הכרעת דין בתיק פ 3715/03

לאחר שבחנתי את העדויות שהובאו בפני, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גניבה לפי  ס' 384 לחוק העונשין, בכך שבתאריך 19.05.2003 בסמוך לשעה 11.00 , ברחוב  אחד העם  15 בבאר שבע, גנב 50 פקטים של  סיגריות השייכים למתלונן (יעקב כהן) , בכך שנטלם ונשאם ללא הסכמת בעליהם תוך כוונה לשלולם שלילת קבע מבעליהם.

הנאשם בישיבת המענה כפר והשיב :" אני הייתי במקום , היתה קופסא מונחת בין  2 בלוקים ואני לא ידעתי , הזזתי את הקופסא, בעל הקופסא  טען שגנבתי, הוא הזמין משטרה, ואני המתנתי  למשטרה".

מטעם המאשימה העיד המתלונן, ע.ת מס' 1 מר יעקב כהן. בעדותו מסר כי בבעלותו מחסן לסיגריות ובאותו מועד קיבל סחורה למחסן שבבעלותו וכאשר נהג המשאית פרק סחורה עבורו  הוא שמע ויכוח בין הנהג לבין אדם אחר  שזהותו אינה ידועה לו , עוד מסר כי שמע שנהג המשאית  אומר שהבחור "ניסה לגנוב, הפרדתי בינהם וראיתי שאין כלום  על הגנב ובזה נגמר שלב ראשון של האירוע"

עוד מסר העד  כי כאשר הנהג סיים לפרוק את הסחורה נמצא כי חסר קרטון סיגריות מסוג "סילבר" המכיל  50 פקטים, אולם סבר הוא והנהג כי נשלחה  כמות סחורה פחות ממה שהוזמן.

עוד מסר העד כי כעבור מחצית השעה עמד לצאת מהמחסן והבחין בנאשם עובר בין המחסן לבית עם קרטון בידיו לעבר החניה, אז עצר אותו ושאל אותו  איך הקרטון הגיע לידיו, והשיב כי מצא אותו, ואז הבין שזה קרטון הסיגריות שנגנב  מהמשאית כי זה מה שהיה  חסר  בהזמנה.

לשאלת התובע  השיב המתלונן בחקירתו הראשית באם הנאשם הוא האדם  שקודם לכן התווכח עם הנהג והפריד ביניהם, השיב בשלילה.

לשאלת הנאשם בחקירתו הנגדית, באם יכול הוא לעבור מרחוב "אחד העם" לעיר ברגל השיב העד: "כעקרון כן, אך מהסמטה לא ראיתי אותך יוצא מהסמטה עם החבילה ולא נכנס אליה".

אימרת הנאשם שנגבתה על ידי השוטר עד תביעה 2, התקבלה וסומנה ת/1 .

דו"ח הפעולה שרשמה השוטרת , עד תביעה מס' 3 ,לינדברג הוגש בהסכמה וסומן  ת/2 .(רישום  דברי המתלונן, עד תביעה 1 ).

הנאשם חזר על גירסתו בת/1 דהיינו "יצאתי מביתי   עם 2  כלבים שלי לטיול יומי  ברחוב שפירא

22 , ובנוסף יש לי גור , שבשלב מסוים ברח לי ונעלם ברחוב אחד העם בכניסה ואני חיפשתי אותו לכל אורך הרחוב, האמא של הגור נכנסה בין  2 בתים כדי לחפש אחר הגור, ואני נכנסתי אחריה, והבחנתי בארגז על הרצפה חשוף ולא מוסתר , הרמתי אותו ואז בעל הבית יצא והתחיל לצעוק "גנב תעצור".

בעדותו הראשית בפני מסר כי לאחר ששוחרר מהחקירה ניגש אליו מישהו שגר בשכונה א' ואמר לו: "למה בכלל הרמת את החבילה  כי היה לי ויכוח עם נהג המשאית שסרב לתת לי סיגריה ובתגובה התנקמתי בו ולקחתי  חבילת סיגריות והחבאתי אותה בסמטה".

בחקירתו הנגדית הנאשם חזר על גירסתו ולשאלת התובע מדוע לא מסר למשטרה על השיחה בינו לבין הבחור משכונה א'  לאחר שחרורו מתחנת המשטרה השיב:" השיחה היתה לאחר שנחקרתי ולא ידעתי שעלי לעשות זאת"

בא כח המאשימה בסיכומיו עותר להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו הואיל וחבילת הסיגרית נמצאה בידיו . כמו כן  ביקש לדחות גירסת הנאשם, לפיה אדם אחר הניח את החבילה גם הנאשם לא ידע להצביע על זהותו של האדם או למסור למשטרה תוכן שיחה זו.

הנאשם מנגד ביקש לזכותו מהאשמה המיוחסת לו .

לאחר ששמעתי את עדותו של עד התביעה הגעתי למסקנה שיש לזכות את הנאשם מחמת הספק, הואיל ולא הוכח בפני כנדרש מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא זה אשר גנב את חבילת הסיגריות ספק זה מתעצם נוכח עדותו של עד התביעה - המתלונן, שהנאשם איננו האדם שהתווכח עם נהג המשאית שפרקה את הסחורה עבורו, עדות שהיתה אמינה בעיני.

יתרה מכך, גם מעדותו של הנאשם התרשמתי באופן חיובי ולא מצאתי סיבה לדחות אותה הואיל והיא סבירה לאופן ונסיבות הגעתו לשביל בו היתה חפיסת הסיגריות, במיוחד כאשר גירסתו בת/1 תואמת את עדותו בפני והיתה עקבית גם הסברו לסיבה להגעתו לשביל, דהיינו לתהות אחר עקבותיו של הגור שהלך לאיבוד במהלך טיולו עם כלביו כמתקבלת על הדעת. עוד יש לציין כי העד מסר כי רק ראה הנאשם יוצא מהסימטה ולא נכנס אליה. משמע, שלא ניתן לסתור את גרסת הנאשם כאמור לעיל.

לאור כל האמור לעיל , הנני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק.