הכרעת דין בתיק פ 3912/07

כתב האישום מייחס לנאשם תקיפה הגורמת חבלה של שלמה מימון (להלן המתלונן), בכך שדחף אותו מספר פעמים ונגח בפניו כשעל ראשו קסדה של אופנוע. כתוצאה מן הנגיחה נגרם למתלונן שבר באף שהצריך גיבוס.

בזמן הרלוונטי עבד הנאשם כשליח בסניף "בורגר-ראנץ" ברח' דינגוף בת-א (להלן הסניף או המסעדה). הוא כופר במיוחס לו וטוען שהמתלונן נסע אחריו עד למקום החניה של אופנועי השליחים ליד הסניף, יצא מרכבו ודחף את הנאשם שהצליח להשתחרר מידיו ולהיכנס לסניף. המתלונן נכנס בעקבותיו והנאשם מיהר להסתתר מפניו ונעל עצמו במשרד. הוא אינו חולק על כך שהמתלונן נחבל בפניו, אך טוען שאינו יודע כיצד נגרמה החבלה- ראה עמ' 5.

תמצית ראיות התביעה:

עדות המתלונן

א. החנה את רכבו ברח' קינג ג'ורג' והלך לעבר מסעדה הנמצאת בסמוך ל"בורגר ראנץ". בטרם הספיק להגיע למסעדה, הופיע לידו הנאשם כשקסדה על ראשו, הרים את החלק שכיסה פניו, שאל את המתלונן מדוע הוא מסתכל עליו ותקף אותו. וכך מתאר העד את שארע: "התחיל לדחוף אותי עם שתי הידיים שלו. הקטנוע שלו היה בצד...זה קורה ממש צמוד למדרכה. אני הייתי בהלם מוחלט כי לא ראיתי אותו מימיי ואז הוא סגר את המכסה של הקסדה ונגח אותי עם הקסדה בפנים...יצא לי שפריץ דם מהאף...נפגעתי בגשר האף ירד לי הרבה מאד דם." - עמ' 10 ש' 7- 13.

ב.      המתלונן רץ לסניף, נכנס לשירותים לשטוף פניו והניח קרח שקיבל מאחת הבחורות בסניף. בשלב הזה הנאשם ניגש אליו, ביקש סליחה ושלא יתלונן נגדו במשטרה. המתלונן לא ענה לו וכעבור זמן קצר עזב את המקום. לדבריו, בעת שהנאשם תקף אותו, לא ידע שהוא שליח ב"בורגר ראנץ" ונכנס לסניף לטפל בעצמו מכיוון  שזה היה הכי קרוב.

ג.       המתלונן הלך בליווי חבר לקבלת טיפול רפואי בקופ"ח זמנהוף. במשך יומיים סבל מסחרחורות וכאבי ראש עד שאביו לקח אותו לבי"ח בלינסון שם נותח באף. הוגשו תעודה רפואית ת/1 מבי"ח בלינסון וצילום פניו של המתלונן אחרי הטיפול בזמנהוף- ת/2. לאחר הניתוח המשיך לסבול מכאבים וחש ברע  ועד היום יש לו קשיי נשימה.

ד.      לאחר קבלת הטיפול בזמנהוף הלך למשטרה להגיש תלונה. השוטרים ביקשו עזרתו באיתור הנאשם ולשם כך חזר אחרי כמה ימים לסניף, ברר את הטלפון של המנהל וממנו קיבל את שם הנאשם. נערך לו מסדר זיהוי תמונות בו זיהה את הנאשם. מוסיף ואומר המתלונן, כי ראה את פני הנאשם בזמן שפנה אליו ברחוב ודחף אותו וכן כשניגש אליו לבקש סליחתו (עמ' 13 ש' 24- 25).

ה.     בחקירתו הנגדית הוסיף ואמר המתלונן:

הכחיש שרדף אחרי הנאשם או שהיתה ביניהם תקרית תוך כדי הנסיעה. לטענתו, לא נכנס לסניף על מנת לרדוף אחרי הנאשם, אלא משום שזה היה המקום הכי הקרוב בו יכול היה לטפל בעצמו. בסניף נוצרה סביבו התקהלות. הנאשם עמד במרחק של כמה מטרים ממנו ואנשים תפסו אותו מחשש שימשיך להרביץ לו. המתלונן הכחיש שהנאשם או מי מהנוכחים טענו כנגדו באותו מעמד שהוא זה שדחף את הנאשם והאחרון התגונן מפניו.

המתלונן הכחיש שאיים בתביעה נגד הסניף וטוען שעד היום לא הגיש כל תביעה.

         לבקשת ההגנה הוגשו שתי הודעותיו של העד במשטרה- נ/1 ו- 2.

עיקרי עדותה של תמי חלץ- רוזנברג (להלן תמי)

א.     ביום האירוע עבדה כמנהלת משמרת בסניף. בעת שהיתה במשרד התפרץ לסניף אדם שאפו מדמם וצעק שיתבע את  ה"בורגר ראנץ". אחרי זמן מה הגיע הנאשם והיה דין ודברים בין השניים. המתלונן טען שהנאשם פצע אותו עם הקסדה והנאשם אמר שהיה עימות ביניהם המתלונן תקף אותו והוא הגן על עצמו. הנאשם ביקש מהמתלונן שיסלח לו ולא יפנה למשטרה.

ב.      בחקירתה הנגדית הוסיפה ואמרה:

-          מנהל הסניף לא היה מרוצה מעבודת הנאשם ושקל לפטר אותו.

-          העדה לא ראתה מי מהשניים נכנס לסניף ראשון וכן לא ראתה שהנאשם הסתגר באחד המקומות בסניף ואינה יודעת מהיכן הגיע למשרדה.

-          אינה יודעת אם נערך ברור עם שליחים אחרים והאם הם ראו את מה שקרה בין המתלונן לנאשם. העדה הכחישה דברי הנאשם כי חבריו השליחים טענו באותו מעמד שהנאשם לא עשה דבר.

-          העדה חזרה וציינה שנבהלה מהאירוע וכעסה על הנאשם.