הכרעת דין בתיק פ 3296/02

א. פתח - דבר

בתקופה הרלבנטית לכתב האישום עסקה נאשמת 1 (להלן:" הנאשמת") בפיתוח תוכנות מחשב, ונאשם 2 (להלן:" הנאשם") שימש כמנהלה הפעיל.

הנאשמת מואשמת בכך, שניכתה מס הכנסה ממשכורות ששילמה לעובדיה עבור התקופה בין דצמבר 1998 ועד אוקטובר 1999 בסך 86,545 ש"ח (קרן), וללא הצדק סביר, לא העבירה המס שנוכה לפקיד השומה.

הנאשם מואשם בכך, שבהיותו מנהל פעיל בנאשמת ידע, אך לא נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע ביצוע העבירות כאמור לעיל ( אישום ראשון ).

הנאשמים מואשמים אף בכך, שללא סיבה מספקת לא הגישו במועד דוחות על הכנסותיה של הנאשמת לשנות המס 1999-1998 ( אישומים שני ושלישי ) .

האישום הרביעי נמחק לבקשת ב"כ המאשימה בתאריך 27.10.04 (עמ' 17 שורה 21), וזאת לאחר שהנאשם כפר באמצעות בא-כוחו באישום זה (עמ' 11 שורות 18-9), ויש לזכות הנאשם מביצוע עבירות נשוא האישום הרביעי.

הנאשם הואשם גם בכך, שללא סיבה מספקת לא הגיש במועד הצהרת הון ליום 31.12.97 ( אישום חמישי).

ב. גדר המחלוקת

אין מחלוקת כי הנאשם שימש כמנהלה הפעיל של הנאשמת בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, וכי לא הוגשו דוחות על הכנסות הנאשמת לשנות המס 1999-1998, ולא הועברו לפקיד השומה סכומי כסף שנוכו ממשכורות העובדים בתקופה הנקובה בכתב האישום.

ברם, לטענת ההגנה, הנאשמת לא שילמה המשכורות שיצרו החיוב בגובה הנטען בכתב האישום, וכן היה קיים הצדק סביר לאי העברת סכומי ניכויים, כמו גם לאי-הגשת הדוחות הנדרשים ע"י הנאשמת, ואי-הגשת הצהרת הון ע"י הנאשם.

ג. התשתית הראייתית עליה מתבססת המאשימה:

הודאות הנאשם

1. מהודאת הנאשם ת/1 עולה, כי הדוחות נשוא כתב-האישום לא הוגשו עקב מחלת אימו של הנאשם, והתמסרותו לטיפול בה, וכן עקב הסתבכותו הכלכלית.

מעדות גובה האימרה ת/1 - החוקר רוני בר עלה, כי הנאשם קרא כל דף בהודאתו הנ"ל עובר לחתימתו עליה, וכל מה שהנאשם אמר - נרשם (עמ' 20 שורה 17).

החוקר הכחיש טענת הנאשם לפיה, ההסבר לאי הגשת הדוחות ואי-התשלומים נעוץ בגניבת תוכנת המחשב, ולדבריו, הנאשם לא טען זאת במהלך חקירתו (עמ' 24 שורות 21-19).

עוד עולה מהודאת הנאשם ת/1, כי הוא מאשר שטופסי 102, הגם שלא מולאו על ידו, משקפים את  הכנסותיה של הנאשמת לתקופה הרלבנטית לכתב-האישום "עם מרווח סטייה של 10%" (ראה: ת/1 עמ' 2 שורה 25).

2. מהודאת הנאשם - ת/2 עלה, כי הנאשם אישר שהחברה הנאשמת שילמה משכורות לעובדיה. הנאשם לא חלק על גובה הסכום (שהרי אישר אותו בת/1), אך לטענתו, סכומי הניכויים הועברו לפקיד השומה, אם כי ההעברה נעשתה לעיתים באיחור (עמ' 25 שורה 18, ועמ' 26 שורות 2-1), לדבריו, הוא הקפיד על תשלום המשכורות , ואפילו שילם אותן בשיקים אישיים (ת/2 עמ' 2 שורות 9-4).

הנאשם חזר והבטיח לחוקרו ( אריה אקס ), כי  "כשיתאפשר לי - אפרע חובי"  (עמ' 2 שורות

 16-15).