הכרעת דין בתיק פ 3930/03

בעובדות כתב האישום נטען כי בעת שהנאשם הועסק ע"י קבלן לעבודות חשמל - מוחמד סלטי (להלן: המתלונן), גנב הנאשם את רכושו של המתלונן משמכר, ללא היתר, במספר הזדמנויות, פסולת נחושת (להלן: הנחושת) וכבלי נחושת, של המתלונן וזאת, כמסתבר, לג'מאל חרסא (להלן: ג'מאל), כאשר המכירות הללו בוצעו בימי שבת, וערכן הכולל הינו 16,000 ש"ח, שהגיעו לכיסו של הנאשם.

הנאשם מכחיש את המיוחס לו וטיעונו בתמצית הינו כי אכן מכר פסולת נחושת לג'מאל, אלא שהכל בהיתר, שנתן לו המתלונן.

בעדותו מסר המתלונן כי מכר פעמיים לג'מאל, פסולת נחושת וג'מאל היה משלם לו ישירות (עמ' 6, שורות 8-9). כמו כן מסר בעדותו בביהמ"ש כי לאחר שהנאשם עזב את מקום עבודתו, במפתיע והותיר על כן ברשותו את מכשיר הטלפון הסלולרי, שמסר לו המתלונן, לצרכי עבודתו, התקשר אליו ג'מאל, לאותו מכשיר טלפון סלולארי וחיפש אחר הנאשם, שאז הודיעו המתלונן כי "אמין עזב". משהתקשר אליו ג'מאל בשנית טען באוזני ג'מאל, כי הנאשם "מכר לו נחושת" במספר הזדמנויות, בעת שבוצעו עבודות חשמל, בהיקף נרחב, בבניין הנמצא ברח' הברזל 18, ברמת החיל, בת"א (להלן: אתר הבנייה), בימי שבת וחג, והכל מבלי שניתן לו כל היתר לכך ע"י המתלונן. עוד טען ג'מאל באוזניו כי מקדמה ששולמה לנאשם על חשבון קנייה עתידית נוספת, נותרה בידי הנאשם, מבלי שקיבל את פסולת הנחושת, שהובטחה לו. עם זאת, ציין המתלונן כי היקף העבודה היה נרחב ועל כן החזיק ברשותו כמויות גדולות של כבלי נחושת, שלא אפשרו לו לנהל רשימות מלאי ואין ביכולתו להצביע על חוסר, שאכן נוצר בכבלי נחושת, עקב גניבתם, כנטען.

יחד עם זאת, שלל המתלונן את גרסת הנאשם, כי עובר למכירה הראשונה, שוחח הנאשם עימו וקיבל לכאורה את אישורו לביצוע העסקה עם ג'מאל. עוד טען המתלונן כי ג'מאל אמר לו כי קנה מהנאשם אף "תופי" נחושת, שטרם נעשה בהם שימוש, אלא שמסתבר כי גרסה זו בדבר מכירת "תופי" נחושת, לא הועלתה כלל ע"י ג'מאל בחקירתו במשטרה (ס/2) והיא נאמרה לראשונה מפיו בעדותו בביהמ"ש. עוד מסר המתלונן כי במהלך העבודות באתר הבניה ארעה פריצה למחסן הכלים ונגנבו כל כלי העבודה משם ולאור אופי ההתפרצות, שלא הותירה כל סימנים אחריה, חשד כי זו בוצעה ע"י הנאשם, שהחזיק במפתחות המחסן.

ע"ת 3 - ג'מאל חרסא - מסר בעדותו כי עיסוקו הינו בקניית פסולת נחושת ובמהלך סיוריו לאיתור הפסולת, הגיע לאתר הבניה ופועלים במקום  הפנוהו לנאשם, שהוצג כ: "בעל הבית". בהמשך רכש העד מהמתלונן ב - 4 הזדמנויות, בימי שבת, במזומן, פסולת נחושת, ואף נתן לו מקדמה על חשבון קנייה עתידית נוספת, שלאחריה הודיעו הנאשם טלפונית כי סיים את עבודתו ומאן דהוא, מהעובדים באתר, יספק לו את הפסולת. משלא נוצר עמו קשר, כמובטח, פנה לאתר הבנייה ושם פגש במתלונן, שהבהיר לו כי לא ניתן כל היתר לנאשם למכור לו פסולת נחושת. ג'מאל אישר בעדותו כי רכש גם פסולת נחושת מהבעלים, קרי המתלונן, אלא שרכישות אלו בוצעו , כמשתמע מדבריו, לאחר שהנאשם עזב את מקום עבודתו באתר (עמ' 13, שורות 18-21). עוד הוסיף כי העניק הלוואה לנאשם, בסכום של 3,000 ש"ח, שטרם הוחזרה לו וכי שילם עבור הנאשם חשבון הנוגע לשימוש בטלפון.

הנאשם טען בעדותו כי בהגיע ג'מאל לאתר הבנייה, הופנה ע"י בנו של המתלונן  אליו, לצורך קניית פסולת ובעקבות כך יצר קשר טלפוני עם המתלונן, שהודיעו מפורשות כי יעשה כטוב בעיניו, וכך מכר לג'מאל, פעמיים או שלוש, פסולת נחושת ואת התשלום שקיבל מג'מאל העביר למתלונן, כאשר המכירות בוצעו, בעת ביצוע העבודות באתר ולא בימי שבת, כפי שטען ג'מאל. כן אישר את טענת ג'מאל כי העניק לו הלוואה כספית, שלדידה נקב בסכום של 1,000 ש"ח, שאינה מתיישבת עם סכום של 2,000 ש"ח, שהוזכר בחקירתו במשטרה (ת/1). עוד טען הנאשם כי בימי שבת ביצע עבודות נוספות של הנהלת חשבונות, בנצרת, וכלל לא שהה באתר. כמו כן אישר הנאשם כי ג'מאל העניק לו סכום של 500 ש"ח "באופן פרטי" (ת/1, עמ' 2, שורה 26) נוכח טרחתו במעשי הקנייה הללו. הנאשם הכחיש מכל וכל כי מכר לג'מאל "תופי" נחושת, בשלמותם והוסיף בחקירתו במשטרה כי הפועלים היו מודעים למעשי המכירה (ת/1, עמ' 3, שורות 13-14). ועוד טען כי פוטר באחת מעבודתו, ע"י המתלונן.

כאמור גרסתו של ג'מאל, גם בדבר קניית "תופי" נחושת בשלמותם מהנאשם, כפי שהועלתה בעדותו בביהמ"ש, כלל לא הועלתה בהודעתו המשטרה (ס/2), בה טען כי המכירה התבצעה מדי פעם, בימי שבת, עת הופיע הנאשם "עם האוטו של הבעל בית" (ס/2 שורות 19-20). יתרה מזו, מגרסתו של ג'מאל במשטרה, משתמע כי הנאשם אכן יצר קשר, בנוכחותו, עם הבעלים, קרי המתלונן, לאור פנייתו אליו לקניית הפסולת, כשלעניין זה טען ג'מאל בעדותו בביהמ"ש, כי אינו יודע אם הנאשם, אמנם שוחח עם המתלונן בטלפון וחזר וטען לאמיתות גרסתו, כפי שהופיעה בהודעתו (עמ' 16, שורה 9).

כמו כן, עולה מהראיות אי בהירות באשר לאופן בו נוצר הקשר לראשונה בין ג'מאל למתלונן. כך טען המתלונן כי ג'מאל פנה אליו טלפונית, באקראי, מאחר ומכשיר הטלפון הסלולארי, שהיה בידי הנאשם, חזר לחזקתו. מנגד, מסר ג'מאל בעדותו כי משבושש האחר, עליו סיפר לו הנאשם, להתקשר אליו, הגיע לאתר ושם פגש במתלונן, ששלל באוזניו, מכל וכל, היתר שנתן לנאשם למכור לו פסולת נחושת (עמ' 12, שורה 1-5). בנוגע למועדי הקנייה, נמצא ג'מאל מוסר בחקירתו במשטרה, כי המכירות בוצעו בימי שבת, אך עולה מדבריו בעדותו בביהמ"ש, כי חלקן נערכו במהלך העבודות שבוצעו באתר הבנייה (עמ' 13, שורות 11-12). יתרה מזו, המתלונן אישר כי עסק במכירת פסולת נחושת מהאתר "רק לג'מאל" (עמ' 7, שורה 6) ולא הובהר די בעדותו, אם מדובר במכירת פסולת נחושת לאחר שנתגלו מעשיו הנטענים של הנאשם. היבט זה של קניית פסולת נחושת, אף מהמתלונן, כלל לא הוזכר בגרסת ג'מאל אם במשטרה ואם בעדותו בביהמ"ש, שטען כי היכרותו עם המתלונן נוצרה, אך ורק בעקבות זאת, שהבין כי הנאשם מתעתע בו.

הנאשם נמצא מנגד מוסר גרסאות שונות בנוגע לסכום ההלוואה, שקיבל מג'מאל ובחקירתו הנגדית אישר כי מכר יותר מפעמיים פסולת נחושת לג'מאל. עוד אישר כי נטה להתחמק מג'מאל בכל הנוגע להלוואה, שקיבל ממנו, וזאת עקב מצוקתו הכלכלית.

עם זאת, נראה כי לא די באמרותיו אלו של הנאשם, שדבק בהכחשתו כי מכר פסולת נחושת ללא היתר, שקיבל מהמתלונן, כדי לבסס די את הנטען כלפי הנאשם בעובדות כתב האישום.

אמנם, כמסתבר, הנאשם אינו מכחיש כי ביצע עסקאות עם ג'מאל והכל עפ"י היתר, שניתן לו כאמור ע"י המתלונן, שמתכחש להיתר מעין זה. מנגד, עולה גם מעדותו של ג'מאל כי גרסתו בדבר ביצוע העסקאות בהחבא, אך בימי שבת וחג, כפי שהועלתה בחקירתו במשטרה (ס/2, שורה 15) זכתה לתיאור שונה בעדותו בביהמ"ש, ממנה עולה כי המכירות, בחלקן, בוצעו במהלך העבודה שהתרחשה במקום ולעיני כל, כפי שטען הנאשם ומכירה נוספת בוצעה גם בעת שחל יום חג (עמ' 13, שורה 12-13).

גם באשר לאופן בו נתגלו למתלונן מעשי הגניבה הנטענים - מצויות גרסאות שונות, של ג'מאל והמתלונן כאמור.

לכך יש להוסיף את הגרסאות השונות באשר לאופן בו עזב הנאשם את מקום עבודתו, לטענתו, בפיטורין על אתר, שהודעו לו ע"י המתלונן, ומנגד לטענת המתלונן, כי מדובר בעזיבה פתאומית ובלתי ברורה של הנאשם.

יש בכל האמור לעיל, הגם שהנאשם אישר חלק מגרסתו של ג'מאל, אם בדבר ביצוע המכירות ואם באשר לנטילת ההלוואה, כדי לעורר ספק סביר באשר לכך שמדובר בעסקאות שנעשו כולן ללא ידיעתו של המתלונן, זאת כאשר עולה גם, כי בחלקן בוצעו העסקאות, בנוכחות פועלים, באתר הבנייה, בו נכח גם המתלונן, כעולה מדבריו של ג'מאל. מסתבר גם, כאמור, כי המתלונן אינו יודע להצביע על חוסר שנוצר, כתוצאה מגניבה נטענת זו, של "תופי" נחושת, כשהוא מסביר זאת בהיעדר רישומים מדויקים לעניין המלאי, שהיה בידיו, כשעולה עוד כי היחסים בין הנאשם למתלונן עלו על שרטון, טרם הוגשה תלונתו בדבר מעשה הגניבה.

אכן יש בראיות, שהובאו להעלות חשד שאין לבטלו כנגד הנאשם, כי נמנע מלספר למתלונן על דבר כל העסקאות, שביצע עם ג'מאל, כשהחשד נוגע לכך שסכומי כסף, שמסר לו ג'מאל לא הגיעו כלל לידי המתלונן, אך כאמור אין די בו בחשד מתעורר זה, לשמש די לביסוס הנטען כנגד הנאשם, במידה הנחוצה הוכחה במשפט הפלילי (ראה ע"פ 7376/02 ירון כהן נ' מ"י פ"ד נז(4) 558 פסקה 19 לפסה"ד, וכן ע"פ 7474/02 כהן נ' מ"י תק-על2003(3), 2312 פסקה 6 לפסה"ד). ונוכח אותו ספק סביר שמתעורר, אני מורה על זיכויו של הנאשם מהעבירה, שיוחסה לו.

ניתנה היום, כ"ג בניסן התשס"ה (2 במאי 2005), במעמד ב"כ הצדדים והנאשם והודעה בפומבי .

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: