הכרעת דין בתיק פ 393/00

השופט ר. שפירא:

1.         ההליך והמחלוקת שבפנינו

            כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של נסיון לרצח - עבירה לפי סעיף 305 + סעיף 29 לחוק העונשין (4 עבירות); היזק בזדון - עבירה לפי סעיף 452 + סעיף 29 לחוק העונשין (9 עבירות); ונשיאת נשק שלא כדין - עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

על-פי עובדות כתב האישום קרה הארוע נשוא כתב האישום בליל 12/10/00.

התקופה היא תקופת מאורעות אוקטובר 2000 ובאותו היום קרה הארוע הטראגי בשם "הלינץ' ברמאללה". הנאשם היה בעת ההיא חייל בשרות סדיר ושירת כנשק בבסיס צבאי באזור הכרמל. בסמוך לחצות אותו הלילה הגיע הנאשם ביחד עם ידיד אל הבסיס בו שירת, ניגש לנשקיה ולקח לידיו רובה 16-M קצר ומחסנית מלאה ב- 29 כדורים. בהמשך נסע הנאשם עם חברו לרח' יפו בחיפה ופתח באש תוך כדי נסיעה לכיוון חנויות אשר סבר כי הן שייכות לערבים. מהירי נפגעו עוברי אורח וכן נגרם נזק לרכוש.

בהמשך ולאחר שהשלים את הירי חזר הנאשם לבסיסו והסגיר עצמו.

כבר בפתח שמיעת הראיות הודיע בא-כוחו הקודם של הנאשם כי לא יחלוק על חלק גדול מעובדות כתב האישום. למעשה, לא היתה כל מחלוקת בכל הנוגע לעצם ביצוע הירי, הפגיעה ברכוש ובגוף. הנושא היחיד שבמחלוקת היה היסוד הנפשי של הנאשם בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו, דהיינו, האם ניתן לייחס לו את היסוד הנפשי של כוונה, הנדרש לשם הרשעתו בעבירה של נסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין. הסנגור טען אז כי הנאשם פעל תחת השפעת אלכוהול באופן ששלל ממנו את יסוד הכוונה המיוחדת וכי התנהגותו היתה ספונטנית כתגובה ללחץ ולא מתוך כוונה מוקדמת לבצע את העבירה.

ביום 18/11/01 ניתנה הכרעת הדין על-ידי בית משפט זה. הנאשם זוכה מעבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין והורשע בעבירה של נסיון לרצח ובעבירה של היזק בזדון לרכוש, הכל כפי שפורט בכתב האישום.

בסעיף 4 להכרעת הדין מיום 18/11/01 צוין, בין היתר, כי " בכל הנוגע לשכרות, לא נערכה לנאשם בדיקה לקביעת רמת אלכוהול בדם". בית המשפט דן במסגרת הכרעת הדין בטענת השכרות ודחה אותה, זאת לאחר שנקבע מהעדויות השונות, כי גם אם שתה הנאשם הרי שהתנהגותו לא היתה כתוצאה משכרות והוא פעל תוך מודעות והפעלת שיקול דעת, כאשר העבירות בוצעו מתוך כוונה מיוחדת. בית המשפט קבע כממצא עובדתי במסגרת הכרעת הדין כי הנאשם שתה בירה לפני הארוע, ואולם קבע כי לא הוכחה הטענה כי שתה וודקה וכן לא הוכחו הטענות בדבר כמויות השתיה ששתה.

בהמשך, ביום 6/2/02 נגזר דינו של הנאשם. הנאשם הגיש ערעור לבית המשפט העליון. יצוין כי בהליך הערעור מיוצג הנאשם על-ידי עורך-דין אחר, ולא זה שייצגו בשלב הקודם של הדיון בפנינו. ערב הערעור הגיע לידי בא-כח הנאשם חוות דעת על תוצאות בדיקת דם שנערכה לנאשם שעות ספורות לאחר הארוע נשוא כתב האישום. תוצאות בדיקות אלו לא הובאו בפני בית משפט זה בעת שמיעת הראיות, לפני הכרעת הדין או אחריה, וככל הנראה גם לא הובאו לידיעת בא-כוחו הקודם של הנאשם.

ביום 11/9/03 ניתנה החלטה על-ידי הרכב שופטי בית המשפט העליון בע"פ 2454/02. בית המשפט העליון הורה להחזיר את הדיון לבית משפט זה, לשם גביית ראיות נוספות בהתאם להוראות סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, וזאת בכל הנוגע לרמת האלכוהול בדמו של המערער וכן בנוגע לחוות דעת בענין השפעת כמות האלכוהול על התנהגות הנאשם, תוך התייחסות לשאלה באיזו מידה השפיע האלכוהול על קיום כוונה פלילית הנדרשת להוכחת העבירות שבכתב האישום.

בהתאם, קיימנו ישיבות לשמיעת הוכחות, הוגשו לנו חוות דעת ושמענו עדויות של מומחים מטעם שני הצדדים, הכל בשים לב להנחיית בית המשפט העליון.

כעת עלינו להשלים את הכרעת הדין וזאת בשים לב לראיות החדשות שהובאו בפנינו.

2.         כמות האלכוהול בדמו של הנאשם

            שני הצדדים מסכימים למעשה כי נפלה טעות בקביעת הממצאים העובדתיים בהכרעת הדין הראשונה, ככל שהדבר נוגע לכמויות האלכוהול אשר שתה הנאשם לפני ביצוע הירי. יחד עם זאת, חלוקים הם בנוגע לכמות ששתה הנאשם. התביעה טוענת לכמות קטנה מזו שהעיד עליה הנאשם, ומבססת את טיעוניה על עדותו של המוזג בפאב בו בילו הנאשם שבפנינו ושותפו מילנר, שאף הוא נאשם באותה פרשה. הסנגור מבקש לאמץ את גירסת הנאשם.

על-פי עדותו של המוזג ויטאלי, שהוא אדם ניטראלי שאינו קשור לארוע, שתה הנאשם 3 פחיות בירה של 1/2 ליטר וכוסית אחת של 50 גרם וודקה. הנאשם טען בעדותו כי שתה כמות גדולה בהרבה של וודקה, 5 עד 6 כוסיות וכן 2 עד 3 פחיות בירה. על טענתו זו חזר הן בעדותו ת/32 והן ב- ת/34. חוות דעתו של ד"ר גופר (שהיא חוות הדעת אשר לא הוצגה לביהמ"ש בשלב הדיון הקודם), אשר בדק את ריכוז האלכוהול בדמו של הנאשם מספר שעות לאחר הארוע, אינה שוללת את שתי הגירסאות, הן של המוזג ויטאלי והן של הנאשם.

כאמור, נמסרה גירסתו של הנאשם בסמוך למועד מעצרו ובסמוך למועד הארוע. הגירסה אינה נסתרת על-ידי חוות דעתו של מומחה התביעה ד"ר גופר ונתמכת על-ידי חוות דעתו של מומחה מטעם ההגנה, ד"ר פינקלשטיין. בנסיבות אלו, כאשר שני המומחים מחווים דעתם כי גירסת הנאשם אפשרית ומתיישבת עם ממצאי מעבדה, לא ניתן לשלול גירסה זו. סבור אני כי יש להעדיף את גירסת הנאשם הנתמכת בממצאי מעבדה על פני גירסתו של המוזג ויטאלי. אמנם מדובר באדם שאינו קשור לארוע ואין סיבה להניח כי ישקר, ואולם מטבע הדברים אין מוזג בפאב מנהל מעקב רציף אחר כמות השתיה של כל אחד מהלקוחות ואין לצפות ממנו שיזכור במדויק אילו כמויות שתה כל אחד מבאי הפאב.

אשר על כן, אציע לחברי לקבוע כממצא עובדתי כי הנאשם שתה כ- 6 כוסיות של 50 גרם וודקה ו- 2 עד 3 פחיות בירה, כפי שהעיד, וכפי שנתמך בממצאי בדיקת הדם ובחוות הדעת שהוצגו לעיוננו.

3.         מועד צריכת האלכוהול ביחס לביצוע העבירות