הכרעת דין בתיק פ 3857/05

הנאשם מואשם  שב- 29.9.2002 בשעה 17:00 דחף את שכנו אפרים דל, יליד 1942 (להלן: "המתלונן"), הפילו, ובהיותו על הרצפה בעט בצלעותיו ובראשו (להלן: "התקיפה"). על פי כתב האישום כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן סימן כחול, שפשוף באף ואדמומיות סביב עין ימין. כמו כן, מיוחס לנאשם, שאיים להרוג את המתלונן ולשבור את ראשו, לאחר שזה האחרון הגיש נגדו תלונה במשטרה.

לביסוס אשמת הנאשם העידה התביעה את החוקרת רס"ב מירב שור (עמ' 11-10 לפרוטוקול) ואת המתלונן (עמ' 19-15 לפרוטוקול). החוקרת  גבתה הודעת הנאשם (ת/1) ורשמה זכרון דברים (ת/2). במהלך חקירתו הנגדית של המתלונן  הוגשו הודעתו (נ/1), טופס דיווח מד"א (נ/2) ותעודה רפואית (ת/4). 

הנאשם היה העד היחיד להגנה (עמ' 24-19 לפרוטוקול). במהלך עדותו הוגשו תלונות (נ/3, נ/4, נ/5), חשבונית (נ/6) וטופס מבית חולים "איכילוב" (נ/7).

מהחומר שבפני עולה תשתית כדלקמן

1.      הנאשם, יליד 1968 מתגורר משנת 2000 בבית מספר 52 ברחוב בן יהודה בתל-אביב .

2.      המתלונן, יליד 1942 נכה, עבר להתגורר בדירה שמתחת לדירת הנאשם בספטמבר 2002 ובמהלך חודש ספטמבר בוצעו בדירתו שיפוצים.

3.      במספר הזדמנויות, דרש הנאשם מהמתלונן לנקות את המרפסת שלו (ת/1 ש' 31 ואילך), וזאת משום שהמרפסת הזדהמה עקב השיפוצים שבדירת המתלונן;  הנאשם ראה את המתלונן אחראי לניקויה.

4.      השניים חלוקים באשר להיענות המתלונן לדרישות הנאשם. המתלונן טוען שניקה כפי שנדרש (נ/1 ש' 12, עמ' 15 ש' 12- 14), בעוד שהנאשם כופר בכך (עמ' 19 ש' 24 -25), להוציא פעם אחת (עמ' 20 ש' 11).

5.       בתאריכים 1.09.02, 26.09.02 וביום האירוע 29.11.02 התלונן הנאשם במשטרה בגין גרם נזק לרכוש כעולה מ נ/3-נ/5, לטענתו הגיש התלונות בגין המטרדים שהמתלונן גרם לו. המתלונן לא זכר שהוגשו נגדו תלונות (עמ' 18 ש' 22).

6.      בתאריך שבכתב האישום נענה המתלונן לדרישת הנאשם, ירד לדירתו עם מטאטא (הנאשם עמ' 19 ש' 13-15).

7.      אין הסכמה באשר למה שקרה בין השניים בהיות המתלונן בדירת הנאשם. לטענת המתלונן, הוא ניקה כמיטב יכולתו. כשסיים עלב בו הנאשם, אמר שינקה עם הלשון (עמ' 15 ש' 20-21), ותקף אותו. לטענת הנאשם, המתלונן נכנס לדירה, השתולל, תקף אותו עם המטאטא, וגרם נזקים למכונת הכביסה ולדלת ארון (עמ' 20 ש' 13-19). אין מחלוקת שהמתלונן נפל בדירת הנאשם (הנאשם עמ' 20 ש' 16, המתלונן עמ' 17 ש' 19), ועזב את הדירה בלוויית חברו (הנאשם עמ' 20 ש' 26-27 ועמ' 21 ש' 2 המתלונן  עמ' 16 ש' 2).  

8.      אין מחלוקת שביוזמת המתלונן ו/או מי מטעמו הוזעקו משטרה ומד"א. כמו כן אין מחלוקת שבשעה שהשוטר הגיע למקום, הנאשם לא היה בדירתו.

9.      גם המתלונן וגם הנאשם פנו לבית חולים איכילוב בו ביום, כעולה מהמוצגים ת/4 (ביחס למתלונן) ו -  נ/7 (ביחס לנאשם).

10.  חברו של המתלונן לא נחקר, כך שהמתלונן והנאשם הם העדים היחידים לאירוע.

טענות ב"כ הצדדים

התובעתביקשה באופן טבעי להאמין למתלונן, שלגישתה שמסר גירסה עיקבית כמשתקף מהדו"ח ת/2, מההודעה נ/1 ומהעדות בבית המשפט. גירסת המתלונן לא רק שלא נסתרה,  היא נסמכת בתעודה הרפואית ת/4 ובדו"ח מד"א.  מכולם עולה שלאחר האירוע סבל המתלונן סבל כאבים בפלג גופו העליון. התובעת לא התעלמה מאי התאמות מסויימות בגירסת המתלונן, לדעתה אין בסתירות אלו לקעקע את אמינותו של העד. מה עוד, שהנאשם לא הכחיש קשר בין החבלה שנגרמה לפניו של המתלונן ולמגע הפיסי שארע ביניהם.

הסניגור ביקש כמובן לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק. לגישתו, אין די בעדותו היחידה של המתלונן לביסוס הרשעה, לנוכח ארבע סתירות שלא ניתן ליישב ביניהן, וזאת בנוסף לחוסר ההיגיון הבסיסי שבגירסה לכשעצמה. לדעתו, אילו רצה הנאשם לתקוף את המתלונן, היה עושה זאת עת נפגשו בחדר המדרגות, ולא היה טורח להזמינו לדירתו פנימה. גירסת המתלונן נחלשת עוד יותר נוכח מחדלי החקירה, המצדיקים לכשעצמם זיכוי, כעולה מתקדימים שהציג.

לאחר ששמעתי העדים והטיעונים ובדקתי המוצגים שהוגשו בפני הגעתי למסקנות כדלקמן: