הכרעת דין בתיק פ 385/98

כללי

1.     בכתב האישום שלפני מיוחסות לנאשמים, טגר בע"מ (להלן - טגר) ובעליה אהוד ארזי (להלן - ארזי), אס.אר.אס הנדסה וסוכנויות בע"מ (להלן - אס.אר.אס) ובעליה אלי שיפמן (להלן - שיפמן), שהיו קניינים של חלקי חילוף תעופתיים מאת ממשרד הביטחון (להלן - משהב"ט), עבירות על חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן - החוק), בהיותם צדדים להסדרים כובלים.

באישום הראשון מיוחסת לנאשמים עבירה של הסדר כובל בקשר לרכישת מתואמת של ציוד מטוס המיראז' ממשהב"ט. באישום השני נטען, שהנאשמים 1 ו-2 (טגר וארזי) יחד עם חברת קמטק מערכות בע"מ (להלן - קמטק) ודוד בן אברהם מנשה (להלן - מנשה), היו צדדים להסדרים כובלים בתחום חלקי חילוף למסוק "Bell", הסדרים שהתייחסו בעיקר לרכישה ומכירה משותפת של חלקי חילוף של המסוק. על-פי האישום השלישי, נאשמים 1, 2, קמטק  ומנשה היו צדדים להסדר כובל בתחום חלפי אוויוניקה. גם כאן ההסכמה נשוא ההסדר הכובל הנטען התייחסה לרכישה משותפת של החלפים, שיווק ומכירה משותפים וחלוקת הרווח. האישום הרביעי מייחס לנאשמים 3, 4, קמטק ומנשה עשיית הסדרים כובלים בנוגע לחלקי חילוף של טיל ההוק. באישומים 5 ו-6 נטען, שהנאשמים 1, 2, קמטק ומנשה היו צדדים להסדרים כובלים במסגרתם הם רכשו במשותף חלקי חילוף תעופתיים בכמויות גדולות בעסקאות שנודעו בשם "לוט מדורים 2" (אישום מס' 5) ו"לוט מדורים 1" (אישום 6). באישום השביעי נטען שהנאשמים 1, 2, קמטק ומנשה היו צדדים להסדרים כובלים בתחום חלקי חילוף מסוג C-130 למנועי T-56.

כתב האישום הוגש במקורו גם נגד קמטק ומנשה ופרשת התביעה כולה נוהלה גם נגד נאשמים אלה. בשלב מאוחר של הדיון הופרד האישום בעניינם של קמטק ומנשה מעניינם של הנאשמים האחרים. הואיל וכתב האישום מייחס לנאשמים שנותרו עשיית הסדרים כובלים עם קמטק ומנשה, אין מנוס מלהתייחס בהכרעת דין זו גם לעניינם של האחרונים, הגם שהם אינם עוד נאשמים בתיק זה ועניינם נדון, בנפרד, בפני הרכב אחר.

אישום 1 - עסקת המיראז'

2.     באישום זה מיוחסת לנאשמים עבירה של הסדר כובל בכך, שהסכימו לשתף ביניהם פעולה בתחום חלקי חילוף למטוס ולמנוע מטוס המיראז'. הסכמה זו כללה, לפי הנטען, יצירת מלאי משותף של חלקי חילוף, רכישה משותפת של חלקי החילוף ממשהב"ט, שיווק ומכירה משותפים, חלוקת רווחים בין השותפות להסדר וכן חלוקת שוק בכל הנוגע לשיווק חלקי החילוף, על-פי מדינות היעד, בין החברות הנאשמות.

3.     העובדות העיקריות שהוכחו לגבי אישום זה, שרובן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, הן העובדות הבאות:

מטוס המיראז' יצא משירות בחיל האוויר במהלך שנות ה-70'. מרבית מטוסי המיראז' שהיו בידי חיל האוויר נמכרו למדינות אחרות, אך בידי חיל האוויר נותר מלאי גדול של חלפים למטוס זה. מלאי זה כלל, הן חלקי חילוף והן מערכות עיקריות כגון: מנוע המטוס מסוג ATAR.

ביום 17.1.1990 פנה שיפמן לדוד דוד, שהיה ראש תחום אוויר-ים בחטיבת העודפים בסיב"ט (סמנכ"ל ליצוא בטחוני) והודיע לו, כי אס.אר.אס מעוניינת לרכוש ממשהב"ט מלאי חלקי חילוף למנוע מטוס המיראז' (מנועי ATAR) המצויים בידי משהב"ט וחיל האוויר (ראה ת/80 ועדותו של שיפמן, פרוטוקול מיום 29.6.03, עמ' 831). בהמשך, ביום 22.1.1990, העלה שיפמן את פנייתו על הכתב והציע לרכוש את כל מלאי חלקי החילוף של מנועי ATAR הנמצאים במחסני ממ"ן בסכום כולל של  מיליון דולר (ת/100). בהמשך המשא ומתן הציעה אס.אר.אס להרחיב את היקף העסקה, באופן שזו תכלול גם חלפים לגוף מטוס המיראז'.

לטענתו של שיפמן, ביום 18.3.1990 התקשר אליו דוד דוד והודיע לו על הסכמת משהב"ט למכירת כל חלקי החילוף של מטוס המיראז', כולל המבנה והגוף, במחיר של 2.1 מיליון דולר. שיפמן הסכים, לדבריו, לרכוש את הממכר במחיר זה, ובכך, להשקפתו, נכרת בין הצדדים הסכם מחייב. אציין כבר עתה, שהשאלה אם נקשרה באותו השלב בין אס.אר.אס לבין משהב"ט עסקה מחייבת לגבי רכישת חלקי מטוס המיראז', הייתה שנויה במחלוקת בין אס.אר.אס לבין משהב"ט. זאת, אף כי נראה שגם במשרד הביטחון לא הייתה בעניין זה תמימות דעים בין נושאי תפקידים שונים. מכל מקום, גם על המאשימה מקובל בסיכומיה שבאותו מועד (18.3.90) אכן הושגה "הבנה כלשהי בדבר רכישת הציוד האמור במחיר של 2.1 מיליון דולר בין אס.אר.אס לבין דוד דוד" (סעיף 34 לסיכומי המאשימה; עדותו של שיפמן, פרוטוקול 29.6.03, עמ' 833-834, והמכתבים ת/80 ו-ת/98).

            במקביל למשא ומתן שניהלה אס.אר.אס עם משהב"ט בדבר רכישת החלפים, היא ניהלה משא ומתן למכירתם של חלפים אלו עם חברה מארגנטינה בשם הליטכנו, אשר עבדה ישירות עם חיל האוויר הארגנטינאי בנושא שיפוץ מנועים. לאחר הסיכום שנעשה, לגישתה של אס.אר.אס עם משרד הביטחון ביום 18.3.90, הודיעה אס.אר.אס ללקוחתה בארגנטינה, חברת הליטכנו, תוך שהיא מתבססת על סיכום זה, שבידה התחייבות של משהב"ט למכירת הציוד. על יסוד הודעה זו ניגשה הליטכנו למכרז של חיל האוויר הארגנטינאי וזכתה בו ביום 28.3.90 (ת/81, ת/83).

ביום 21.3.1990 הגישה גם טגר הצעה למשהב"ט לרכישת כל הציוד הקיים במחסן ממ"ן ושייך למנוע המיראז' בסכום של 2,150,000 דולר (ראה: עדותו של ארזי, פרוטוקול 14.4.03, עמ' 554; מוצגים נ/118 (נ/202)).

            שיפמן טען בעדותו כי אותה עת הוא לא ידע שחברת טגר הגישה אף היא הצעה למשהב"ט לרכישת הציוד (עמ' 895). המאשימה חולקת על גרסה זו של שיפמן, וטוענת, כי זה ידע בזמן אמת על הגשת הצעתה של טגר, מה שנתמך בתרשומת שערך עו"ד אילן שביט, פרקליטה של אס.אר.אס, ביום 6.5.1990 (נ/199).

לטענת המאשימה, בעקבות הגשת הצעתה של טוגר, ומשהוברר שקיימים שני מציעים המעוניינים לרכוש את הציוד, הוציא משהב"ט את הציוד למכירה במכרז. גם ארזי אמר בעדותו, כי הוא משער שהצעתו היא שגרמה להוצאת ציוד המיראז' למכרז (פרוטוקול 28.4.03, עמ' 627).

אס.אר.אס טוענת, מנגד, כי הצעתה של טגר הייתה הצעה שהוזמנה על-ידי משהב"ט, במטרה לשחרר את משהב"ט מהסיכום עם אס.אר.אס ולאפשר לו להשיג מחיר גבוה יותר עבור הציוד. ראייה לכך מוצא שיפמן במחיר שהוצע על-ידי טגר, שהיה קרוב מאד למחיר שסוכם עמו (עדותו של שימפן בעמ' 895).

ביום 22.3.1990, פנה דוד דוד בכתב אל מספר חברות, ביניהן אס.אר.אס וטגר, והזמינן להודיע בכתב אם הן מעוניינות ברכישת ציוד המיראז' כחבילה (ת/99, נ/203).

משנודע לשיפמן כי משהב"ט מנסה לעניין חברות נוספות ברכישת הציוד, ולאור השקפתו, כי בכך מפר משהב"ט את הסיכום ביניהם, הוא פנה לעורכי דינו, עו"ד דן כהן ועו"ד אילן שביט ממשרדו. האחרונים קיימו מגעים עם משהב"ט, הן בכתב והן בעל-פה, והודיעו למשהב"ט כי עמדת מרשיהם היא שמשהב"ט קשור בהסכם מחייב למכירת ציוד המיראז' לחברת אס.אר.אס. בשלב מסוים הם אף איימו בהגשת עתירה לבג"ץ.

            ביום 20.5.1990 פנה דוד דוד פעם נוספת למספר חברות, ביניהן אס.אר.אס וטגר, והזמינן להציע הצעות לרכישת חבילת ציוד המיראז'. הפעם דובר בחבילה מורחבת, שכללה, בין השאר, גם תשעה מנועי מיראז' ATAR C. המועד האחרון להגשת ההצעות נקבע ליום 7.6.1990, ומשהב"ט הודיע כי בדעתו לקיים משא ומתן עם מגיש ההצעה הגבוהה ביותר (ת/93, ת/125). ביום 3.6.1990 פנה אהוד בן אהרון, סגן ראש סיב"ט, לחברות השונות והודיע להן על ביטול הפנייה מיום 20.5.1990 (ת/92, ת/123, נ/152). הוא ציין כי תוך ימים ספורים תופץ פנייה מחודשת להגשת הצעות בתנאי מכרז.

ביום 4.6.1990 פרסמה סיב"ט מכרז 5/90 בעניין ציוד המיראז' וקבעה את ה- 14.6.1990 כמועד האחרון להצעת הצעות למכרז (ת/109, נ/154). מחיר המינימום שנקבע על-ידי משהב"ט למכרז, עוד לפני פתיחת ההצעות, עמד על 6,050,000 דולר ועד 5 מיליון דולר.