הכרעת דין בתיק פ 3869/05

הנאשם הועמד לדין בגין שני אישומים שונים שעניינם קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף, עבירות לפי סעיפים 415 סיפא + 418+ 420 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

באישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, נטען כי במהלך השנים 2000-2001 יצר הנאשם קשר עם סלימאן שמאמה, נהג מונית מכפר אבו סנאן והציג את עצמו במרמה כרופא המועסק בבית חולים בנהריה. הנאשם הציע למתלונן כי יהיה הנהג הפרטי שלו ויסיע אותו לבית החולים בנהריה וכן למקומות נוספים והבטיח למתלונן כי יקבל תשלום בסוף כל חודש.

בנסיבות אלה, הנאשם זייף מסמכים של גורמים שונים מבית חולים נהריה, ביניהם אף מסמכים מקוריים של בית החולים, הציג אותם בפני המתלונן על מנת לזכות באמונו ולגרום לו לחשוב כי יקבל תשלום מבית החולים עבור ההסעות שקיבל בחינם במרמה וזאת כששווי הנסיעות היה 80,000 ש"ח.

באישום השני נטען כי בשנת 2001, פגש הנאשם את מר עומר בדראן מכפר כאבול, שעבר תאונת עבודה וסבל מכאבים בכתף.

הנאשם הציג את עצמו במרמה כרופא מבית חולים נהריה אשר משתתף אף בועדות של המוסד לביטוח לאומי כרופא והציע למתלונן כי יעזור לו לקבל אחוזי נכות מבל"ל.

בנסיבות אלה הנאשם הציג בפני המתלונן מסמכים מקוריים של בל"ל עם פרטיו של המתלונן שטען כי הוגשו לבל"ל על מנת לזכות באמונו וביקש מהמתלונן כספים עבור הטיפול בתביעה שהגיש כביכול לבל"ל והמתלונן שילם לו סך של 6,000 ש"ח.

כן זייף הנאשם מסמך הנחזה להיות מכתב הפניה של המתלונן לקבלת יעוץ רפואי שנכתב ע"י רופא מבית החולים בנהריה, והציג לו אותו על מנת לגרום לו להאמין כי הוא מטפל בתביעתו. הנאשם אף לקח את המתלונן עימו לבית החולים "איכילוב" ואמר לו במרמה כי נפגש עם הועדה שאישרה לו 25% נכות וכי הוא עתיד לקבל כספים מהביטוח הלאומי.

בישיבת בית המשפט מיום 6.6.06 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן.

ב"כ הנאשם עתר להפנות את הנאשם לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר בו תבחן אפשרות אי הרשעתו בדין.

ב"כ המאשימה התנגדה וטענה כי הינה מתכוונת לעתור לעונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת בתיק, כך שגדר המחלוקת אינה בשאלה אם להרשיע את הנאשם אם לאו.

בטיעוניה לעניין אי הרשעת הנאשם, עתרה ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשם בדין, תוך שהינה מציינת את חומרת המעשים וריבוי המקרים והפנתה אף למסקנות שירות המבחן.

מאידך, בהתייחסו אל מסקנות התסקיר טען ב"כ הנאשם כי אין ללמוד מהמנעות שירות המבחן מליתן המלצה טיפולית כי התסקיר שלילי, אלא ששירות המבחן התלבט באשר להמלצה הנכונה והשאיר זאת לשיקול דעת בית המשפט.

ב"כ הנאשם ציין את חלוף הזמן מאז התרחש האירועים ואת העובדה כי הנאשם פיצה את המתלוננים בסכומים אותם גבה מהם.

ב"כ הנאשם הדגיש את הפגיעה הקשה לה צפוי הנאשם אם יורשע בדינו, כאשר, לטענתו, מאז האירועים נשוא תיק זה, מנוע הנאשם מלהבחן בבחינת ההסמכה לצורך קבלת רשיון לעסוק ברפואה ובני משפחתו אינם זכאים למעמד של אזרחים או תושבי קבע ובכך נמנעת מהם האפשרות של קבלת שירותים בסיסיים מהמדינה כגון שירותי בריאות.

ב"כ הנאשם הגיש פסיקה לתימוכין בטענותיו.

כבר נקבע לא אחת כי בית המשפט יעשה שימוש זהיר ביותר ב"אי הרשעה" וכי הליך זה ינקט אך במקרים יוצאי דופן ביותר, כאשר עצם ההרשעה תהווה "מכת מוות" לנאשם ולא תעמוד בכל פרופורציה והתאמה לנסיבות האישיות של הנאשם ולמהות העבירה בה הורשע.

בספרו של כב' השופט קדמי, "על סדר הדין בפלילים" עמ' 938 נאמר על ידו לענין זה כי:

"בית-המשפט לא ישתמש בסמכות יוצאת דופן זו אלא בנסיבות נדירות ביותר, כאשר יש בעצם ההרשעה משום תגובה חריפה באורח קיצוני למעשה העבירה מחד גיסא, ובנסיבות העניין אין מקום לענישה אלא להעמדה במבחן.

נסיבות נדירות כאלה נוצרות בדרך-כלל על רקע של נסיבות אישיות - כגון: גיל, מצב בריאות, מוצא משפחתי,- כאשר ההרשעה כמוה כ"מכת מוות" לנאשם; ואילו גם אם יורשע,- לא יוטל עליו אלא מבחן, לא משום שהוא זקוק לו אלא על-מנת להימנע מענישה".