הכרעת דין בתיק פ 3499/05

כ ל ל י

1.         הנאשם הועמד לדין בעבירות כדלקמן: איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק, הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק, שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.

2.         הנאשם, שוטר במשטרת ישראל, הוצב לעבוד בעירית ת"א בשמירה על הסדר הציבורי.

3.         במחלקת הארנונה בעירית ת"א עבד שוטר נוסף בשם גיל נמיר (להלן: "גיל").

            בין גיל לבין הנאשם נתגלע סכסוך והיחסים ביניהם עלו על שרטון.

4.         עפ"י הנטען בעובדות כתב האישום, הנאשם כתב מכתב איומים לראש העיר רון חולדאי, באמצעות חן אברהם (להלן: "חן"). טרם החלה החקירה בתיק, השפיע הנאשם על חן למסור גירסה שקרית ובהמשך, במהלך החקירה, התערב ושיבש את החקירה.

פרשת התביעה

5.         חן עבדה כאחראית מרכזיה בעיריה והיא עדת מפתח בפרשה. להלן תוכן עדותה:

א.        ביום חמישי שקדם ל- 25/1/05 הנאשם פנה אליה וביקש ממנה לעלות אליו ולכתוב  עבורו מכתב בלי שפירט במה דברים אמורים, והיא נענתה בחיוב, אך הדבר נשתכח מליבה.

ב.         ביום שני, 25/1/05, הנאשם פנה אליה בשנית וקבל בפניה על כך שלא הגיעה אליו לכתוב את המכתב כפי שהבטיחה. היא התרצתה ובו במקום הנאשם הכתיב לה את תוכן המכתב ורק בסוף אמר לה לרשום את הכותרת "לכבוד ראש העיר ת"א" (ת/6). הוא אמר לה לשים את המכתב במעטפה ואת המעטפה הניחה בתוך כפל של עתון, הוא נטל את העתון ובתוכו המעטפה עם מכתב האיום ועזב את המרכזיה.

ג.         היא לא נתנה דעתה למטרת המכתב ומה ביקש הנאשם לעשות עם המכתב ולא עלה בדעתה שהוא ישלח את המכתב.

ד.         בימים שלישי ורביעי היא היתה בחופש וכאשר חזרה  לעבודה ביום חמישי,  היא פגשה את הנאשם שנראה לחוץ.

            באותו יום בשעה 18.30, בהיותה בבית, היא צפתה בטלויזיה בתכנית מגזין מקומית בה הוצג המכתב. במקביל, הנאשם התקשר לטלפון הנייד שלה, דבר שמעולם לא עשה עד אותה עת. היא שאלה אותו לגבי המכתב שהוצג בטלויזיה והוא נתן לה תשובה סתמית וניתק.

ה.        למחרת בבקר, יום שישי, התקשר אליה עופר, שהציג עצמו כחבר של הנאשם וביקש ממנה להתקשר בדחיפות לנאשם וכך היא עשתה.  הנאשם אמר לה שמצאו טביעות אצבע שלה על המכתב ובתגובה היא אמרה לו שהיא הולכת באופן מיידי למשטרה. הנאשם ביקש ממנה להמתין עד יום ראשון ושהוא יתלווה אליה, אך היא התעקשה שהיא הולכת מייד והוא אמר לה שיפגוש אותה במ.מ.ס.י ליד תחנת המשטרה.

ו.         כמוסכם, היא פגשה אותו ליד מ.מ.ס.י והוא ביקש ממנה שלא תגיד שהוא הכתיב לה את המכתב ואיים בהתאבדות: "...אני ארצח את עצמי, אירה בעצמי". בנוסף, הוא תידרך אותה להעיד, כי כתבה את המכתב לבקשת אדם תמהוני עם שיער לבן.

ז.         היא הגיעה לחקירה בפני החוקרת מיכל שור. הנאשם היה איתה בחקירה, יצא ונכנס, וכל פעם חזר על דבריו וביקש ממנה שלא תגיד שזה הוא. הוא ישב לידה במהלך החקירה, כדי לוודא שהיא מספרת את מה שביקש ממנה לומר.  בשעה 12.00 הנאשם אמר שהוא הולך לעבודה נוספת וכאשר היא נשארה לבד עם החוקרת היא סיפרה לחוקרת את האמת והסבירה, כי היא פחדה מהנאשם ולכן כל עוד הוא היה לידה, היא סיפרה את סיפור הכיסוי ורק כאשר הוא עזב היא אזרה עוז וגוללה את סיפור המעשה האמיתי.

ח.        לפני שמסרה את גירסת האמת, החוקרת יצאה להפסקה ובזמן הזה היא התקשרה לנאשם ואמרה לו שמסרה בחקירה את האמת. מייד לאחר השיחה הזו, היא חזרה לחקירה ושטחה את גירסתה.

ט.        במהלך החקירה, הנאשם התקשר אליה 7 פעמים, פעם אחר פעם, אך היא לא ענתה.

י.         לאחר מכן, הנאשם נכנס לחדר החקירות בסערה ובאופן פתאומי ואמר: "מה את משקרת, זה לא אני, מה את מדברת שטויות" והוא נדרש ע"י החוקרת לעזוב את החדר.

יא.       עובר לכתיבת מכתב האיום, הנאשם ביקש ממנה להעתיק עבורו מכתב תלונה שכתב בכתב ידו נגד גיל. היא נתנה לקרובת משפחה להעתיק את המכתב והנאשם ביקש ממנה לשים את המכתב (ת/8) במעטפה ולרשום על המעטפה את שם הנמען וכך עשתה. המכתב המקורי בכתב ידו של הנאשם הושאר בארון במשרדה והיא מסרה אותו לחוקר במח"ש. המכתב האנונימי התקבל בעיריה ב- 5/1/05.

6.         רס"ב מיכל שור, גבתה מחן שתי הודעות.