הכרעת דין בתיק פ 3598/04

1.         כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם שני אישומים.

            עפ"י הנטען באישום הראשון, נאשמת 1 היתה בזמן ביצוע העבירות המיוחסות לה, חברה פרטית שנתאגדה בישראל והעסיקה עובדים באמצעות נאשם 2 אשר היה מנהלה והפקיד האחראי בה. הנאשמים, בלי הצדק סביר, לא העבירו לפקיד השומה במועד את הניכויים שניכו ממשכורות העובדים לחודשים דצמבר 2001, ינואר 2002, פברואר 2002, מרץ 2002, אפריל 2002, יולי 2002, אוגוסט 2002, ספטמבר 2002, אוקטובר 2002 ונובמבר 2002, כשסכום קרן המס שנוכה שלא הועבר למאשימה 64,143 ש"ח.

            עפ"י הנטען באישום השני, הנאשמים, בלי סיבה מספקת, לא הגישו במועד דו"ח על             הכנסות נאשמת 1 לשנת המס 2002.

2.         מתשובת הנאשמים לכתב האישום עולה, כי אין מחלוקת כי נאשמת 1 היתה בתקופה

הרלוונטית לכתב האישום, חברה פרטית שנתאגדה בישראל ונאשם 2 היה  מנהלה

הפעיל בתקופה הרלוונטית לאישום הראשון. הנאשמים כפרו כי ביצעו את העבירות

המיוחסות להם בכתב האישום.

3.         ב"כ הנאשמים טען בסיכומיו, לענין האישום הראשון:

א.         לא הוכחו יסודות העבירה.

ב.         לחילופין, קיים הצדק  סביר לביצוע העבירות.

ג.          לחילופי חילופין, לנאשם 2 עומדות ההגנות הקבועות בסעיף 224 א לפקודת מס הכנסה {נוסח חדש} תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה).

לענין האישום השני, טען  בסיכומיו:

א.         לא הוכח שנאשם 2 היה מנהלה הפעיל של נאשמת 1.

ב.         לחילופין, קיימת סיבה מספקת לביצוע העבירה וכן לנאשם 2 עומדות ההגנות הקבועות בסעיף 224 א' לפקודה .

ג.          לחילופי חילופין מדובר בזוטי דברים.

4.          האם הוכחו יסודות העבירה באישום הראשון?

ראיות התביעה:

א.         באמצעות עדת תביעה 3, הגב' חגית יחזקאל, ראש ענף ניכויים בפקיד שומה חיפה, הוגש

ת/4 (11 טפסים).