הכרעת דין בתיק פ 3395/03

: | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום באר שבע
3395-03
28.2.2005
בפני :
ד. מגד- סגן נשיא

- נגד -
:
מדינת ישראל
עו"ד גב' טלי כהן
:
מטודי אברהם - בעצמו
עו"ד נעם בונדר
הכרעת דין

1.         אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

2.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפת בן-זוג בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 379 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל. נטען, בו כי בתאריך 1.8.03 הגיע לבית גרושתו אביבית מטודי (להלן: "המתלוננת"), אמר כי ישפוך עליה נפט וישרוף אותה, כי קנה חבילת קונדומים ו"יזיין אותה" ודחף אותה למיטה, תוך שהוא חוסם את פיה, כשבידו השניה אוחז בידה.  עוד נטען בכתב האישום, כי במועד שאינו ידוע, אמר לה, כי לאחר הלידה יהרוג אותה והיא תמצא בוואדי ולא ימצאו אותה.   הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו.

3.         מטעם התביעה העידו המתלוננת, השכן שלום אנדרוסי והשוטר מפקח ולרי ליבוביץ.  אנדרוסי העיד, כי שמע אשה צועקת "הצילו" מבנין המרוחק כ - 15 מ' ממנו,  במשך 10 עד 15 דקות. הוא התקשר למשטרה שהגיעה למקום בתוך 5 דקות.

המתלוננת העידה כי היא מטופלת ב - 5 ילדים, שניים מהם סובלים מפיגור שכלי, שהועברו למשפחה אומנת. מאז שנת 2002 היא והנאשם מתגוררים בנפרד ומצויים בהליכי גירושין. ביום האירוע,  כשבועיים לאחר שילדה, הוא הגיע לדירתה בשעה 07:00 לערך, חיפש ודרש כי תחזיר לו מצלמת ווידאו שנתן לה במתנה, איים עליה באומרו כי קנה חבילת קונדומים וברצונו לשכב איתה. בתגובה לסירובה, סתם את פיה והפיל אותה על הספה. עוד הוסיפה, שכארבע שנים לפני האירוע, בעת שהרתה, איים עליה כי לאחר שתלד יפגע בה,  וגם אם יחפשו  - לא ימצאו אותה. כתוצאה מהאירוע, שארך לא יותר מ- 10 דקות ושהיה  מלווה בצעקות הדדיות, נבהלה מאוד, נתקפה בהיסטריה, בכתה, ולא הצליחה להתקשר למשטרה, כי לקח ממנה את הפלאפון. לכן צעקה בחוזקה, במטרה להזעיק עזרה.  לאחר שהנאשם עזב את הדירה בשעה 07:10 לכל המאוחר, היא התקשרה להוריה, שהגיעו בשעה 07:30 לערך וכן הגיעו שתי שכנות. את הודעתה לשוטרים מסרה בדירה, כשהיא נרגשת ובוכיה. יצויין כי, במהלך החקירה הראשית, לאחר שעיינה בהודעתה במשטרה, העידה שאינה זוכרת שאמרה בה שהנאשם איים כי ישפוך עליה נפט והוסיפה, כי בהודעה  קיימים דברים שלא היו ולא נבראו, דהיינו: הנאשם החזיק  בידיה,  פתח  את החגורה במכנסיו וביקש ממנה כמה פעמים בצעקות לקיים איתו יחסי מין.

4.         השוטר ולרי ליבוביץ , שגבה את הודעת המתלוננת, ערך ביום האירוע דו"ח פעולה, שהוגש בהסכמת הסניגור במקום חקירה ראשית (ת/3). נכתב בו, בין היתר, כי המתלוננת סיפרה לו שהנאשם צעק וקילל אותה משום שרצה לשבור מצלמת וידיאו שלא מצא. מכיוון שלא נתנה לו את המצלמה,  אמר לה כי קנה חבילת קונדומים, היום יזיין אותה, ודחף  אותה למיטה בסלון כי רצה לאנוס אותה. היא זעקה לעזרה, הוא סתם את פיה, פתח את החגורה במכנסיו, לא הפשיט אותה ולא התפשט, היא המשיכה לצעוק והוא עזב את הדירה. בחקירה נגדית הוסיף, כי למרות שלא ציין זאת בת/3 וחרף הזמן הרב שעבר מאז האירוע, הוא זוכר שהמתלוננת לא בכתה, אך היתה נרגשת.  לדבריו לא ראה סימנים חריגים בדירה. 

5.         הנאשם טען בחקירתו במשטרה (ת/2), כי בליל האירוע ישן בבית המתלוננת ובבוקר נפל ביניהם וויכוח על צפייה בטלויזיה. הוא הכחיש נמרצות את החשדות המיוחסים לו ושצעקה "הצילו", טען כי לא תקף, לא איים, לא קילל אותה וכי תלונתה אינה אלא שקר אחד מני רבים.  על גרסה זו חזר בעדותו בבית המשפט, והוסיף, כי הוא רגיל להתווכח איתה, כי השכנים לא היו מסוגלים לשמוע את הוויכוח,  ולא נקט נגדה אלימות, בין פיזית ובין מילולית. לדבריו, בתום הוויכוח עזב מרצונו את הדירה והלך לחבר. 

6.         בסיכומיה ביקשה התובעת להרשיע את הנאשם בהסתמך על ראיות התביעה ובמיוחד על גרסת המתלוננת, שתארה, לטעמה, את האירוע באופן קולח, שוטף, ובפרטי פרטים, מה גם שנמצאו לה חיזוקים בעדויות עדי התביעה האחרים.  הסנגור ביקש לזכותו. משום שמדובר בגרסה מול גרסה, גרסת המתלוננת בניגוד לגרסת הנאשם לא היתה עקבית, והתגלעו בה סתירות בלתי מבוטלות, שיש בהן כדי לפגוע במהימנותה.  כן פרט שורה ארוכה של קושיות ופרכות, שלגבי חלקן שנמצאו לדעתי רלוונטיות, אתייחס להלן.

7.         בסיפא של סעיף 3 לעיל, ציינתי את הסתייגות המתלוננת בעדותה בבית המשפט מחלק מהדברים שנרשמו מפיה בתלונתה: "בהודעתי במשטרה יש דברים שלא היו ולא נבראו",  נקיטת לשון חד-משמעית כזו והרוח הנושבת מהביטוי הגורף "לא היו ולא נבראו" מעוררות קושי, המוביל לחשש, שמא הפריזה והגזימה בדברים שאמרה לשוטר. זאת ועוד: קיים פער משמעותי בין התרשמות השוטר לגבי תלונתה על ניסיון לאונס (ת/3 עמ' 2) לבין התיאור המתקבל מעדותה בבית המשפט. לכן, קמה השאלה, מי לידנו כף יתקע שגרסתה בבית המשפט הינה אמת לאמיתה?

יתרה מזאת: פרטים רבים עליהם העידה, לא בא זכרם בת/3 כדלקמן:  השוטר לא ציין בו, כי ראה אותה בוכה בעת שהגיע לדירה, למרות שהיה ער למשמעות הנובעת מתיאור מצבה הנפשי לאחר האירוע (עמ' 20 שורה 6) ובניגוד לעדותה (עמ' 16 שורה 14). הוא לא כתב בת/3 שלדירה הגיעו הוריה והשכנות, והודה שאם היה רואה אנשים נוספים בדירה, קרוב לוודאי שהיה חוקר אותם ומעלה את הדברים על הכתב (עמ' 19 שורות 9-10).  גרסתו זו אינה תואמת את עדות המתלוננת בעמ' 16 שורות 23  - 26.  הוא לא איזכר בת/3 את הסדינים הסתורים על המיטה, למרות שהמתלוננת העידה כי השוטרים ראו אותם (עמ' 17 שורות 4-5), ולמרות שהיה אמור להיות מודע לחשיבות הנושא, שהרי טענה כי דחף אותה על המיטה.  הוא רשם מפיה, כי הנאשם חיפש מצלמה על מנת לשבור אותה, וזאת בניגוד לעדותה בבית המשפט (עמ' 15 שורות 13-14). הוא לא ראה בדירה מגירות פתוחות, המתלוננת לא הראתה לו דברים חריגים, ואם היתה עושה כן, היה מציין זאת בדו"ח (עמ' 19 שורה 28). לעומתו העידה המתלוננת (בעמ' 16 שורות 2-3) כי הצביעה בפני השוטרים על אי הסדר שבדירה.

מהמקובץ לעיל ונוכח התמיהות העולות מגרסת המתלוננת, שלא זכו להתייחסות הולמת מצד התובעת בסיכומיה,  לא ניתן לקבוע כי המאשימה הוכיחה את אשמתו של הנאשם במידה העולה על ספק סביר.

8.         הנאשם  הותיר בי רושם שלילי. הוא רחוק מאד מלהיות טלית שכולה תכלת ואינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו.  עדותו בבית המשפט, מעלה שאלות מהותיות. טענתו, כי המתלוננת לא צעקה "הצילו" אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של אנדרוסי,  שהיתה חסרת פניות ומהימנה.  קשה לקבל את דבריו לאמור, שהוויכוח התמקד בצפייה בטלויזיה. לא סביר בעיני שמחלוקת בענין שולי, יחסית,  תביא את המתלוננת, לצעוק במשך מספר דקות "הצילו" בקולי קולות ולגרום לשכנים להזעיק את המשטרה.  הנאשם טען שהעילה לוויכוח נעוצה בסכסוך שנפל בין המתלוננת לאמו.  טענה זו, לא די שלא בא זכרה בחקירתו במשטרה, אלא שאף לא טרח להעיד את האם. בבית המשפט העיד, כי לאחר שעזב את הדירה הלך לחבר, ואולם הדברים לא נטענו על ידו בחקירה במשטרה, מה גם שהחבר לא זומן להעיד לטובתו. הדבר פועל לחובתו. אין בליבי ספק, כי לא אמר אמת בבית משפט, ואולם בשקרים של נאשם יש כדי לחזק את ה"יש". שעה שה"יש"  אינו מבוסס על קרקע איתנה, אין בו כדי להועיל לתביעה. 

9.         סוף דבר: מהנימוקים שפורטו לעיל, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום י"ט ב אדר א, תשס"ה (28 בפברואר 2005) במעמד הצדדים.

ד. מגד, שופט

סגן נשיא

קלדנית: נורית היינה. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>