הכרעת דין בתיק פ 3440/05

בפתח הכרעת הדין הריני להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמת 1 מהעבירה של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

בכתב האישום מיוחסים לנאשמות, אם ובתה, שני אירועים של תקיפה של שכנתם, רותי ציציאשווילי (להן: "המתלוננת") ואיומים על בתה אנג'ל ציציאשווילי (להלן: "אנג'ל) , על רקע של סכסוך שכנים.

כנטען בכתב האישום, ביום 5.10.01, סמוך לשעה 10.00, בבניין המגורים בו התגוררו הנאשמת 2,  היא אמה של הנאשמת 1 וכן המתלוננת, ברח' הדקר 174 בטירת הכרמל, בעת ויכוח מילולי שהתנהל בין הנאשמת 1 למתלוננת בעניין של סכסוך שכנים, גידפה הנאשמת 1 את המתלוננת ותקפה אותה באופן שהלמה בה בידה הימנית במכה בפניה והכתה בגופה, עד ששכן בשם ראובן שקורי, ששמע את צעקות המתלוננת נחלץ לעזרתה והכניסה לביתו.

בהמשך, איימה הנאשמת  1 על המתלוננת בפגיעה בבני משפחתה בכך שאמרה לה כי תשלח אנשים לאנוס את בתה אנג'ל  וזאת כדי להפחידה.

עוד נטען כי באותו היום, סמוך לשעה 12.00, בהמשך לאירועים הקודמים, הלכה המתלוננת לדירת הנאשמת מס' 2 וזאת על מנת לשוחח עם הנאשמות באשר לנושא הסכסוך. לאחר שנכנסה המתלוננת לדירה, תקפו אותה הנאשמות באופן שהלמו בה במכות נמרצות בכל חלקי גופה וכתוצאה מכך נפלה המתלוננת על הרצפה. בשלב זה, ובעוד המתלוננת שרועה על הרצפה, אמרה הנאשמת 1 לאמה, הנאשמת 2, כי תביא את המים הרותחים והנאשמת מס' 2 הביאה קומקום חשמלי צהוב ובו מים רותחים ושפכה את תוכנו על גופה של המתלוננת, בעודה שרועה על הרצפה.

בהמשך, תקפה הנאשמת מס' 2 את אנג'ל, שהגיעה אף היא בהמשך האירוע לדירת הנאשמת, באופן שהלמה בראשה עם הקומקום החשמלי שהחזיקה בידה.

העבירות שיוחסו לשתי הנאשמות הינן חבלה חמורה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיפים 333+ 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.  לנאשמת 1, יוחסה בנוסף עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

הנאשמות כפרו בעובדות כתב האישום ובעבירות המיוחסות להן. 

הנאשמת 1 טענה כי היא התגוננה בפני המתלוננת ובנותיה אנג'ל ועדי אשר נכנסו יחד לדירת אמה ותקפו אותה ואת אמה. אף הנאשמת 2 טענה כי היא הותקפה ולא תקפה.

לאחר שמיעת מלוא הראיות הנני קובעת כי עובדות כתב האישום, המהוות את העבירות המיוחסות לנאשמות, הוכחו בעיקרן וזאת במידת ההוכחה הנדרשת בפלילים, מלבד האישום של חבלה חמורה בכל המתייחס לנאשמת 1, שעובדותיו לא הוכחו בפני.

העדפתי את גרסת התביעה להתרחשויות האירועים, כאשר מכלול הראיות, לרבות עדויות המתלוננת ובנותיה היו מקובלות עלי והתאשרו בעדויות השכנים וזאת לעומת גרסת ההגנה אשר הייתה מלאה סתירות פנימיות וחיצוניות באשר לעובדות המהותיות של האירוע.

במהלך שמיעת הראיות התברר כי הרקע לאירועים נשוא כתב האישום הינו ויכוח מילולי שהתגלע בין המתלוננת והנאשמות, בערב הקודם ליום האירוע, באשר לעניין של אלימות בין בנה של המתלוננת לנכדה של הנאשמת מס' 2 וכן בנם של השכנים, ציפי וראובן שקורי, המתגוררים בדירה הסמוכה לדירת המתלוננת באותו בנין מגורים.

קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר למהלך הדברים המדויק באותו ערב, ובאי כוח הנאשמות הקדישו לעניין זה חלק נכבד בניהול הראיות.

ככל שהדבר נוגע לצורך בירור העובדות הצריכות לעניינו, הנני קובעת כי אין חולק כי בין הצדדים התקיים ויכוח באשר לאירוע אלימות בין הילדים בערב הקודם ליום האירוע, אשר בעקבותיו התפתחו האירועים נשוא האישומים.

על האירועים שבכתב האישום העידה מטעם התביעה, המתלוננת, עדת התביעה מס' 5.

לדבריה, האירוע הראשון התרחש בבוקר יום האירוע, שהיה יום שישי, שעה ששבה לביתה מקניות שערכה לביתה. בעודה עולה במדרגות, שמעה את הנאשמת 1, שהייתה בבית של שכנתה ציפי שקורי, משוחחת עם ציפי ומספרת לה כי היא, המתלוננת, רוצה לפנות למשטרה ולהגיש תלונה כנגדן. כאשר עברה במדרגות, סמוך לכניסה לביתה שלה החל ויכוח בין השתיים; הנאשמת 1 קיללה אותה וסטרה לה על פניה. החלו צעקות במקום ובנותיה של המתלוננת, אנג'ל ועדי, יצאו את ביתן כשלגופן פיג'מות ואף השכן ראובן שקורי יצא והפריד בין השתיים. כאשר נכנסה חזרה לביתה, יחד עם בנותיה, שמעה את הנאשמת 1 אומרת כי תשלח את כל האנסים והערבים של טירת הכרמל כדי לאנוס את אנג'ל.

באשר לאירוע השני, המתלוננת העידה כי בעודה בביתה התקשרה למשטרה והזמינה ניידת, אולם זו לא הגיעה. לאחר כשעתיים, החליטה לסור לדירת הנאשמות ולנסות לפתור את הסכסוך בדרכי נועם מאחר והתקיימו ביניהן יחסי שכנות טובים עד לאותם אירועים.

היא ירדה לדירתה של הנאשמת 2, כאשר דלת הכניסה הייתה פתוחה כתמיד, והבחינה כי הנאשמת 1 הייתה בסלון ואילו הנאשמת 2 הייתה במטבח, כאשר אלה מצויים בסמוך אחד לשני, בחלל אחד. היא דפקה על הדלת שהייתה פתוחה והנאשמת 1 סימנה לה בידה שתכנס לדירה. 

היא נכנסה ועמדה אל מול הנאשמת כאשר פניה אל הסלון וגבה אל המטבח. היא והנאשמת 1 החלו משוחחות והיא פנתה לנאשמת 1 ושאלה אותה אם אינה מתביישת לאיים על בתה באונס. במהלך השיחה, הרגישה חבטה בראשה מאחור, היא נפלה  על הרצפה ומצחה נחבט בפס הרצוף הצמוד לקיר ובקיר. בעודה שרועה על הרצפה, שמעה את הנאשמת 1 אומרת לנאשמת 2 כי תביא את המים הרותחים. היא לא הבחינה מי שפך עליה את המים רותחים הואיל ופניה נטו לכיוון הרצפה, אולם הרגישה כי היא נשרפת מן המים הרותחים הנשפכים עליה והחלה לצעוק ובעקבות צעקותיה הגיעו בנותיה לדירת הנאשמות.