הכרעת דין בתיק פ 3722/02

1.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 381 (ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.  נטען בו, כי בתאריך 7.10.01 סמוך לשעה 15:00 באיזור להב, תקף הנאשם את פקח משרד החקלאות דרור רודן בכך שבעט בו ברגלו, איים עליו בסכין ואמר לו "אני אחתוך לך את הזין".  הנאשם, שלא היה מיוצג, כפר באשמה המיוחסת לו, וטען כי הפקח חנק אותו ואיים לדרוס אותו.

2.         העובדות שאינן במחלוקת, העולות מהראיות שבתיק, יפורטו כדלקמן:  ע.ת. 1,  דרור רודן (להלן: "רודן") וע.ת. 2 רון בסט (להלן: "בסט"), עובדים במשרד החקלאות ביחידה שמתפקידה לפקח  על הצומח והחי (להלן: "יחידת הפיצו"ח"). במהלך סיור ממונע, הם עצרו את הנאשם בעת שנסע במשאית, נהוגה בידי ע.ה. 2 איברהים אבו קרינאת (להלן: "אבו קרינאת"), ועליה שתי פרות, שהנאשם קנה, מבלי שיהיו בידו תעודות לידה  ואישורים כדין להובלתן.  במהלך עיכובו, נפל ביניהם דין ודברים, שגלש לצעקות וקללות. הם התכוונו לאזוק אותו, כי התנגד לעיכוב,  והזעיקו שוטרי מג"ב, שהרגיעו את הרוחות. סוכם על הכול כי הפרות יובלו למפעל "מרבק" בקרית מלאכי שם הנאשם יחקר, וכך היה.  ארוע זה יקרא להלן: "העיכוב".

3.         ע.ת. 4, איזיק עמרני (להלן: "עמרני"), העובד אף הוא ביחידת הפיצו"ח, הוזעק ל"מרבק" על מנת לגבות את הודעת הנאשם.  משלב זה ואילך חלוקות הדיעות.

            רודן העיד, כי  נכנס לצריף ב"מרבק", שבו התנהלה החקירה והנאשם בעט בו ברגלו (עמ' 8 שורות 20-21, עמ' 10 שורה 9).  בסט חיזק את גרסתו (עמ' 11 שורות 2-3).  הנאשם העיד, כי לא בעט בו (עמ' 24 שורה 6) ואבו קרינאת, שעמד מחוץ לצריף ולטענתו צפה באירוע מבעד לחלון, תמך בגרסתו (עמ' 21 שורה 3). יוער, שעמרני העיד כי לא ראה את הבעיטה (עמ' 13 שורה 14).

באשר לאיומים בסכין -  אירוע זה קרה מיד בסמוך למתואר לעיל. רודן העיד, כי לאחר שהנאשם בעט בו ברגל, החזיק את ידו מאחורי גבו, ואז בסט ועמרני התנפלו עליו ותפסו בידו סכין מתוצרת "לדרמן". מדובר בכלי רב-שימושי, הכולל גם צבת, מלקחיים, מברג ואולר, המתקפלים לתוכו (עמ' 16 שורות 2-3). בסט העיד, שהנאשם הוציא סכין, איים על רודן, באופן שנוצר צורך להרגיע אותו (עמ' 11 שורה 3) וגם לחצוץ ביניהם (עמ' 11 שורות 18-20). עמרני העיד, כי משום שבאותו רגע עמד עם גבו אליו, לא הבחין מהיכן  שלף את הסכין, אך האירוע נחרט בזכרונו, כי "זה היה דבר חמור" (כלשונו). לדבריו,  הנאשם ניסה לתקוף בסכין את דרור, ורק בשעה שהחזירה לכיסו נוכח לדעת שמדובר ב"לדרמן" (עמ' 14 שורות 3-7). 

הנאשם הודה, כי החזיק בכיסו את ה"לדרמן" (עמ' 16 שורות 2-3, אימרתו  במשטרה ת/2 שורות 34-36), אך טען שהצביע על הכיס, בו החזיק את ה"לדרמן", ואמר לרודן: "תזהר אל תגזים, זה לא יגמר טוב". הוא הוסיף, כי לשאלת עמרני מה הוא מחזיק בכיס, הוציא  את ה"לדרמן" ועמרני פתח אותו (עמ' 16 שורות 5-11).  אבו קרינאת העיד, כי הנאשם החזיק את ידו בכיס, עמרני שאל מה יש בו ואז הנאשם הוציא את ה"לדרמן", ומסר אותו לעמרני, שפתח אותו. הוא הוסיף, כי הנאשם מסר את ה"לדרמן" לעמרני, במהלך תנועה שאין עימה סכנה (עמ' 20 שורות 19 - 23).

דיון

4.         לאחר ששמעתי את עדי התביעה וההגנה ועיינתי באמרת הנאשם במשטרה, שוכנעתי, כי המאשימה הוכיחה את האשמה מעבר לכל ספק סביר.  רודן ובסט העידו, כי במהלך העיכוב, הנאשם היה עצבני, התלהם, קילל אותם, לא הצליח להרגע ואילץ אותם להזמין שוטרי מג"ב (עמ' 8 שורות 15-16, עמ' 10 שורות 17 -19). גם עמרני העיד, כי ברגע שרודן נכנס לצריף, החלו להחליף מילים וקללות והנאשם ניבל את פיו (עמ' 13 שורות 13-15).  הנאשם הודה שהיה עצבני (עמ' 15 שורה 19, עמ' 16 שורה 1, עמ' 19 שורה 7, שורות 12-13 ושורות 17-18). יוער, כי בחקירה נגדית סתר עצמו וטען שלא היה עצבני (עמ' 16 שורה 5). בחקירה במשטרה הודה כי: "לכלכתי את הפה שלי עליו ואמרתי שהוא לא יעבוד יותר בעירייה" (ת/2 שורות 27-29) כמו כן,  עמ' 19 שורות 2-4: "אבל כשהוא לכלך את הפה גם אני לכלכתי את הפה שלי".

            הנאשם היה מלא טענות כרימון כלפי התנהגות רודן ובסט במהלך העיכוב. לדבריו, התלונן נגדם במשטרת בית-שמש (עמ' 23 שורות 26-27) ואולם, לא השכיל להציג עותק מהתלונה או לפחות את תאריך ומספר האירוע. הנאשם העיד בבית המשפט, כי רודן חנק אותו ואף ניסה במהלך העיכוב לדרוס אותו, ואולם אירוע כה חמור, כביכול, לא בא זכרו בחקירתו במשטרה (ת/2), מה גם שאבו קרינאת אינו מזכיר אותו בעדותו בבית המשפט.

5.         הנאשם תקף את ההתנהגות האלימה שהפגינו רודן ובסט, לטענתו, ואת מהימנותם. בד בבד, הוא לא הסתיר דעתו החיובית מעמרני: "נכון שעמרני היה נטרלי. נכון שהוא חקר אותי יפה. הוא לא קילל. הוא מנע מרודן להכנס לחדר" (עמ' 19 שורה 23). עמרני לא נכח במהלך העיכוב. הוא גם לא היסס להודות, בבית המשפט, כי אינו זוכר את הקללות  ולא ראה שהנאשם בועט ברודן. עמרני הותיר בי רושם טוב ומהימן, עדותו היתה מאוזנת, שקולה ומאופקת ובנסיבות אלה ייחסתי לה משקל מכריע. הנאשם שלא אמר אמת בבית משפט, הינו  בבחינת "מודה במקצת". מדבריו עולה, כי הצביע על הכיס שבו החזיק את הסכין ואמר: "תזהר, אל תגזים זה יגמר לא טוב, אם אני אקבל קריזה זה יהיה לא טוב". זאת ועוד: כאמור לעיל, הודה כי הוציא את הסכין מכיסו, אך לטענתו עמרני היה זה שפתח אותו. גרסה זו אינה הגיונית ואני דוחה מכל וכל.  עוד אוסיף, כי הותיר בי רושם שלילי, שהתבסס גם על התנהגותו בבית המשפט. במהלך הדיונים התרגז בקלות והרים מידי פעם את קולו.  גם אינני נותן אמון בעדותו של אבו קרינאת, שממנה נדף ריח כבד של תיאום גרסאות, במיוחד לגבי תאור שליפת הסכין.

6.         מהמקובץ עולה המסקנה, כי הנאשם לא היה מסוגל להשלים את רוע הגזירה, דהיינו עיכובו והחרמת הפרות, שגרמה לו נזק כלכלי לא מבוטל והוציאה אותו מכליו.  סירובו בתחילת האירוע להתלוות אל הפקחים, שנאלצו לשלוף אזיקים במטרה לעצור ולכבול אותו, רק הוסיפה שמן על מדורת כעסו.  למקום הוזעק כח מג"ב, עובדה שאינה במחלוקת.  הדבר מלמד על עוצמת התנגדותו, תומכת בגרסת הפקחים - מחד ומלמדת על התנהגותו האלימה - מאידך.

אשר על כן, אני מרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום י"א ב אדר ב, תשס"ה (22 במרץ 2005) במעמד הצדדים.

ב"כ המאשימה:

אני אבקש ללמוד את הכרעת הדין ולדחות לטיעונים לעונש.

הנאשם: