הכרעת דין בתיק פ 3483/07

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 11.9.06 בשעה 14:00 לערך, בחוף המרינה בהרצליה, בעת שהנאשם עבד במקום כנהג מונית, הוא תקף נהג מונית אחר, עופר מנסור (להלן: "המתלונן") במהלך ויכוח שפרץ ביניהם. על פי הנטען, הנאשם דחף את המתלונן והכה בו בחוזקה באמצעות כיסא מפלסטיק, וכתוצאה מכך נגרם למתלונן חתך עמוק בשורש כף יד שמאל שהסב דימום רב. המתלונן פונה לבית החולים ושם ניזקק לתפרים בידו.

ככל שהדבר מתייחס לנסיבות קרות האירוע, מסתמכת התביעה על עדותו של המתלונן וכן על עדותו של אבישי בוטבול שעמד בקרבת מקום לצורך חלוקת פליירים מטעם אחת המסעדות והיה עד ראיה לאירוע. ההגנה נסמכת בעניין זה על עדותו היחידה של הנאשם, שבה הוא כפר בביצוע המעשה המיוחס לו בטענה שהוא היה הצד המותקף ופעל במסגרת הגנה עצמית.

מטעם ההגנה נשמעו גם עדויותיהם של השוטרים פקד ליאור זמיר  ויעקב מזרחי לצורך ביסוס טענותיו של ב"כ הנאשם, כי בחקירת המשטרה התגלעו מחדלים שצריכים לפעול לטובת הנאשם בכללם העובדה שהעד אבישי בוטבול הובא לעדות על ידי המתלונן, וכן העובדה, שלא נעשה ניסיון אמיתי ורציני להשיג מקצין הביטחון של "קניון ארנה" את הקלטת של מצלמת הווידאו שחולשת על אותו אזור.

לצורך הכרעת הדין יפורטו להלן בקצרה גרסאות המתלונן מזה והנאשם, מזה.

גרסת המתלונן:

המתלונן סיפר, כי ביום האירוע עבד יחד עם הנאשם כנהג מונית במרינה בהרצליה. לדבריו, הנוהג הוא שהנהגים נעמדים עם מוניותיהם בתור לפי סדר הגעתם למקום ובהתאמה הם מעלים נוסעים לפי סדר הגעתם לקבלת שירות. לדברי המתלונן, ביום האירוע, הנאשם היה הראשון בתור והוא עמד שני מאחוריו. משום מה, סרב הנאשם להסיע את הלקוחה הראשונה שהגיעה למקום בתואנה שמדובר בנסיעה קצרה בלבד, ואז כמקובל, מאחר שהנאשם מיצה את תורו, הוא אמר לנאשם שעליו לעמוד בסוף התור. או אז, לדברי המתלונן, התפרץ הנאשם כבמעין התקפת אמוק, תפס כיסא פלסטיק שהיה במקום והחל להכות אותו באמצעותו. הוא, המתלונן, הרים את ידו בתנועת התגוננות ואז הכסא פגע בפרק ידו, בסמוך לעורק וגרם לחתך עמוק שהחל זב דם רב.

לדברי המתלונן, הנאשם, שנבהל מתוצאות מעשיו, נתן לו פיסת בד לעצור את הדימום והציע להסיעו לבית החולים, אך הוא סרב לנסוע עם הנאשם ונעזר בנהג מונית אחר שהגיע באותו רגע למקום והסיע אותו לבית החולים איכילוב.

מטעמו של המתלונן הוגשה תעודה רפואית לפיה נגרם חתך בשורש כף היד שהצריך תפירה (ראה ת/3).

המתלונן שלל מכל וכל את הטענה לפיה הוא היה הצד התוקפן וכי הנאשם הרים את הכיסא כדי להתגונן מפניו. המתלונן הגיב על אפשרות שכזו, במסגרת שאלה שהוצגה לו בחקירה נגדית, בהשתוממות גדולה (עמ' 18 ש' 11).

גרסת הנאשם:

לדברי הנאשם, הוא הגיע לאזור המרינה בהרצליה בסביבות השעה 14:00 ועמד בתור יחד עם מוניות נוספות. לפתע הגיע המתלונן עם מוניתו ונעמד לצדו בחנייה כפולה. הנאשם שלל את הטענה כאילו ויתר מרצונו על הסעת הנוסעת הראשונה כטענת המתלונן. לדבריו,  נהג מונית נוסף שעבר במקום באקראי הקדים והעלה את הנוסעת אל רכבו. הוא, מבחינתו, ניגש לאותו נהג מונית בטרוניה על מעשיו אך הלה אמר לו שאם הוא מעוניין בנסיעה שיוריד בעצמו את הנוסעת מתוך המונית, דבר שהנאשם לא היה מוכן לעשות. לדברי הנאשם, בשלב זה, הגיע אליו המתלונן כשידיו שלובות על בטנו ודחף אותו עם בטנו תוך שהוא דורש ממנו לעבור לסוף התור בגלל שויתר לאותו נהג אחר. המתלונן, לדבריו, לא רק דחף אותו עם בטנו, אלא החל להכותו מכות אגרוף על ראשו. בתגובה לכך, בניסיון  להתגונן מהמהלומות שנחתו עליו, הרים הנאשם לדבריו כסא  פלסטיק שעמד במקום. או אז, פגעה ידו המכה של המתלונן בכסא במקום בראשו וכתוצאה מכך נשבר הכסא וידו של המתלונן נחתכה מרגל הכיסא. לדברי הנאשם, הוא חבש את ידו של המתלונן בפיסת בד נקייה והציע לקחתו לבית החולים לקבלת טיפול רפואי אך הלה סירב.

עוד סיפר הנאשם, כי למחרת האירוע קיבל שיחות טלפון מאחיו של המתלונן ומנהגים נוספים שהפצירו בו לשלם למתלונן סכום של כ-20,000 ש"ח באם ברצונו להימנע מהגשת תלונה נגדו במשטרה. הנאשם סיפר, כי בעקבות כך הוא  ניגש עוד באותו היום בשעה 12:00 לתחנת המשטרה וסיפר לשוטר יעקב מזרחי כי מנסים לסחוט אותו על רקע האירוע, אך השוטר ענה לו "שזה לגיטימי לסגור דברים מחוץ למשטרה", כך לדבריו.  עוד הוסיף הנאשם, כי בשעה מאוחרת יותר באותו היום קיבל שיחת טלפון מהשוטר מזרחי בה ביקש ממנו השוטר כי לא יאיים על המתלונן, והוסיף כי המתלונן הנו "בחור טוב".

דיון ומסקנות

1.         אין חולק, כי ביום האירוע המתלונן נחתך בידו והובהל לבית חולים כתוצאה ממכה שקיבל מכסא פלסטיק.

השאלה שבמחלוקת הינה, האם נכונים דברי המתלונן לפיהם המעשה נגרם כתוצאה מתקיפה מכוונת של הנאשם, כפי שתיאר בעדותו, או שמא צודק הנאשם בטענתו, כי המתלונן נפגע במהלך תקיפה שהוא יזם כלפי הנאשם, בעת שהנאשם נאלץ להתגונן מפניו.

2.         יאמר כבר עתה, כי למשמע העדויות השונות המסקנה היא, כי יש לקבל את גרסת עדי התביעה ולדחות את גרסת הנאשם.  

בראש ובראשונה יודגש, כי התרשמתי לטובה מהמתלונן ואני נותנת אמון בדבריו. המתלונן מסר עדות ברורה, הגיונית ועקבית שתאמה את גרסתו במשטרה ולא נסתרה בחקירה נגדית. 

אין מחלוקת, כי המתלונן הוא שפנה למשטרה, למחרת יום המקרה, בטענה שהותקף בידי הנאשם. האפשרות כי המתלונן עשה כן בכזב, כאשר במציאות הוא דווקא היה הצד התוקפן באירוע- אינה מתקבלת על דעתי ואינה מתיישבת עם ההיגיון הסביר. אם תאמר כן- מאליה תצוץ השאלה, מדוע הנאשם, מי שכביכול, לטענתו, היה הצד המותקף (ואפילו           הנסחט)- לא פנה מצדו למשטרה.

בהקשר זה ייאמר, כי איני רואה עין בעין עם טענת הסנגור לפיה יש בעובדה שהמתלונן מסר תלונתו רק יום למחרת האירוע כדי לערער את אמינותו. כידוע, האירוע התרחש בשעת הצהרים, כאשר לאחריו הובהל המתלונן לבית החולים. בהנחה, שלכל המוקדם הוא שוחרר מבית החולים, לאחר שידו נתפרה, רק בשעות הערב (והוא לא נשאל בנושא זה ישירות בחקירה נגדית), אין להתפלא על כך שהוא העדיף שלא לרוץ בלילה לתחנת המשטרה ולהמתין עד ליום המחרת כדי להגיש את תלונתו. בנסיבות אלה, לא ניתן לדבר על שיהוי בלתי סביר בהגשת התלונה, שיהוי שיש בו כדי לפגוע באמינות המתלונן.