הכרעת דין בתיק פ 3812/06

אני מזכה את הנאשם מעבירה על הוראות סעיף 280(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1987.

א.    כתב האישום ומבוא

1.         בכתב האישום שלושה אישומים אשר שניים מהם עיקריהם דומים ועניינם עבירות שביצע הנאשם במסגרת קשריו הרומנטיים עם שתי המתלוננות.

האישום השלישי שונה בעובדותיו ועוסק בקטטה בה היה הנאשם מעורב ובאיומים שהשמיע כלפי הבעלים של הבר לאחר אותה קטטה.

2.         על פי האישום הראשון היה הנאשם בקשר רומנטי עם המתלוננת (להלן:"לירן")  ובלילה של ה-22/8/03, במהלך ויכוח על רקע סירובה לקיים עמו יחסי מין, תקף אותה, היא הסתגרה בחדר האמבטיה, הוא בעט בדלת ואיים כי ישבור אותה אם לא תפתח אותה, בשלב מסוים היא נמלטה ובדרכה זרק עליה חתיכת מתכת. במהלך האירוע איים הנאשם על לירן במטרה לעצור בעדה מלהגיש נגדו תלונה. לירן לא נרתעה, הזמינה משטרה ולאחר שהתלוננה הטריד אותה טלפונית על מנת להפעיל עליה לחץ שיביא לביטול תלונתה.

3.         יחסיו של הנאשם עם המתלוננת השניה (להלן:"עילית") הם נשוא האישום השני. במהלך שנת 2004 היה הנאשם בקשר רומנטי עם עילית וביום 16/3/04 נסעו השניים לנופש באילת. בלילה השני לשהייתם באילת התפתח בין השניים ויכוח,  עילית בקשה לישון, הנאשם תפס בידה, נשכב עליה, סכר בידו את פיה והודיע לה כי עליה לעשות כרצונו. היא ניסתה להשתחרר מאחיזתו והוא, בתגובה, הכה אותה באגרוף.

במהלך אותה שנה, במספר הזדמנויות, הכה הנאשם את עילית ואיים עליה שלא תגיש נגדו תלונה בגין מעשיו.

4.         האישום השלישי מתאר ארוע מיום 3/10/04. הנאשם היה מעורב בקטטה שפרצה בבר, התבקש לעזוב את המקום ואז עשה שימוש בכוח משרתו, הוציא תעודת שוטר, טען שהוא קצין משטרה ואיים על בעלי המקום כי יסגור להם את המקום ויפוצץ אותו.

5.         הנאשם כפר בכל המיוחס לו.

בשני האישומים הראשונים, לטענתו, עסקינן בשתי מתלוננות אשר כל אחת מהן, בתורה, מעלילה עליו עלילות שווא.

באשר לאישום השלישי, הוא פעל כמתחייב מתפקידו, לא איים ולא עבר את העבירות המיוחסות לו.

6.         אתחיל בדיון בשני האישומים הראשונים אשר עניינם, כאמור, דומה.

מדובר בשני ארועים שונים אשר ארעו בהפרש של מספר חודשים זה מזה, בשניהם העבירות המיוחסות לנאשם הן כנגד מתלוננות, שוטרות, חברות לעבודה אשר עימהן הגיע לקשר אישי, אינטימי.

בסופו של יום נמצא כי כל ארוע עומד בפני עצמו, ראיות התביעה מוצקות בכל אחד ואחד מן הארועים, וארוע אחד רודף את השני ומחזק אותו.

כבר כאן ועתה עלי לומר כי דרך התנהגותו של הנאשם בשתי המתלוננות היא בעלת דפוסים דומים, וניתן למצוא בהתנהלותו כלפי השתיים קווי דמיון רבים עד כדי זהות במעשים  אשר להם מאפיינים של שיטה.

מטבע הדברים עדות כל מתלוננת, בעניינה, היא עדות ראשית ועיקרית, כל מתלוננת מתארת את עבירות האלימות והעבירות הנלוות לה, וגם אם מדובר בעבירות שהתבצעו בין העבריין לקורבנו, בין הנאשם לכל אחת מן המתלוננות, הרי שיש בפני עדויות נוספות המשלימות את התמונה ומוסיפות משקלן לתלונות.

האלימות מאפיינת גם את התנהגותו של הנאשם באישום השלישי, האישום אשר הביא לפתיחה מחודשת של תיק התלונה נשוא האישום השני, והוביל לחקירת ארועי האישום השני.

ב.  האישום הראשון

1.         המתלוננת לירן היא שוטרת והיום גם סטודנטית.