הכרעת דין בתיק פ 3447/07

התביעה  מייחסת לנאשם שתי עבירות: מעשה העלול להפיץ מחלה (מספר עבירות) עבירה לפי סעיף 218 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק" ועבירת תקיפה, עבירה לפי סעיף 379 לחוק.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם הובחן כנשא מחלת האיידס מאז 2001.

מוסכם על הצדדים כי היו יחסים אינטימיים בין הנאשם למתלוננת בין 2002 לאוגוסט 2004.

התביעה טוענת כי בתקופה הזו הנאשם קיים מספר רב של פעמים יחסי מין עם המתלוננת ללא שימוש באמצעי מגן.

התביעה טוענת כי הנאשם עשה כן במזיד ביודעו כי הוא חולה במחלה מדבקת, שיש בה כדי לסכן חיים, מבלי שיידע את המתלוננת ובכך יצר סיכון ממשי לחייה.

התביעה טוענת עוד כי ביום 21/9/04 תקף הנאשם את המתלוננת ברח' סוקולוב ברמת גן בכך שהיכה בה בראשה.

בתחילת הדיון הנאשם הודה ברוב עובדות כתב האישום לרבות תקיפתה של המתלוננת ביום 21/9/04 והוסיף באמצעות באת כוחו: "הנאשם יטען שמעולם לא סיכן את המתלוננת. המתלוננת התנכלה לו והטרידה אותו פעם אחר פעם והוא הגיש עשרות תלונות בעניין זה. הוא מעולם לא קיים עמה יחסי מין ללא אמצעי מניעה למעט הזדמנות אחת שהנאשם טוען שהיא כפתה עצמה עליו. מעולם לא הגיע לסיפוק מיני בגופה...".

מטעם התביעה העידה המתלוננת שהודתה כי הגישה תלונה כוזבת נגד הנאשם בגין שני מעשי אונס. היא ציינה כי עשתה כן במטרה להתנקם בו על כך שניצל אותה ניצול מיני.

המתלוננת הודתה כי הטרידה את הנאשם זמן ממושך וכן הודתה כי השתמשה בסמים עימו ורימתה אותו בעניין גילה כאשר הכירו.

נוכח דברים אלה וסתירות נוספות בעדות המתלוננת ביקשה הסנגורית שלא לייחס מהימנות לעדותה ולקבוע כי היא שיקרה כאשר טענה כי הנאשם קיים עימה יחסים מלאים ללא שימוש באמצעי הגנה.

ראוי לציין כי גם הנאשם לא דבק בכל הגרסאות שמסר וגם הוא מסר דברים בלתי מדויקים שמחלקם חזר בהמשך.

בסופו של דבר  הנאשם הודה בעימות שנערך בינו לבין המתלוננת כי הוא קיים יחסים מלאים עם המתלוננת ללא שימוש בקונדום והוסיף כי לא הגיע לסיפוקו בתוך גופה של המתלוננת.

גם המתלוננת אישרה כי הנאשם לא הגיע לסיפוקו בתוך איבר מינה.

להבהרת האמור לעיל די להפנות לעימות שנערך בין הנאשם למתלוננת ביום 27/9/04     (ת/3).  במהלך העימות לאחר שהכחיש קיום יחסים מלאים בלא שימוש בקונדום ביקש הנאשם לשוחח ביחידות עם החוקרת.  באותה שיחה הודה הנאשם כי קיים יחסים מלאים בלא שימוש בקונדום והביע צער על כך (ת/4).

בהמשך העימות מסר הנאשם: "...זהו ניצחתם אותי. הודיתי תרשמי שאני מודה. אני מצטער לא מגיע לה כמה שהיא רעה לא מגיע לה להידבק באיידס...".

"...אני מצטער תסלחי לי ילדה אני טעיתי מגיע לי מכות בתוך הראש. אני רוצה אשפוז פסיכיאטרי מגיע לי גיהנום אם היא נדבקה באיידס. גמרתי מחוץ לגוף שלה תמיד. הזדיינה איתי במשך שעות ללא קונדום. אלוקים יודע למה לא שמתי קונדום...".

כשנשאל מדוע לא הזהיר את המתלוננת כי הוא חולה איידס השיב הנאשם: "...טעות טעות שלמה. אין לי תשובה בשבילך לא הודעתי לה שיש לי איידס כי הייתי מעורפל מסמים...".

הנאשם נשאל אם היה מודע כי סיכן את המתלוננת והשיב: "כן מצטער בכל ליבי. טעות שלא דיווחתי לה שאני חולה איידס...".

בחנתי בזהירות את הראיות שהובאו בפני ונתתי דעתי לטענות באי כוח הצדדים, לאחר בחינת מכלול הראיות הגעתי לידי מסקנה כי הודאותיו של הנאשם בעימות ובפני החוקרת הינן הודאות אמת.