידון ומשפטו הסתיים-ע.ת/3.

במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם בעצמו והגיש שתי תמונות המתעדות את המקום ואופן חניית רכבו-שהתקבלו וסומנו נ/1.

עיקר ראיות המאשימה הינה עדותו של ע.ת./2 השוטר אריה דניקר, אשר הבחין ברכב הנאשם והאחר ואף תפס את הסם וכלי העישון ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים. למעשה עדותו של עד זה הינה העדות המכרעת בשאלת זיקתו של הנאשם לסם שנתפס?

העד מסר בעדותו כי בעת היותו בניידת סיור יחד עם השוטר אלכסיי, באזור המלונות בערד בשעות הצהריים, הבחין בשני אנשים יושבים בתוך רכב ומשהתקרבו לרכב מרחק של 20 מטר הבחין שהנוסע והנהג זורקים משהו מתחת לאוטו-שנתגלו כבקבוק לעישון סמים "באנג" ושקית שהכילה "גראס".

לאחר שבחנתי את עדותו של עד זה לא שוכנעתי שניתן לקבוע ממצאים שיש בהם כדי להביאני למסקנה שהמאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את דבר ידיעתו של הנאשם להימצאות הסם ברכבו או השימוש בו, כנדרש עפ"י דיני הראיות, הואיל ונותר בליבי ספק כבד ביכולת העד להבחין בתנועות יושבי הרכב מהמרחק בו נקב "בהערכה" כלשונו כאשר בעדותו הראשית מסר כי ראה את הנוסע והנהג זורקים משהו מתחת לאוטו בעוד באותה חקירה ראשית השיב לשאלת התובע שאינו זוכר לאיזה צד נזרקה השקית ומי זרק אותה, בנוסף לכך בחקירתו הנגדית נזכר לציין ששתי הדלתות של הרכב היו פתוחות,אך לא זכר את צבע הרכב ולא זכר אם היה ערפל במקום. כמו כן לא זכר את המרחק בו מצא את הבקבוק שנזרק לדבריו, קודם לכן.

לתהיות וחוסר הבהירות שמעלה עדותו של עד זה,מצטרפת עדותו של ע.ת/3 (ולדיסלב) בבית משפט,לפיה, בניגוד לאימרתו במשטרה הסם שייך לו ונועד לצריכתו העצמית וללא ידיעתו של הנאשם בעת שהסיעו ממרכז ערד למצפה מצפור ואף אישר את גרסתו של הנאשם לאופן התרחשות האירוע כמתואר ע"י הנאשם, יחד עם זאת העד לא הכחיש כי הדברים שאמר בת/1 נאמרו על ידו, דהיינו, "עישנו אני ועומרי את הגראס", אולם, לדבריו בעת החקירה היה מבולבל כי היה תחת השפעת סמים ועל כן בקשת המאשימה להכריז עליו כעד עוין-נדחתה.

לכל האמור לעיל מצטרפת העובדה שהמאשימה בחרה שלא להעיד את השוטר הנוסף, אלכסיי, שהיה יחד עם ע.ת/2, השוטר דניקר.

עוד ראוי לציין כי המאשימה בחרה לא להגיש את אימרתו של הנאשם במהלך ניהול פרשת התביעה.