הכרעת דין בתיק פ 3904/05

כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של קבלת רכוש שהושג בעוון, זיוף מסמך בכוונה לרמות, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בניגוד לסעיפים 312, 418, 420 ו-415 בהתאמה.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריכים לא ידועים בסמוך לחודש ינואר 2000, קיבל הנאשם 6 שיקים שונים כמפורט בכתב האישום, משוכים על חשבון 376108 של בנק דיסקונט, ביודעו שהם הושגו בעוון, דהיינו נגנבו משלמה אשר (להלן: "המתלונן"). עוד נטען, כי הנאשם זייף את השיקים הנ"ל במרמה, בכך שרשם על גביהם סכומים בספרות ובמילים, מילא בהם תאריך ומסר אותם לאחרים במטרה לקבל במרמה את תמורתם.

ייאמר כבר עתה, כי לאחר בחינת חומר הראיות, המסקנה היא שהתביעה לא הרימה את הנטל להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר, ולכן יש לזכותו מהעבירות שיוחסו לו.

אין מחלוקת, כי בתאריך בלתי ידוע בחודש ינואר 2000 נגנב פנקס שיקים ריק של המתלונן, פנקס שהוזמן על ידו יחד עם 4 פנקסים נוספים מבנק דיסקונט, שם מתנהל חשבונו, ונעלם בנסיבות לא ברורות, בלא שיגיע ליעדו (ראה הודעת המתלונן שהוגשה בהסכמה -ת/1).

אין גם מחלוקת, כי שיקים מסוימים מאותו פנקס זויפו במרמה ונעשה בהם שימוש על ידי הפצתם לאחרים (ראה גם דברי המתלונן וכן דברי דניאל טביב שהודעתו ת/3 הוגשה בהסכמה).

בבקשתה להרשיע את הנאשם בקבלת ששה שיקים גנובים מתוך הפנקס הנ"ל ובזיופם, כמפורט בכתב האישום, נסמכת התביעה על ראיה אחת ויחידה והיא הודייתו של הנאשם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהודעה שנגבתה ממנו במשטרה  ביום 7.11.01 (ראה ת/6).

לטענת ב"כ התביעה, מנוסח ההודעה עצמה ניתן לראות כי הנאשם ידע מה הוא סח וכי דבריו באותה הודעה היו דברי אמת. הנאשם, לדברי ב"כ התביעה, ידע לאבחן היטב בין עובדות בהן היה נכון להודות ובין פרטים אותם הכחיש ושלל.

את טענות ההגנה ניתן לסכם כדלקמן:

א.                      דברי הנאשם בהודעתו ת/6 היו דברי כזב, חסרי בסיס, שהושמעו על ידו כדי לרצות את חוקריו, מתוך לחץ ובתקווה להשתחרר ממעצרו. הנאשם עשה כן כאשר לא היה מיוצג וכאשר לא הוסברה לו זכותו להיוועץ בעורך דין. לראיה- שלימים, הנאשם התכחש לאותה גרסה ושינה אותה בהודעה נוספת שנגבתה ממנו ביום 16.6.04 (ראה ת/7).

ב.                      עיון בהודעה גופה מלמד, שהנאשם לא ידע על מה הוא סח. מדובר בהודעה סתמית, שגם אילו נדחתה טענת הנאשם באומרו כי מסר דברי כזב לחוקריו מתוך לחץ- לא ניתן לראות בדבריו באותה הודעה משום הודאה בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ג.                        אין בנמצא ראיה שניתן לראות בה "דבר מה נוסף" בנסיבות העניין.  לדברי ב"כ הנאשם המשטרה לא הצליחה לאמת אף אחת מהעובדות אותן מסר הנאשם בהודעתו, מה שמעיד, כי מדובר בהודאת סרק שאין מאחוריה דבר.           

דיון ומסקנות:

1.         למקרא הראיות השונות נקל להגיע למסקנה, כי בפנינו חקירה שטחית שלא מוצתה די הצורך. בסופו של יום, נותרו חסכים ראייתיים וסימני שאלה, שבגללם, כפי שכבר צוין קודם,  לא ניתן לטעמי לבסס את הרשעת הנאשם מעבר לספק סביר.

ככל שניתן להבין, הנאשם זומן לחקירה במשטרה  בחודש נובמבר 2001 בנסיבות לא לגמרי ברורות ואז הוצגו לו שיקים שונים מבין אלה שנגנבו כשנה קודם לכן מפנקס השיקים של המתלונן, תוך שהוא נחשד בגניבתם ובזיופם. הנאשם התייחס לכל אחד מהשיקים וגרסתו בכללותה הייתה כי "קנה" את השיקים בנסיבות שאותן לא זכר לפרט, מילא בהם תאריך וסכום והעביר אותם הלאה לאנשים שונים בתמורה לעמלה מסוימת. הנאשם טען, כי גלגל את השיקים בנסיבות שאינן זכורות לו "כדי לשרוד" כהתבטאותו (ת/6 עמ' 3 ש' 56).

התביעה, אשר הייתה ערה לחולשת הראיות נגד הנאשם, פנתה בחודש פברואר 2004 למשטרה בבקשה להשלמת החקירה (ראה נ/1), אך התוצאה היחידה של אותה השלמה הייתה התכחשות של הנאשם לדברים שמסר בחקירתו הראשונה וכפירה מוחלטת בביצוע העבירות אשר יוחסו לו. פרט לכך, לא צלחו הניסיונות להשלים את החקירה, לא אותרו אנשים נוספים מבין אלה שצוינו בבקשת התביעה וגם הניסיון לבצע השוואה בין כתב היד שעל גבי השיקים המזויפים וכתב היד של הנאשם- לא צלח (ראה מזכר ת/8).

            כאמור, הראיה היחידה נגד הנאשם היא אותה הודייה שמסר בחקירתו הראשונה ת/6 והשאלה שיש להכריע בה בענייננו היא האם ניתן מכוח ראיה זו בלבד, על רקע טענות ההגנה,  להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו.

2.         ככל שהדבר מתייחס לנסיבות גביית ההודעה ת/6, ייאמר כבר עתה, כי התקשיתי לתת אמון בדברי הנאשם עת תיאר את נסיבות חקירתו ואת הסיבות שבגללן, לטענתו, הוא מסר דברי הבל כוזבים במשטרה. הנאשם עשה רושם של אדם מניפולטיבי, הוא הילך סחור סחור בניסיון להשיב על דברי ב"כ התביעה והתקשה להסביר מדוע בכל זאת, אם מסר דברי כזב מחמת שהיה לחוץ, מחמת שרצה להשביע רצון חוקריו, הוא בכל זאת בחר שלא להודות בעובדות מסוימות, לרבות בשיק שמסר כביכול לאדם בשם ארז אהרוני.  הנאשם לא ידע להשיב על שאלת ב"כ תביעה מהו החלק האמיתי בהודעתו ומה היה פרי דמיונו.

גרסת הנאשם לפיה כל מטרתו הייתה למסור גרסה כדי להשתחרר ולהגיע הביתה, נסתרת  מיניה וביה לנוכח דברי עצמו, עת הודה, שהוא ידע באותה עת שהוא דרוש לחקירה גם במפלג הונאה (ראה גם ת/4 ו-ת/5).

כמו כן, לא ברור, אם כטענת הנאשם הוא מסר גרסת כזב, מדוע בחלוף תקופת הלחץ לא שב למשטרה כדי לשנות את גרסתו ולספר את ה"אמת". מדוע המתין 3 שנים עד שזומן, שלא ביוזמתו, לחקירה נוספת כדי לספר את גרסתו העכשווית.