הכרעת דין בתיק פ 3809/03

החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

א.        רקע

   1.    בהתאם לכתב האישום נשוא תיק זה, מיוחסת לנאשם עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות (סעיף 379 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977) ושתי עבירות איום (ס' 192 לחוק הנ"ל), זאת בגין ארועים מחודש מאי ויוני 2003, עת תקף הנאשם ביום 22.5.03, כך נטען, את המתלוננת, בכך שקשר אותה למושב הרכב באמצעות חגורת הבטיחות בו, משך בשערותיה וסטר לה, זאת בעת שהיתה המתלוננת בחודש הראשון להריונה. כשבועיים לאחר מכן, בתאריך 5.6.03, איים הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופה, עת התקשר אליה לביתה ואמר לה כי "המקרה הזה יגמר לא טוב". יומיים אח"כ, ב - 7.6.03, התקשר אליה שוב הנאשם ואמר לה ש"ירצח אותה ואת אחיה וכדאי לה שלא יסתובבו בחוץ".

2.   הנאשם כפר באמצעות סניגוריתו, עוה"ד סוזי שלו במיוחס לו בכתב האישום. לטענתו, אכן היו הוא והמתלוננת במועדים הרלוונטים לכתב האישום, בקשר רומנטי מזה כחמש שנים, תכננו גם להנשא - תכנית שבוטלה ולהם אף ילד משותף, ואולם אין יסוד לכל יתר הנטען בכתב האישום.  בהתאם לכך נשמעו הראיות בתיק ובהמשך לסיכומי הצדדים, ניתנת הכרעת דין זו.

ב.      הראיות

1.      מטעם המאשימה העידה המתלוננת. כן הוגשו שלש הודעותיו של הנאשם במשטרה (ת/1 - ת/3) ודו"ח עימות שנערך בין הצדדים (ת/4).  

2.      מטעם ההגנה העידו שני עדים: הנאשם ומר שלומי עמר כעד הגנה מטעמו. כן הוגשו ארבע הודעות המתלוננת במשטרה (נ/1 - נ/4), ופרוטוקול דיון בית המשפט לענייני משפחה (נ/5).  

א. תמצית עדות המתלוננת

3. המתלוננת מתארת כי בינה לבין הנאשם היה קשר  כ - 4 שנים. משנכנסה להריון, נסעו היא והנאשם לתל אביב, שם שהו אצל חברו של הנאשם (עה/2). לאחר כשבוע נוצר בינהם ויכוח, היא ביקשה לחזור באר שבע ואז תקף אותה הנאשם כמתואר בכתב האישום (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 6-14). בהמשך, יצא הנאשם לעבודתו והיא נשארה לישון ברכב, בחניית מקום עבודתו של הנאשם משך כל הלילה (ש' 15-16). בבוקר הודיעה לו המתלוננת כי היא משאירה את מפתחות הדירה שהיו כל העת בידה בארון ויצאה לכיוון ביתה. הנאשם שהגיע למקום ביקש למנוע ממנה לנסוע והתרצה, רק לאחר שיחה שניהל דודה של המתלוננת עימו (ש' 17-22).  בהיותה באוטובוס בדרך לבאר שבע התקשר עימה הנאשם ואיים כי ירצח את משפחתה (ש' 23-25). עוד מתארת המתלוננת כי הנאשם בא לבית הוריה, בשלש לפנות בוקר,  עם נשק ואיים לרצוח את אחיה. שכנתה (מרי חן) היא שהרגיעה אותה (ש' 25-27 ועמ' 9 ש' 9-14 ). הוא גם איים לזרוק רימון בביתה (עמ' 3 ש' 8).

    בהמשך עדותה מוסרת העדה כי הנאשם הטריד אותה, בשיחות טלפון מטרידות, משך כל תקופת הריונה, והוא אף הוקלט על ידה באיומיו לזרוק רימון לביתה (עמ' 4 ש' 12-17).

    כן מכחישה המתלוננת את הגרסה כי אביה ואחיה היכו אותה משגילו שהיא בהריון (עמ' 8 ש' 11), ואולם מאשרת כי היו לה ולנאשם ניבולי פה וקללות הדדיות (עמ' 9 ש' 6-9).

   אף לאחר האירועים הנטענים נשארו להיות ביחד, משך כשנה וחצי נוספים, ואף שכרו דירה משותפת עד כחודש קודם מתן עדותה (עמ' 10 ש' 29 ועמ' 11 ש' 17-18). במהלך התקופה הוגשו על ידי הנאשם תלונות כנגד המתלוננת על איום והטרדה ואף הוגשה מטעמו בקשה לצו הגנה כנגדה מבית המשפט לעניני משפחה (עמ' 14 ש' 25-30 , עמ' 15 ש' 1-8).

ב. תמצית עדות הנאשם

4. הנאשם מתאר יחסים משך כ - 4 שנים עם עליות ומורדות בשל מצבי רוח משתנים וסוערים מצד המתלוננת גם נישואין מתונכננים בוטלו בסערה על ידי המתלוננת כשבוע לפני מועדם המתוכנן (עמ' 19 ש' 14-20).

    במועד האירוע ביקשה המתלוננת ממנו לאסוף אותה. משהגיע סיפרה לו שהוכתה על ידי אחיה, לאחר ששמעו שנכנסה להריון והוא אכן נוכח לדעת כי היא חבולה בפניה (עמ' 20 ש' 17-23). נוכח האמור ביקש מחברו שלומי לשהות בביתו בתל אביב מספר ימים ביחד עם המתלוננת וכך אכן עשו (ש' 26-30). עזיבת הבית על ידה נעשתה ללא קשר לאירוע קודם, אלא התקשרה עימו בשלש בלילה ומסרה כי משאירה את המפתחות ועוזבת. המתלוננת היתה מבולבלת ומתוחה והוא חש אחריות כלפיה (עמ' 21 ש' 12-31). בהמשך לכך ומשסירבה לחזור לבית, הציע הנאשם למתלוננת שתבוא עימו לעבודה על מנת שלא תשאר לבד. משהתחילו לנסוע לכיוון העבודה, התפרצה שוב בבכי ובהסטריה ופתחה את הדלת תוך כדי נסיעה לצאת מהרכב. הוא ניסה להרגיעה, תפס את החגורה ועצר את הרכב. הוא אכן הצליב את החגורות על מנת שלא תקפוץ מהרכב, הכל על מנת להרגיעה (עמ' 22 ש' 1-5).

    בבוקר ביקשה לחזור לבאר שבע, הנאשם אכן נתן לה כסף, היא לקחה את השטר וקרעה אותו. בעקבות שיחה עם דודה אילן, הסיע אותה לתחנה המרכזית, נתן לה שוב כסף ונסעה (ש' 13-26).

    לטענת הנאשם, לא זו בלבד שלא איים על אחיה של המתלוננת כלל, אלא שכל שיחות הטלפון היו ביוזמת המתלוננת ונעשו מצידה אליו דווקא (עמ' 23 ש' 24-30). הנאשם אף מתאר הטרדות מצד המתלוננת (עמ' 24 ש' 13 ואילך).

ג. תמצית עדות עד ההגנה מר שלומי עמר

5. העד - מכר של הנאשם, אינו בקשר איתו מזה זמן רב, למעט קשר טלפוני (עמ' 37 ש' 29).  מתאר כי הנאשם הגיע עם המתלוננת ומיד כשירדו מהרכב הבחין בסימני אלימות על שפתה, תחת לעין ובפנים. המתלוננת הסבירה לו כי אביה ואחיה היכו אותה כשנודע להם שהיא בהריון, ובעקבות כך התקשרה לנאשם שיקח אותה הארועים מאותו היום (עמ' 35 ש' 6-17). הנאשם והמתלוננת גרו בדירתו 3-4 ימים ועסקו בחיפושי דירה לשכירות (עמ' 36 ש' 28-31).