הכרעת דין בתיק פ 3871/02

כללי:

1.         הנאשם הועמד לדין באשמה של תקיפה חבלנית של אשתו, אימן סעדה (להלן: "המתלוננת"), בניגוד לסעיף 382(ג) לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

2.         עפ"י עובדות כתב האישום, הנאשם סטר מספר פעמים בפניה של אשתו, דחף אותה על המיטה, הניף אותה מהמיטה ע"י חניקה וזרק אותה שוב על המיטה, חבט בה באמצעות חגורה, בפנים, בכתף השמאלית וברגלה השמאלית. כמו כן היכה בה מכות אגרוף בראשה. כתוצאה מהמכות, נחבלה המתלוננת בחלקי גופה השונים.

3.         א.         ישיבת  ההוכחות  הראשונה  היתה  ביום 17/11/02 ומאז, במשך כ- 3 שנים

 התחמקה המתלוננת ביודעין ממתן עדות בביהמ"ש, הוצאו נגדה צווי הבאה, היא התחייבה להגיע, אך שוב לא התייצבה וחוזר חלילה.

ב.         נוכח זאת, שוחרר הנאשם ממעצר עד תום ההליכים ובהחלטתי מיום 4/5/03 אסרתי על הנאשם ליצור קשר עם אשתו, בין במישרין ובין בעקיפין.

ג.          בשל הקושי לאתר את העדה, עוכבו ההליכים בתיק, עד שאותרה ונעצרה ולא שוחררה אלא לאחר שהעידה בביהמ"ש.

ד.         לאורך כל התקופה, במספר לא מבוטל של דיונים שהתקיימו בביהמ"ש, כאשר נשאל הנאשם על ידי ביהמ"ש היכן נמצאת  אשתו, תמיד היתה תשובה מוכנה בפיו, כי אין לו קשר עם אשתו ואינו יודע היכן היא מתגוררת, תגובה שנראתה תמוהה ובלתי סבירה.

ה.         "המרצע יצא מהשק", כאשר המתלוננת עלתה על דוכן העדים וסיפרה, כי מאז שהנאשם שוחרר ממעצרו בתיק זה, הם מתגוררים ביחד ואף נולדה להם בת שהיא בת שנה ו- 3 חודשים (נכון ליום העדות 8/9/05 - ח.כ.).

ו.          הנאשם העלים במודע ובעזות מצח את העובדה שהוא מתגורר עם אשתו ובה בעת לא חדל לטעון לעינוי דין ואף ביקש את זיכויו מחוסר ראיות. לא זו בלבד שהנאשם תעתע בביהמ"ש וגרם להתמשכות ההליכים בתיק, אלא שהפר את הצו שאסר עליו להתרועע עם אשתו.

פרשת התביעה:

4.         המתלוננת העידה, כי היא נשואה לנאשם 8 שנים וכי הוא בעל טוב ואב טוב לארבעת ילדיהם. לדבריה, הארוע נשוא כתב האישום, היה ארוע חריג וחד פעמי.

            בשבוע האחרון, עובר לארוע, חל שינוי בהתנהגות הנאשם, היא חשדה בו שהוא בוגד בה עם חברתה, הדבר פגע בה ובעקבות כך נוצר ביניהם מתח וכאשר הנאשם הגיע הביתה, פרץ  ביניהם ויכוח קולני.

            בעלה היכה אותה עם ידיו בפניה, בכתף, ביד שמאל וברגל שמאל וכתוצאה מהמכות נגרמו לה סימנים כחולים. היא היתה בחודשי הריונה הראשונים ועקב חוסר שתיה היא סבלה מכאבי בטן חזקים ולכן הגיעה לבית החולים לצורך בדיקה.

5.         המתלוננת סתרה את הודעתה במשטרה בנקודות מהותיות ועל כן הוכרזה עדה עויינת והודעתה הוגשה לפי סעיף 10א' לפקודת הראיות (ת/2).

6.         בהודעה במשטרה מסרה המתלוננת, כי בתקופה האחרונה בעלה עובד במשך כל היום ומזניח אותה ואת הילדים.

            ביום הארוע היא ביקשה מבעלה שיפסיק לעבוד שעות ארוכות ועקב כך התפתחה ביניהם מריבה קולנית במהלכה בעלה נתן לה סטירות בפנים, הוא זרק אותה על המיטה, אחר כך אחז בצווארה והרים אותה מהמיטה בכח בתפיסת חנק והיא חשה שהיא נחנקת. היא  ברחה לפינת החדר ובעלה הוציא חגורה מהמגירה והיכה בה עם הצד של האבזם בכתף שמאל, ברגל שמאל  ובפנים ונתן לה מכות אגרוף בראש. היא הראתה לשוטר שגבה את הודעתה, רס"מ צבי חייט, שריטות בלחי שמאל. אחרי שבעלה היכה אותה הוא עזב את הבית. היא חשה סחרחורת ונפלה. היא ביקשה מבתה לקרוא לשכנה וכשזו באה, היא התקשרה מהטלפון של השכנה לאמה. אמה הגיעה ולקחה אותה לבית חולים וולפסון ושם היא סיפרה שבעלה היכה אותה.

            בשעת גביית ההודעה, המתלוננת אמרה לשוטר שהיא חשה כאבים בראש ובגוף כתוצאה מהמכות.

            לדבריה, בעלה אינו אלים כלפיה וזו פעם ראשונה שנהג כלפיה באלימות.